בתוך החסיד הזה חיה אישה
ההורים צעקו עליה כי לבשה את הבגדים של אחיותיה, בגיל 6 ייחלה לשחק עם בנות, בגיל 11 מדדה חצאיות בשירותים של בית הכנסת - ובגיל 21 נישאה בשידוך. אסתר נולדה וחיה כ-מ', גבר חרדי. היום כשהיא כבר אב לחמישה ילדים, היא מקפידה להדליק נרות שבת (בסתר), ומייחלת ליום שבו תחיה בגלוי. והאישה? היא לא חושדת בכלום
בני ברק, שעת לילה מאוחרת. אסתר לבדה בבית. אשתו וחמשת ילדיהם יצאו לאירוע משפחתי. היא פותחת את הדלת בשמלה צנועה, נעלי עקב ופאה שרכשה לא הרחק, ברחוב רבי עקיבא. "את המידות שלי, אני יודעת בעל-פה", היא אומרת בחיוך מבויש, ושואלת לחוות דעתי על הצבע שבחרה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
אצלה כל יום הוא פורים. במשך 28 שנים היא חיה כגבר, מ', חסיד מן השורה באחת החסידויות הגדולות, ואת סודה - השערורייתי במונחי הקהילה החרדית - לא יודע איש. הבגדים, השמלה, המלתחה "האחרת" שלה, מאופסנת תמיד במקום בטוח, הרחק מהבית. את הראיון שלנו היה צריך לתכנן בדקדקנות, ואחרי התחבטויות גדולות מצדה. אבל למרות החשש (שלא לומר פחד אמיתי), החליטה לספר על הקושי, כדי לתת כוח לאחרים במגזר, שנולדו כמותה במגדר הלא נכון - וגם לעצמה.איך הכל התחיל? מתי ידעת שאת בעצם אסתר?
"מגיל צעיר מאוד", היא עונה. "חייתי בתחושה שאני מחופשת לבן, ורק רציתי להיות 'אני'. אז הייתי לוקחת את הבגדים של האחיות שלי, ומתלבשת בהם". לשאלה איך הגיבו ההורים, בקהילה החסידית האמריקאית הסגורה שאליה נולדה - היא עונה בכאב: "הם צעקו עלי הרבה".
"בחיידר יכולתי לשבת בצד, כשכל הילדים שיחקו בכדור והשתוללו. העיניים היו נעוצות ברחוב, בילדות שעברו שם מדי פעם. פשוט הייתי מסתכלת ומקנאה, מייחלת פשוט להיות הן. הייתי מאוד צעירה, בת 6 בערך. עוד לא הכרתי את המשמעות של המיניות, פשוט הרגשתי לא שייכת לגוף שלי.
"הייתי משחקת המון עם הבנות של השכונה", היא אומרת בחיוך. "אהבתי את כל המשחקים שלהן, וניסיתי לשחק איתן כמה שיכולתי, עד שזה כבר היה 'לא בסדר' שבן ישחק עם בנות. בגיל 11 היו לי שעות שהייתי נעלמת לשירותים של בית הכנסת עם בגדים של בנות. הייתי מלקטת אותם מגמ"חים של ביגוד יד שנייה, מתלבשת - ואז פשוט יושבת על האסלה ומרגישה בנוח עם עצמי. יכולתי לשבת ככה שעות".
יצאת כילדה לרחוב?
"כן, בגיל קצת יותר מאוחר. כשהייתי בת 14 בערך, יכולתי לצאת לרחוב כנערה, עם פאה על הראש. עשיתי את זה אפילו הרבה פעמים. למעשה, עד שהתחיל לגדול לי זקן - מה שקרה, לשמחתי, יחסית מאוחר. הייתי עושה את זה בכל הזדמנות שיכולתי, בסתר כמובן".
או לסבול, או לשנות את המין
במשך שנים היא חיה עם סודה, בלי לשתף איש: "התחושה שלי מגיל מאוד צעיר, הייתה שאני עוברת עבירה חמורה,
אז לא הייתה בעצם סיבה לשתף אחרים. בגיל 15 וחצי, כשנודעו לי 'עובדות החיים', מה שנקרא, הבנתי שמשהו פה לא תקין. אבל אמרתי לעצמי כל הזמן שזה יעבור לי. אולי זה סתם אומר שאני אוהבת בגדים של נשים? אולי זה לא קשור לכלום? באותו הזמן לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה טרנסג'נדר, שיש אנשים שנולדים למגדר שהם לא מרגישים אליו שייכות".
מתי הבנת שאת בעצם אישה שחיה בגוף של גבר?
"בגיל יותר מאוחר. חבר בישיבה ששיתפתי אותו, סיפר לי שיש דבר כזה 'קהילה גאה', ושיש אנשים שחיים במין הלא נכון שלהם. אבל גם אז חשבתי לעצמי: 'יש לי בעיה בראש. אני צריכה ללכת לפסיכולוג ולטפל בזה, וזהו'. הייתי כבר בגיל 18. באותה תקופה שיתפתי קרוב משפחה. הוא שלח אותי לפסיכולוג דתי. אחרי טיפול ארוך וממושך, הפסיכולוג אמר לי שיש לי בעצם שתי אופציות: או למצוא דרך לחיות עם הפער הזה שבין הגוף שלי לבין ה'אני' האמיתי שלי, ולהבין שזה 'הניסיון' שלי בחיים - או לעבור תהליך לשינוי מין".
