"פיץ' פרפקט 2": פזמון חוזר ששמענו כבר
כמו הסרט הראשון והמרענן מ-2012, גם "פיץ' פרפקט 2" פונה למכנה המוזיקלי הנמוך והכיפי ביותר עם ביצועיים קוליים למיטב להיטי הפופ. הבעיה היא שבין לבין אנה קנדריק, רבל ווילסון והאחרות צריכות גם לשחק ולהצחיק, ונתקעות שוב ושוב בין קליימקס לקליימקס. מזל שיש הופעות אורח מפתיעות
אתם מכירים את הרוטינה מטקסי סיום שנת הלימודים שלכם, או של ילדיכם: בהתחלה המורים אומרים כמה דברי פתיחה, ואז התלמידים מבצעים שיר, אחר כך יבוא מעברון קומי קצר, ואז עוד שיר, וכך הלאה עד למפגן מוזיקלי מרגש בסיום. בדרך כלל, המערכונים במופעים הללו שחוקים, צולעים ומייגעים. במקרה הטוב הם מעלים חיוך נבוך על פני ההורים, במקרה הרע - פאדיחות בזמן אמת המסבות עונג לחברים. וכך גם ב"פיץ' פרפקט 2", שיש בו קצת מכל אלה. או בעצם קצת יותר מדי.
ואכן, "פיץ' פרפקט 2" הוא מעין טקס סיום לימודים. חברות להקת ה-Bellas (שתורגמו בכתוביות כ"בלות") ששבו את לבנו בסרט הראשון מ-2012, משלימות הפעם את לימודיהן באוניברסיטת בארדן, כשמאחוריהן שלל תארי אליפות ארצות הברית לשירת א-קאפלה. אז הן היו חמודות, מרעננות, מאירות עיניים ומענגות אוזניים. הסרט השני - הסרט הארוך הראשון של השחקנית אליזבת' בנקס כבמאית - שומר על מעמדו כ-crowd pleaser מוזיקלי, אבל בכל הנוגע לעלילה ולבדיחות, הוא נתקע שוב שוב.
לפני שלוש שנים, הקומדיה המוזיקלית "פיץ' פרפקט" שביים ג'ייסון מור היתה הפתעה נעימה - מבחינה קופתית ואפילו מצד המבקרים. העלילה שהתבססה על הספר "Pitch Perfect: The Quest for Collegiate A Cappella Glory" של מיקי רפקין, ליוותה את תהליך ההתגבשות של להקת א-קאפלה של סטודנטיות מאוניברסיטת בארדן. בראש עמדו הבלונדיניות החסודות קלואי (בריטני שואו) ואוברי (אנה קמפ), שלמרות התנשאותן נאלצו לקבל ללהקה חברות חדשות לא אופייניות.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
היו שם רבל ווילסון כ"איימי השמנה" - כינוי שהאוסטרלית הבהמית נושאת בגאווה, אלכסיס קנאפ כיפהפיה הלוהטת, האנה מיי לי כלילי האסיאתית התמהונית, אסתר דין כסינתיה הלסבית, וגם אנה קנדריק הפלסטית כבקה המרדנית והכריזמטית (כולן אגב שחקניות וקומיקאיות בינוניות). בין ביצוע קולי ל"The Sign" של אייס אוף בייס ל"Party In The USA" של מיילי סיירוס, עלו הדרמות, הקנאות, הפלרטוטים, הרומנים ושאר המוטיבים מז'אנר קומדיות הנעורים - וזה היה מוצלח.
נקודת המוצא של סרט ההמשך יותר בעייתית מכיוון שאנחנו כבר מכירים את סיפור הרקע, וגם את הדמויות והיחסים ביניהן. אמנם היילי סטיינפלד מצטרפת לחבורה כפרשמנית (סטודנטית שנה ראשונה) מוכשרת, אבל אין פה לבמאית בנקס משהו לחדש. זה בסדר כשמדובר בבחירות המוזיקליות שפונות למכנה המשותף הנמוך והכיפי ביותר (עם ביצוע ללהיטי פופ עכשוויים והיפ הופ מהניינטיז), אבל לא כשמדובר בדיאלוגים, בתפניות העלילתיות המאולצות ובבדיחות נטולות ההקשר.
