"פול בלארט: נשאר בווגאס": טמטום אמריקני
ההצלחה של סרטי "פול בלארט" מעידים על הנחיתות האינטלקטואלית של חלק מהקהל בארצות הברית. הצלחת הקומדיה מ-2009 בכיכובו של קווין ג'יימס, הביאה סרט המשך שהוא דבילי לא פחות - וחבל שכך
האם באמת ישנם אנשים המחכים לסרטו הבא של קווין ג'יימס? שחשים רטט התרגשות למראה פוסטר לסרט חדש בכיכובו? שמפנים זמן כדי להטריח עצמם לבית קולנוע כדי לראות את השחקן הלא מוכשר הזה בפעולה? שיושבים בצפייה דרוכה לקראת ההחלקה/נפילה/היתקלות/פדיחה הבאה של שומר הקניונים פול בלארט? אני מודה שקשה לי להאמין בקיומם של אנשים מסוג זה, ועל אחת כמה וכמה בקיומם מחוץ לארצות הברית.
אך העובדות מוכיחות שאני טועה. הסרט הקודם הרוויח 180 מליון דולר, כ-80 אחוזים מתוכם בארה"ב. מספר המגלה לא רק כמה מטומטמים יש באמריקה, אלא גם שסרטי פול בלארט הם מוצר (תת)תרבותי מאוד ספציפי לארץ המוצא שלו. "פול בלארט נשאר בווגאס" ("Paul Blart: Mall Cop 2") מוסיף שני דברים לקודמו - את זירת ההתרחשות "הנוצצת" של לאס ווגאס, שהסרט משתדל מאוד למכור לצופים, ועוד קילוגרמים לגזרתו התופחת של ג'יימס. בגיל 51 הוא כבר נראה ככדור שומן עם שפם המתנייע על סגווי. מלבד שני ההבדלים גם הסרט הנוכחי מרושל, עלוב ולא מצחיק לכל אורכו.
הפתיחה מוקדשת להשמטה של הדמויות העודפות מהסרט הקודם. האישה איתה הוא התחתן מתגרשת ממנו שישה ימים לאחר הנישואים. היא סובלת, כך נאמר בסרט, מ"הקאות בלתי נשלטות". לגמרי מובן. ומה עם אמו של הגיבור? אנו מספיקים לראות כיצד משאית חלב דורסת אותה. זו אמורה להיות סוג של בדיחה.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
אלו האסונות הגלויים, אך יש עוד דבר אחד שמאיים על הגיבור: בתו בת ה-18 מאיה (רייני רודריגז), קובבה לא קטנה בפני עצמה, התקבלה לאוניברסיטת UCLA, שבינה לבין ניו ג'רזי מפרידה יבשת שלמה. מיה לא מעיזה לספר לאביה הנודניק והתלותי שהיא עומדת לעזוב. הפרט הלא מאוד מעניין הזה ימתח לכל אורך העלילה.
רבים הם האסונות בחייו של בלארט, אך יש גם קרן אור: זימון לכנס שומרי קניונים המתרחש בלאס ווגאס. בלארט מגיע לשם ומתחיל להאמין כי הוא עומד לשאת את הנאום החשוב של הכנס. כל החצי הראשון של הסרט מוקדש לסצנות שבהן פעם אחר פעם הוא עושה בושות. החצי השני של הסרט אמור לעסוק בתהליך שיקום מעמדו. בדרך אנו זוכים לדקות ארוכות המתפקדות כסרט פרסומת ללאס ווגאס, ובאופן ספציפי למלון אנקור בבעלותו של טייקון המלונות/בתי קזינו סטיב וויין.
מכיוון שזוהי הפקה של חברת האפי מדיסון (שבבעלות אדם סנדלר, חברו הטוב של קווין ג'יימס) מופגנת בו מידה רבה של גאווה מקצועית על ההצלחה בהפיכת "פול בלארט נשאר בווגאס" לפרסום סמוי שכלל אינו סמוי. אין פלא שבשלב מסוים בסרט מופיעים וויין ואשתו, כזוג מומיות חנוטות בניתוחים פלסטיים וזריקות בוטוקס, לאירוע התגלות מרגש ומתגמל עבור הגיבור.
המזימה אותה בלארט מנסה לסכל בחלקו השני של הסרט היא חבורת שודדים שחומדת את אוסף האמנות המפורסם של וויין. גם בתו מאיה תוחזק שבויה בידיהם של השודדים, והאב יידרש להצילה. אם העלילה נשמעת מוכרת אולי זה בגלל שראיתם את הסרט הקודם.
רק כדי להזכיר, גם שם חבורת שודדים מנסה לשדוד קניון (במהלך "יום שישי השחור") וחוטפת את בתו של הגיבור (יחד עם האישה שבתחילת הסרט הנוכחי מתגרשת ממנו). בסרט הקודם בזו לו שוטרי ניו ג'רזי, בסרט הנוכחי אנשי האבטחה במלון. ניכר שקווין ג'יימס אוהב לאכול, לא משתגע על התעמלות, ולא ממש מנסה להתאמץ כתסריטאי שותף של הסרט, ליצור משהו שיהיה נגוע בניצוץ של מקוריות.
סרטי פול בלארט אמורים להיות לצדו של האדם הקטן שיש לו אמונה בלתי הגיונית בחשיבות של תפקידו המיותר. מי שמשקיע את כל מאודו, ומתגלה, חרף כל העלבונות המושלכים לעברו, כגיבור אמיתי.
קווין ג'יימס מסתייע בגופו הכבד, באינטליגנציה הלא שופעת של הדמות, כדי להחניף לקהל שיראה את בן דמותו על המסך.
הבעיה היא שהאלמנטים המרוממים בדמות הם מניירות של תסריט מרושל, ואילו מרבית הבדיחות הם על חשבון הפיזיות המגושמת והדלוזיה העצמית של הגיבור. הבעיה היותר חמורה שגם הבדיחות האלו תפלות. אפילו בניסיון לגחך על הדמות הראשית הסרט נטול כל העזה. לקווין ג'יימס לפחות יוצאים מכך רווחים במיליונים, אך הבדיחה היחידה שעובדת בסרט היא זו שנעשית על חשבונו של הקהל.
"פול בלארט: נשאר בווגאס" (ארצות הברית) - במאי: אנדי פיקמן. שחקנים ראשיים: קווין ג'יימס, רייני רודריגז, אדוארדו וראסטגי וניל מקדוניו. אורך הסרט: 94 דקות.
