"הסיפור של אדליין": לא מזדקן, מתיישן
אם יש בדרמה הפנטסטית "הסיפור של אדליין" כוונה לומר משהו על טבעו של הקולנוע והדמויות המשתמרות בו לנצח, הרי שהתוצאה היא נטולת עומק ובהחלט לא מרגשת. לבלייק לייבלי המגלמת אישה שהפסיקה להתבגר יש קסם מהוליווד של פעם, אבל זה לא מקדם את הסרט
עיסוקו של הקולנוע באלמותיות מכיל בחובו מימד רפלקסיבי. שכן הקולנוע במהותו אינו מאפשר לכוכביו למות, והם שבים לחיים בכל פעם שאנו צופים בהם, נצחיים בזכות אלומת אור המקרנה וחשכת האולם. חלקם, כמו ג'יימס דין וריבר פיניקס למשל, שהלכו לעולמם בנסיבות טרגיות בגיל צעיר, אף זכו בזכותו למימושם של נעורי נצח (מעריצי דין, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 24, יכלו לחזות איך היה יכול להראות לו היה מזדקן בסרטו האחרון, "ענק" מ-1956).
אגב כך, לא מעט סרטים נדרשו לתמה של דמות שאינה מזדקנת (ע"ע "פורסט גאמפ" כמו גם שלל סרטי ערפדים), או כזו שמהלך חייה מתנהל ברברס ("המקרה המוזר של בנג'מין באטן"). אליהם מצטרף עתה "הסיפור של אדליין" (השם המקורי, "The Age of Adaline", נושא כפל משמעות: העידן אך גם הגיל של אדליין), והוא מתבסס על מה שמתברר כלא יותר מגימיק - אישה צעירה שבעקבות תאונה משונה חדלה להזדקן בגיל 29.
בלייק לייבלי ("אחת שיודעת") מגלמת את דמותה של האישה המסתורית שבכותרת. קורות חייה מובאים באמצעות יומן חדשות עתיק המספר לנו על לידתה ביום הראשון של שנת 1908, על נישואיה למהנדס צעיר שעבד על בניית גשר הזהב בסן פרנסיסקו, על הבת היחידה שנולדה לה, על תאונת עבודה טרגית שקטפה את חיי בעלה, ועל התאונה הפלאית שחוותה והפכה אותה לאלמותית. מאז היא מקפידה שלא להישאר זמן רב מדי באותו מקום על מנת שלא לעורר חשד באי הזדקנותה, ובעיקר – שלא להתאהב ביודעה שכך עלול סודה להיחשף.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
בנקודה בה נפתח הסרט היא מתגוררת בסן פרנסיסקו ועובדת בארכיון הספרייה העירונית. עבודה די מתבקשת בעבור מי שאמנם חייתה בזמן שהתרחשו מרבית האירועים המשמעותיים של המאה ה-20. לילה אחד, במהלך מסיבת השנה החדשה, אדליין פוגשת באקראי באליס (מיקייל הויזמן), צעיר נאה ואמיד המגלה בה עניין, אך כמו סינדרלה בשעתה היא חומקת ממנו.
אל דאגה. אליס ישוב ויצוץ בחייה, ואדליין תצטרך להתמודד שוב עם הדילמה הרודפת אותה מאז הפכה צעירה לנצח - האם להרשות לעצמה להתאהב בו או לנוע שוב למקום בו איש אינו מכיר אותה. כאן נכנסת לתמונה בתה (בגילומה של אלן בורסטין הוותיקה), קשישה מטופחת הקוראת לה אמנם "אמא", אך מדברת אליה כאילו היתה סבתה, ומייעצת לה להפסיק לברוח. הדינמיקה ביניהן מספקת לסרט כמה מרגעיו המשעשעים והנוגעים ללב, ואלה בולטים על רקע המלאכותיות של כל השאר.
וזוהי בעייתו המרכזית של "הסיפור של אדליין". הסרט, שביים לי טולנד קריגר ("סלסט וג'סי לנצח") לפי תסריט מקורי מאת ג'יי מילס גודלו וסלבדור פסקוביץ', מתאר אישה שחיי הנצח שזכתה בהם הותירו אותה בודדה ועצורה רגשית. אישה צעירה שנאלצה כל חייה, ועודנה נאלצת, לדחות את מחזריה. אך האם זה הופך אותה לדמות מעניינת ומורכבת במיוחד? ממש לא.
הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו של הסרט הוא, שבלייק לייבלי נראית בו כמו כוכבות הקולנוע של פעם, בגרדרובה מרשימה מתקופות שונות וסידור שיער הולם. האם הסרט מבקש, אגב כך, לומר משהו על כוכבים שאינם מזדקנים לעולם? ספק רב.
דמותה של אדליין היא הפנטזיה הגברית האולטימטיבית. אישה אניגמטית ואלגנטית שגברים מנסים לפצח את התעלומה שאופפת אותה (לא רק במישור הרומנטי. היא נעצרת גם על ידי שוטר וסוכני בולשת המבקשים לתהות על קנקנה), וכל כולה מבע קפוא ואדיש לסביבתה. יותר מפעם, הסרט על אודותיה מבקש לחבר בין דמותה הזוהרת והמכשפת לבין הפנטזיה הקולנועית עצמה. וכך, באחת הסצינות שאמורה להיות "קסומה" (ובפועל אינה אלא מכנית וקרה כגיבורת הסרט), אדליין מציגה בפני אליס אולם דרייב-אין נטוש ומקורה שתקרתו זרועה כוכבים מלאכותיים.
חלקו האחרון של הסרט, שבו מציג אליס את אדליין בפני הוריו (הריסון פורד וקת'י בייקר), צופן תפנית עלילתית מלודרמטית שאינה מתפתחת בצורה מעניינת במיוחד. אכן, דבר בסרט המעושה הזה לא ממש מצליח לרגש, ובמקום לעורר הזדהות עם דמותה המלנכולית של אדליין התקועה בהווה נצחי - הוא מגולל עוד מעשיה רומנטית מהסוג הנדוש והתפל במיוחד.
"הסיפור של אדליין" (ארצות הברית) - במאי: לי טולנד קריגר. שחקנים ראשיים: בלייק לייבלי, מיקייל הויזמן, אלן בורסטין, הריסון פורד וקת'י בייקר. אורך הסרט: 112 דקות.