זה נראה כאילו קנדריק, ווילסון וחברותיה אצות רצות מקליימקס מוזיקלי אחד למשנהו. המעברונים אמורים לשעשע וגם לקדם עלילה, אבל הם קופצים כמו תקליט שרוט. כמעט ואין פה רצף נרטיבי. הכל מתערבב והופך מופרך, וגם היציאות הקומיות פשוט לא מצחיקות - גם כשווילסון יורדת נמוך (וכבד) על עצמה ואחרים עם הומור וולגרי במיוחד. הומור וולגרי הוא גם מנת חלקם של ג'ון מייקל היגינס ובנקס עצמה, שמגלמים את שדרני תחרויות הא-קאפלה.
השניים אף פותחים את הסרט (על תקן המורים ודברי הפתיחה מפרוטוקל הטקסים הנ"ל) ומציגים את ה-Bellas, שהפכו בינתיים לאגדה וזומנו להופיע ביום ההולדת של הנשיא ברק אובמה. תאונת אופנה לא נעימה (מכיוונה של איימי השמנה כמובן) הורסת את שמה הטוב של הלהקה, שמודחת מכל מסגרת תחרותית בארצות הברית. האופציה היחידה שנותרה היא לצאת לאליפות העולם בקופנהאגן.
אלא שיש בעיה, כלומר שלוש לפחות: 1. ארצות הברית מעולם לא זכתה בתואר העולמי ("כל העולם שונא אותנו, אז אין לנו סיכוי", מסבירים לנו בנימוק המוכר לישראלים מזירת האירוויזיון). 2. על התואר מתחרים גם להקת דאס סאונד מאשין מגרמניה, שחבריה מתואמים להפליא וגם שחצנים. 3. בקה, המוח והלב מאחורי הלהקה, כבר צופה קדימה לחיים אחרי הקולג' ומקבלת הזדמנות פז לעבוד עם מפיק על. וכן, יש גם 4. איימי השמנה - היא תמיד בעייתית.
מול כל הבעיות הללו יש גם פתרון מאולתר בדמות אמילי (סטיינפלד), בתה של אחת מוותיקות ה-Bellas לדורותיהן. היא צעירה ומוכשרת, אבל גם לה יש מגרעות - היא יוצרת מוזיקה מקורית, וזה הרי אסור בתכלית האיסור בסצנת הא-קאפלה. אל הקלחת הזו מתווספים הבנים (אם כך אפשר לכנות זמרי א-קאפלה) בגילומם סקיילר אסטין, בן פלאט ואדם דיוויין. בניגוד לבנות הדומיננטיות הם רגישים ואנושיים ואוהבים. אבל הם נדחקים הצידה.
מה שמציל את הסרט מהיות קליפ MTV ארוך וקצת מייגע הן הופעות האורח של סלבס מזדמנים. סנופ דוג (הפמיניסט החדש), פארל וויליאמס, כריסטינה אגילרה, אדם לוין, ג'ימי קימל ורוזי או'דונל צצים לרגע פה ושם. מי שמתבלטים ולזמן ארוך יותר הם ששת חברי קבוצת הפוטבול גרין ביי פאקרס. הם ענקים, שריריים ונערצים, והם גם מפגינים כישרון שירה מפתיע בסצנת הריף-אוף (מעין באטל א-קאפלה). אמריקה התלהבה מאוד למראה הופעתם המלבבת, אתם כנראה תתלהבו פחות.
"פיץ' פרפקט 2" הוא מיחזור של הדברים הטובים מהסרט המקורי, בלי הרבה חידושים ולבטח בלי שיפורים. מעין
מאש-אפ לא אלגנטי של להיטי פופ מבוצעים כהלכה ומעברונים בינוניים. אם ניתן לנסח איזשהי אמירה, היא נוגעת ליצירה מקורית מול מיחזור מוזיקלי. גם כשהבנות מבצעות את השירים בדיוק מופלא ובלי לזייף, הן עדיין מזייפות - את השירים המקוריים. וכך תם הטקס, הוותיקות מסיימות את הלימודים. אבל אל דאגה, לא נפסיק לשיר. סטיינפלד נחנכת פה כדי להמשיך את המורשת לסרט שלישי.
"פיץ' פרפקט 2" (ארצות הברית) - במאית: אליזבת' בנקס, שחקניות ראשיות: אנה קנדריק, היילי סטיינפלד, רבל ווילסון, אלכסיס קנאפ, סקיילר אסטין. אורך הסרט: 115 דקות.
