"הנוקמים: עידן אולטרון": הגיעו לגבורות
אחרי שובר הקופות האולטימטיבי של מארוול מ-2012, מגיע סרט ההמשך "הנוקמים: עידן אולטרון" והוא מתעלה על קודמו כמעט בכל הבט אפשרי. העלילה, פיתוח הדמויות וכמובן האקשן - הכל עבר שדרוג מוחשי בסרט ענק והנאה אדירה בצדו. וגם לא מעט מזומנים. פלא שהבמאי ג'וס ווידון התעייף?
בראיונות שנערכו בשבועות האחרונים עם ג'וס ווידון, כהכנה לקראת יציאת "הנוקמים: עידן אולטרון" ("The Avengers: Age of Ultron") עלה רושם אחד חד וברור - הוא עייף. ליתר דיוק הוא גמור. האיש החרוץ, אשר רגיל לקצב עבודה רצחני, אשר במהלך הקריירה שלו היתה תקופה שבה הוא הריץ שלוש סדרות טלוויזיה במקביל, מי שביים בשנה בה עבד על הסרט הקודם בסדרת "הנוקמים" עוד סרט אישי, הגיע לאפיסת כוחות בעבודה על הסרט הנוכחי. הוא הכריז על פרישה מהסדרה.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הסרט הקודם בסדרה הרוויח מעל מיליארד וחצי דולר. בכך הוא קבע את הרף העליון להכנסות מסרטי גיבורי-על. הסדרה היא מרכז הכובד של הכוח הדומיננטי ביותר בקולנוע העכשווי - סרטי סופר-הירוז של חברת מארוול. חוץ מקטסטרופה גלובלית, משהו בסדר הגודל המופיע בסרטים אלו, שום דבר לא יעצור את הפרקים הבאים - וכאלו כבר צפויים, כמובן, לשנת 2018 ו-2019.
התשישות של ווידון נובעת מכך שהוא הגיע בסרט הזה לפסגה האפשרית בסרט של סדרת "הנוקמים". ההצלחה הכלכלית האדירה והתגובות הביקורתיות החיוביות שקיבל הסרט הראשון גרמו לו לרצות להתעלות על ההישג. נדמה שנכתבה רשימה ובה כל הדברים אותם ניתן לשפר ביחס לסרט הראשון, כולל שכלול של הדברים שעבדו בו היטב, והחלטה מודעת לעלות מדרגה בסרט השני.
אם בסרט הראשון הנבל המרכזי היה לוקי (שכבר הופיע בסרט "ת'ור") ולצידו אוסף של חייזרים גנריים (הצ'יטארי) שמנסים לפלוש לכדור הארץ, הפעם הדמות חדשה ומאיימת יותר. זהו הרובוט אולטרון (בדיבובו של ג'יימס ספיידר), תוצר מורכב של בינה מלאכותית שכוחה נובע מאחת מאבני האין סוף, פיתוח של שארית ארגון הידרה הנאצי בראשותו של הברון פון סטוקר (תומאס קרטשמן), ולבסוף תוצר של הכוונות הטובות אך הלא זהירות של טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור). הוא רוצה לפתח מערכת שתוכל להגן על האנושות מפני איומים קוסמיים טוב יותר מחבורת "הנוקמים".
כפי שניתן להבין מהתיאור הנ"ל הסרט לא מיועד לאנשים שמעולם לא צפו בסרטי מארוול. הוא לוקח כמובן מאליו היכרות מעמיקה עם הדמויות ועם הפרטים המתגלגלים מסרט לסרט, לא רק אלו של חבורת "הנוקמים" אלא גם סרטי הסדרות של ת'ור, איירון-מן וקפטן אמריקה.
הסופר-הירוז של מארוול במדור האבולוציה של הגיבורים:
הסרט הקודם בסדרת "הנוקמים" היה דחוס למדי בדמויות, קווים עלילתיים, ופרטים שהבנתם מחייבת צפייה בסרטים קודמים. בסרט הנוכחי הכמות של כל אלו מוכפלת. ווידון הצהיר שלמרות זאת הוא רוצה שהסרט הנוכחי יהיה קצר יותר מקודמו, והוא אכן קצר יותר - בדקה. הניסיון לשמור על כל כך הרבה כדורים באוויר מאתגר לא רק את הבמאי אלא גם את הצופים. מי שהצפייה בסרט הקודם היתה עבורו חוויה מתישה, יחווה זאת בעוצמה רבה יותר. כל השאר ייהנו יותר מהסרט הנוכחי ואילו למעריצים המושבעים יעוף המוח.
