האזינו: הקול האבוד של האמהות היהודיות
"לא דתייה - אבל יהודייה גאה". כך, בקצרה, מגדירה עצמה בת אלה בירנבאום, חזנית ומוזיקאית מופלאה שמוציאה את אלבומה השני, המיועד בעיקר לקהל חילוני. השירים שאובים כולם מהשראת המקורות, מתוך "מאבק למען הקול הנשי במוזיקה היהודית". "שלום עליכן" וברכת האמהות הם רק דוגמה
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ארבע שנים בדיוק לאחר אלבום הבכורה שחשף כאן את התופעה ששמה "בת אלה" – יוצא "לכי לך", האלבום השני, המבקש להמשיך את הקסם. האלבום רצוף בשירה ופיוטים מן המקורות, עם דגש לקול הנשי שבפסוקי התנ"ך והתפילות.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
"אינני מגדירה את עצמי כדתייה, אבל אני גאה מאוד ביהדות שלי", אומרת בת אלה, ומפתיעה: "האלבום מכוון קודם כל לקהל חילוני, שכן אני מאמינה שהיהדות שייכת לכולם, וניתן להתחבר לאלוהים ולזהות היהודית שלנו ביותר מאשר דרך אחת".
חזנית עם רזומה
את החיבור המקורי שלה ליהדות, לשירה ולמזמורי התפילה, החלה בת אלה כבר בילדותה, במשפחה הפרסית-בוכרית שבה גדלה. אבל את ההיכרות הראשונה שלה עם "יהדות מסוג אחר", כפי שהיא מתארת, פגשה דווקא בארה"ב, לשם נסעה בעקבות בעלה (האשכנזי) דניאל בירנבאום. הוא למד בהרווארד, והיא מצאה עצמה מתחברת לארון הספרים היהודי, לבית הכנסת, לתפילה.
באותן שנים שימש דניאל - היום מנכ"ל סודה-סטרים - כחזן, ורעייתו המוזיקלית הצטרפה אליו בשירה לפני ארון הקודש "בעיקר בקטעים של הוצאת והכנסת ספר תורה". ובהמשך – אף הילדים.
לפני ארבע שנים יצא התקליט הראשון של בת אלה, "תפילתי" - הכולל מזמורי תפילה מבית הכנסת בסינסינטי, אוהיו, ופיוטים חאלביים מבית אבא, ובימים אלה הושק האלבום השני: "לכי לך", והוא "מבוסס על שיריה של היוצרת והמנהיגה הרוחנית דבי פרידמן, זכרה לברכה".
מי היא דבי פרידמן?
"בארץ פחות מכירים אותה, לצערי, אבל היא הייתה אחת מהדמויות המשפיעות ביותר בכל מה שקשור לעולם המוזיקה היהודית בצפון-אמריקה. פרידמן תרגמה חלק מהתפילות לאנגלית לטובת קהלים רחבים יותר, ובמקביל נאבקה למען הקול הנשי במוזיקה היהודית".
לכבד את המקור
"הקול הנשי" של הנשים היהודיות הוא, בין היתר, קולה של מרים הנביאה אחות אהרן, שעליה סוּפר כי לקחה את התוף ושרה עם הנשים את שירת הים שלה. פרידמן כתבה עליה שיר, אבל בארץ, הבינה בת אלה, התרגומים לא תמיד עובדים, וקיים דווקא ביקוש לטקסטים מקוריים. היא לקחה את "השיר של מרים", ובעיבוד מדויק של עמוס בן דוד, הגישה אותו מחדש עם נגיעות של "מוזיקה מִדברית" המאפיינת את התקופה.
בת אלה אוהבת את המקורות, אך מאמינה בשילוב טוויסט בעלילה לטובת המימד הנשי. כך למשל, הופכים פסוקי הנבואה המפורסמים לאברהם ל"לכי לך". גם בסגיר של הפסוק "ואברכך שמך, והיה ברכה", שרה בת אלה: "ולברכה תהיי את". בשיר "מי שברך" בוחרות פרידמן ובת אלה לברך את הקהל גם בשמן של אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה, ולא רק בשם האבות.
ועם זאת, הכבוד למסורת ולמקור נשמר בקפדנות. "כשהיינו בחו"ל היינו חברים גם בקהילה קונסרבטיבית, וגם באורתודוכסית", מספרת בת אלה. "הרב האורתודוכסי שאתו היינו מיודדים, מעולם לא שמע אותי שרה בבית הכנסת. הכבוד לאחר ולאמונה שלו, הוא החשוב מכל בעיניי".
האמירה האישית מופיעה בשירים נוספים. כך למשל, ב"שלום עליכם" המפורסם, המבוסס על המדרש החז"לי המספר על מלאכי השרת שמלווים את האדם אל השבת: "אנחנו פותחים את התפילה הזו בכפילת המילים 'שלום עליכם', כדי להדגיש שכל מי שנמצא במרחב שלנו, מוזמן להיכנס אל הבית עם המלאכים", מסבירה בת אלה.
יש ביקוש למוזיקה מן המקורות בקרב הקהל הישראלי?
"מתברר שהביקוש עצום. בארגון החינוכי הגדול תל"י (תגבור לימודי יהדות בבתי ספר חילוניים). אני מרכזת שם את תחום המוזיקה. רק בשנה אחרונה פגשתי 12 אלף ילדים, ואנו מגיעים לקהלים מגוונים שרוצים לשמוע, להכיר, ולהתחבר ליהדות בדרכם שלהם".
את ההתעוררות הזו רואה בת אלה בכנסים הרבים, בקבלות השבת החילוניות החדשות, ובנהירה המחודשת אל ארון הספרים היהודי ואל בית הכנסת. "כמו רבים, חגגנו לבן שלי בר מצווה ברחבת הכותל המשותפת – כלומר, באזור שבו מותר גם לנשים להימצא. אם היית אומר לי לפני 20 שנים שאני וכל משפחתי נערוך שם עליות לתורה וטקסי בר מצווה, באווירה יהודית מסורתית, לא הייתי מאמינה".