כנער צעיר, בן לחצר חסידית סגורה במיוחד – התקשה מ' להתמודד עם קביעתו של הפסיכולוג, "אז הדחקתי. אמרתי לעצמי שאם אהיה עסוקה בהרבה דברים, זה יגרום לי לשכוח את מי 'שאני'. אז הפכתי להיות בחור מאוד חברמן פופולארי, שעושה ביזנס ועסקנות, ובגיל 21 התחתנתי עם אישה. זה קרה באופן הכי מקובל אצלנו. נפגשנו לרבע שעה, למחרת עוד רבע שעה, ואז אחרי שמונה חודשים התחתנו. בחתונה אפילו לא זכרתי איך היא נראית".
ולא הייתה דאגה איך תתמודד עם חובת קיום יחסי אישות?
"נכנס לי לראש שזה 'יצר הרע', מה שאני מרגיש, ולכן אני צריך 'לעבוד על זה'. בסך הכל, החוויה המינית עם אשתי הייתה טובה. הבעיה היחידה הייתה שבכל זאת הרגשתי אישה. אז הלכתי לעוד פסיכולוגים, וניסיתי עוד טיפולים, וכולם הסתיימו עם אותה התשובה: שזה בלתי הפיך.
"היו מחשבות לקום וללכת, ולהפסיק את הסבל היומיומי שאני חיה אתו. אבל עד כמה זה מציאותי? יש לי חמישה ילדים. ברור לי שאחרי שיבינו מי אני באמת, לא יתנו לי לראות אותם בכלל. הפרנסה שלי היא בתוך הציבור החרדי, בתוך בני ברק. אני דמות מאוד מוכרת כאן, ולכן זה השאיר אותי 'בפנים'".
בת הזוג לא חושדת
אך החיים בתחפושת יומיומית של חסיד אינם קלים. אסתר בחרה לקחת את הסיכון להיחשף, ולהתקדם עוד כמה צעדים
בדרך לחלום להיות אישה גם בחוץ: "האמת היא שלפני כשנתיים התחלתי לעשות שינויים בעצמי. שינויים פיזיים. אני מעדיפה שלא לפרט בדיוק מה, את חלקם את יכולה לראות עלי כאן. אני גם משתדלת ללכת תמיד עם לבוש תחתון נשי. זה עוזר לי להרגיש מי שאני בתוך הבגדים והלבוש החסידי".
והאישה לא חושדת שמשהו לא בסדר?
"האמת שממש לא. אשתי מאוד סגורה. פנטית, הייתי אומרת. היא מתלבשת בכלל לא בטעם שלי", היא מוסיפה בחיוך שובב. "ולא, היא לא חושדת בכלום. בהתחלה הייתי מאוד לחוצה שהיא תרגיש את השינוי, אבל כמו כל זוג חסידי, אנחנו מקיימים יחסים בחושך מוחלט, וגם במגע היא פשוט לא הרגישה, לא קישרה, לא חשדה, לא יודעת מה, אבל זה מצוין לי".
איפה את בעולם הדתי? ביחס עם אלוקים ועם קיום תורה ומצוות?
"אני שמחה ששאלת אותי את זה, כי אני מרגישה חרדית לחלוטין. הבעיה שלי היא לא עם ה' שברא אותי בדיוק כמו שאני. אני משתדלת מאוד לשמור מצוות כאישה. לא מניחה תפילין יותר, לפחות בכל פעם שאני יכולה להרשות לעצמי שלא. כל שישי אני מגיעה למקום פרטי משלי, ושם אני מתכוננת לשבת כאישה, ומדליקה נרות. אני חושבת שהבעיה היחידה שלי כאישה חסידית, זה 'שמירת נגיעה'".
בחסידות יהיו בהלם
אסתר יודעת שהיא חיה על זמן שאול. "אני חולמת כל יום על חיים 'בחוץ'. על היכולת להיות מי שאני, בלי לפחד. אני יודעת שאהיה אישה יום אחד, גם אם זה יקרה בגיל שישים, אחרי שאחתן את כל ילדיי. אבל ברור לי שזה יבוא".
מה הכי חסר לך במקום בעולם הזה שבנית לעצמך?
"בכנות? הכי חסרה לי חבֵרה. חסרות לי חברות חרדיות מתוך הקהילה שלי, שאני יכולה לפטפט איתן שיחות בנות. אני אוהבת בגדים, אני אוהבת לבשל, אני בדיוק כמותן - מלבד הגוף שלי. וזה ממש חסר לי. אני רוצה שתהיה לי חברה. שאם מחר בבוקר זה יהיה יותר מדי, ואצטרך לקום וללכת - את המשפחה אני יודעת שאקריב, אבל לפחות שתהיה לי חברה במקום. שגם אם אהיה אישה, יהיו לי חברות שתומכות שמבינות באמת את מה שעובר עלי, נשים שמכירות את הקהילה שלי כמוני, ומבינות את ההתמודדות והקושי, שאחרים לא תמיד יכולים באמת להבין עד הסוף".
מה את חושבת יגידו בבני ברק "ביום שאחרי", כשתחליטי לעשות את הצעד, ולחיות כאישה בגלוי?
היא צוחקת: "אוי ויי, הם יהיו בהלם טוטאלי. השערורייה שתהיה כאן תהיה משהו-משהו. יש לי חברים מאוד קרובים שיהיו בשוק לגלות בעצם מי אני באמת: לא החסיד החייכן והעסקן המפורסם שהם מכירים".