אולטרון הוא "רע" מוצלח מכיוון שהוא משלב מבנה נפשי מעוות עם מורכבות שג'יימס ספיידר יודע לבטא. ישנם גם גיבורי-על חדשים: זוג התאומים ונדה (אליזבת אולסן) ופייטרו (ארון טיילור-ג'ונסון) מקסימוף. שניהם משתמשים ביכולותיהם כנגד "הנוקמים".
וונדה היא סקרלט וויטץ' - מכשפה בעלת יכולת המניפולציה על תודעות. כוחות אלו מאפשרים לערער פסיכולוגית את חבורת הנוקמים, ולחשוף, כחלק מהרגעים הקודרים יותר בסרט, את הפחדים והזיכרונות הלא נעימים שהם נושאים עמם. פייטרו הוא קוויקסילבר (דמות שהופיעה בגילום של אוון פיטרס ב" אקס-מן: העתיד שהיה") - מי שניחן במהירות על. הגודש לא מאפשר לפתח דמויות אלו, וגם המבטא הרוסי של שני השחקנים לא מזהיר.
בעיית ההצגה של הדמויות החדשות בולטת במיוחד בדמות השלישית שתופיע בסרט. הוויז'ן (Vision) בגילומו של פול בטאני (השחקן הבריטי גילם בקולו ב"הנוקמים" הראשון ובסרטי איירון-מן את מחשב העל J.A.R.V.I.S). זוהי דמות רבת עוצמה ויכולות ייחודיות, ובעלת חשיבות מכרעת לעלילה. גם כאן חוזרת הבעיה של מחסור בסצנות המאפשר לתת לדמות את המעמד לו היא ראויה. אלו הנקודות שבהן ברור כי הסרט היה נשכר מעוד 20-30 דקות.
אך כל אלו הן בחזקת בעיות שוליות בסרט שהרבה דברים עובדים בו היטב. בחזית המשמעותית של היחסים בין החברים בקבוצה, יש בניה מוצלחת של דינמיקה בין הדמויות. מאפייני האישיות מוגדרים כמו גם האופן בו העלילה מזמנת קונפליקטים - בעיקר הקונפליקט בין האופי המאוד שונה בין הברק השחצני של טוני סטארק/איירון-מן, והאידיאליזם של קפטן אמריקה (כריס אוונס).
בנוסף יש קו עלילתי אמוציונלי שהיה חסר בדינמיקה הקבוצתית של הסרט הקודם, ובו יש התקרבות משמעותית בין נטשה רומנוף, הלא היא "האלמנה השחורה" (סקרלט ג'והנסון) וברוס באנר (מארק רופאלו). התקרבות זו נמצאת בצילו של הענק הירוק. בשלב של הסרט שבו יש השעיה של האקשן, ניכרת היכולת המרשימה של ווידון לעצב את גיבורי-העל כדמויות שביניהם יש דבר הדומה ליחסים אנושיים.
והעיקר - סצנות האקשן. בסוג זה של אקשן דיגיטלי המטשטש את הגבול בין לייב אקשן לאנימציה דיגיטלית (והרבה מאוד ממנה), "הנוקמים: עידן אולטרון" הוא סוג של שיא. השוט המעגלי המפורסם של כל החבורה נלחמת יחד, שהופיע לקראת סוף הסרט הקודם, שוט שהיווה את שיאו הוויזואלי של הסרט, מהווה את נקודת המוצא לסרט הנוכחי.
הסרט נפתח בסצנת אקשן משוכללת יותר מכל מה שהיה בסרט הקודם, כולל שיתופי פעולה מאוד יצירתיים בין כוחות העל השונים. מנקודה זו, מסצנה לסצנה, הרף רק עולה: סצנה מוצלחת במיוחד שבה איירון-מן והענק הירוק נלחמים והורסים חצי עיר, והסיום של הסרט בסצנת אקשן ארוכה שבתוכה ממשיכים להתפתח הקווים העלילתיים הדרמטיים והרגשיים בין הדמויות. בסוג זה של בידור, קשה למצוא דוגמאות משוכללות ושאפתניות יותר.
"הנוקמים: עידן אולטרון" (ארצות הברית) - במאי: ג'וס ווידון, שחקנים ראשיים: רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת', מארק רופאלו, סקרלט ג'והנסון, ג'רמי רנר, אליזבת אולסן, ארון טיילור-ג'ונסון, וג'יימס ספיידר. אורך הסרט: 141 דקות.
