הממשלה החדשה: רק שלא ייצא מזה עוד מרד בר-כוכבא

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

"אנשי החֶלק" ו"אנשי הנצח"

אדם המאמין שחייו הם "כחרס הנשבר וכחלום יעוף", פתוח למחשבה שזה גם התוקף של החוויות הקולקטיביות שלו. הוא שייך לעם שייעלם מתישהו מן העולם, ולתרבות המתאימה, במירב, לכאן ולעכשיו". אנשי החֶלק" קוראים את המציאות באופן שונה מאנשי "עם הנצח", ושונים מאוד גם תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.

העולם הרוחני של "אנשי החלק"

"אנשי החלק" מקדשים את הרגע. "אנשי החלק" מאמינים שהמשימה הדתית מתקיימת בהווה. עבורם המטרה אינה מקדשת את האמצעים. "אנשי החלק" מאמינים שלכל אדם חלק בעולם, וכל החלקים שווים. "אנשי החלק" מבינים שהידע והאמונות שלהם חלקיים. "אנשי החלק" מאמינים שמשימות רוחניות ניתן לקיים רק בחיים, ולכן יש לשמור על החיים. "אנשי החלק" חושבים שצניעות היא המשימה הדתית החשובה ביותר. "אנשי החלק" רוצים לתרום חלק למען האנושות. "אנשי החלק" מסתפקים בחלק.

קוראים לזה "הצלה מועטה"

מאבק אידיאולוגי קשה מתקיים מעל דפי התלמוד בין רבן יוחנן בן זכאי לרבי עקיבא, חכם הצעיר

ממנו בדור או שניים. על פי האגדה, בימי המרד הגדול, בעוד ירושלים (בהנהגת הקנאים) מנהלת קרב מדמם וחסר סיכוי נגד הרומאים, יצא רבן יוחנן בן זכאי אל המחנה הרומאי.

הוא היה גיבור?

ריח העשן ברחובות מעיד שחגגנו השבוע את ל"ג בעומר, חג המזוהה עם מרד בר-כוכבא. שירו של

לוין קיפניס, "בר כוכבא", הוא ביטוי למאמציה של הציונות לאמץ ואף לייצר לעצמה גיבורים היסטוריים, והוא מעיד על ההערצה הציונית למנהיג, שהתלמוד נע בין הוקעתו להדרתו.

בר כוכבא שמו.

איש צעיר גבה קומה,

עיני זוהר לו.

הוא היה גיבור,

הוא קרא לדרור,

כל העם אהב אותו,

הוא היה גיבור!..."

רק ש...

למען העתיד מבהיר הרמב"ם את טעותו של רבי עקיבא שתמך באיש ובמרד (הלכות מלכים יא, ג): "שהרי רבי עקיבא

חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו".

תיאולוגיה של צניעות לאומית

לעזרתם של "אנשי החלק" מגיעה פרשת השבוע, "בהר", העוסקת במצוות שמיטת הקרקעות ומניחה מצע אידאולוגי, שאין שני לו בצניעות, לחובת השבת קרקעות לבעליהן הראשונים (ויקרא כה, כג): והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".

אם כן, ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל, היא שייכת רק לאלוהים, ואנחנו, כיתר בני האדם, גֵרים בעולמו. רק אלוהים מוחלט, ורק לאלוהים יש בעלויות ונצח. אנחנו לא "עם הנצח" כי אם "עם הגֵרות", "עם הזרות". גם אנו, ככל הנבראים בצלם אלוהים, נועדנו להיות עלים נובלים במלכות האל, ועל כן אנו מצווים בצניעות, ביחסיות ובנכונות לפשרות.

אל תרעו

מדרש נפלא מפרש את דברי הפסוק, ומורה לנו את הדרך שבה נעמוד במשימה הדתית של השמיטה (ספרא בהר ג): "'כי לי הארץ' - אל תרע עינך בה. 'כי גרים ותושבים אתם' - אל תעשו עצמיכם עיקר". לא להזיק לארץ, ולא לעשות עצמנו עיקר. זו כל הצניעות כולה ואין לי מה להוסיף.

אמרו את זה קודם לפני

בראשית דרכה הייתה הציונות הדתית צנועה. תחת הנהגתו של הרב ריינס, תמכה תנועת "המזרחי" בהסכם אוגנדה. אנשי המזרחי הבינו את משמעותה של "הצלה מועטה", והשכילו לשים חיץ בין חלומות משיחיים להתנהלות במציאות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

חברי בבית המדרש של הטוקבקים - גם השבוע אני מחבקת את המקורות היהודיים ולא מתריסה כנגדם, אלא שלעיתים נדמה שכל אמירה שאינה עולה בקנה אחד עם מתק-שפתיים של רב-מצגר כזה או אחר, משולה עבור כמה מהחברים כחתירה תחת כיסא הכבוד.

שבת שלום!

לכל הטורים של רוחמה וייס