"פני מלאך": לרצוח את הסיפור
הבמאי הבריטי הפורה מייקל ווינטרבוטום משתמש בסיפורה המדהים של אמנדה נוקס כדי להתפלסף על הקולנוע, המציאות המשפטית והזווית של הבמאי. מכל הנבירה הזאת בעצמו ובהגיגיו, הסרט "פני מלאך" מסתבך לשווא
מהי הדרך הנכונה לספר סיפור? האם יצירה בדיונית קרובה יותר אל האמת מאשר התיעוד? האם על הקולנוען להיוותר מנותק מהסיפור האמיתי או להדגיש את מעורבותו בו? ומהו ההבדל בין אמת תיעודית לאמת משפטית? שאלות כבדות משקל אלה ואחרות ניצבות בבסיס סרטו החדש של הבמאי הבריטי הפורה מייקל ווינטרבוטום "פני מלאך" ("The Face of an Angel"), אך הדיון בהן מעיק ומבולבל, וסופו של הסרט שהוא קורס תחת כוונותיו.
"פני מלאך" מבוסס על פרשיית רצח שהסעירה את התקשורת ב-2007. מרדית' קרצ'ר, סטודנטית בריטית בת 21 שהתגוררה בעיר פרוג'ה שבאיטליה נמצאה מתה בדירתה, והחשד נפל על שותפתה אמנדה נוקס ובן זוגה לשעבר של נוקס, רפאלֵה סולצ'יטו. בית המשפט באיטליה הרשיע את השניים ודן אותם ל-28 ו-25 שנות מאסר בהתאמה.
בעקבות הערעור שהגישו, זוכו השניים בשנת 2011, אחרי שכבר ריצו חלק מתקופת המאסר, רק כדי להיות מורשעים מחדש במשפט חוזר שנערך לבקשת התביעה. הפרשה הגיע לסיומה מוקדם יותר השנה כאשר בית המשפט העליון באיטליה זיכה פעם נוספת את נוקס (ששהתה כל אותה תקופה בארצות הברית) וסולצ'יטו מכל אשמה.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
שמותיהם של קרצ'ר, נוקס וסולצ'יטו אינם נזכרים ב"פני מלאך" אפילו פעם אחת (אף כי הסרט מוקדש לקרצ'ר). למעשה, גיבורו של הסרט הוא קולנוען בריטי צעיר (דניאל ברוהל), שחווה משבר בחייו האישיים, המגיע לעיר האיטלקית סיינה כחלק מתחקיר שהוא עורך לסרט שעניינו סיפור רצח סנסציוני שפרטיו דומים להפליא לסיפור הנ"ל. הוא פוגש בעיתונאית (קייט בקינסייל) שכתבה ספר על הפרשה שטרם הגיעה לסיומה, וכן במלצרית צעירה (התגלית קארה דלווין) המובילה אותו בנבכי העיר.
בהדרגה הולך עולמו של הבמאי, מעין אלטר-אגו של ווינטרבוטום עצמו, ומסתחרר. מפגש עם זר מסתורי (ולריו מסטאנדראה), המציג עצמו כתסריטאי וכמי שיודע על הרצח יותר מכל אחד אחר, מעורר בו סיוטים ונדמה כמחווה לסרטי ה"ג'יאלו", אותם מותחני בלהה איטלקיים שפרחו בשנות ה-70 ומזוהים עם שמותיהם של דריו ארג'נטו ולוצ'יו פולצ'י.
החיפוש אחר האמת מוביל את הבמאי למסע בהשראת "הקומדיה האלוהית" של דנטה. ליתר דיוק, הפואמה משמשת לו השראה לסרט שהוא מתעתד לעשות ובה בעת הסרט עצמו מתכתב עמה. לא זו בלבד שבתו הצעירה והמנוכרת של הבמאי קרויה ביאטריצ'ה, על שם אהובת נעוריו של המשורר הפלורנטיני, אלא ששתי הדמויות שנקראות בדרכו, זו של הזר וזו של המלצרית, הן התגלמותם של וירגיליוס וביאטריצ'ה המורים לדנטה את דרכו על פני שלוש ממלכות המתים - הגיהנום, כור המצרף וגן העדן. ביקור בקברו של דנטה בראוונה משלים את המהלך.
אין זו הפעם הראשונה שווינטרבוטום יוצר סרט שהוא בעצם הרהור על מהות היצירה. כזה היה עיבודו הכאוטי אך המהנה לפחות לרומן של לורנס סטרן "טריסטרם שנדי" (2005). אין זו גם פעם ראשונה שבה הוא נדרש אל טשטוש הגבולות שבין תיעוד לבדיון אגב התייחסות לסיפור אמיתי (ע"ע "הדרך לגוונטנמו" מ-2006 שגולל את פרשת מעצר השווא של שלושה צעירים מוסלמים בריטים וכליאתם במתקן המעצר האמריקאי הידוע לשמצה).
הבעיה היא שהניסיון להפוך את "פני מלאך" לסרט תיאורטי המבקש להרהר על עצם האפשרות לרדת לחקר האמת תוך שילוב מקורות עובדתיים וספרותיים - כושל לגמרי. נראה שווינטרבוטום מתאמץ כל כך להימנע מעוד יצירה מסורתית המבוססת על מקרה שהיה, והתוצאה מסורבלת וחסרת מיקוד. זהו, אם תרצו, "שמונה וחצי" של במאי הנשכר לעשות סרט על פרשת קרצ'ר-נוקס, שילוב של פנטזיות, סיוטים, דימויים, הגיגים אתיים ואסתטיים.
צלילה אל תוך תודעה רדופה של במאי המתקשה להחליט איזה סרט ברצונו ליצור בעודו נאבק במפיקים המנסים להכתיב לו איזה סרט לעשות ואת מי ללהק (טינה פיי היא אחד השמות שעולים אגב כך), ונרתע מעיסוקה בפרשה של התקשורת הצמאה לדם וסנסציה. יצירה אוטו-רפלקסיבית שבאמצעותה בוחן ווינטרבוטום את כוונותיו שלו עצמו.
ואולי זהו סרט שעניינו בבמאי התר אחר גאולה בעקבות משברים אישיים ומקצועיים שהוא חווה, ופוגש במי שאמנם תוביל אותו אל מחוז חפצו (אגב כך, השם "פני מלאך", יכול להתייחס לפניה המתעתעים של הרוצחת-לכאורה כמו גם לדמותה של האהובה הצעירה). אולי. כי בעיקר זהו סרט שנע סביב הזנב של עצמו, מתפתל ומסתבך, והופך את הצפייה בו למייגעת מבלי שיספק דיון רציני ומעניין באף לא אחת מהסוגיות שעולות במהלכו.
"פני מלאך" (בריטניה) - במאי: מייקל ווינטרבוטום. שחקנים ראשיים: דניאל ברוהל, קארה דלווין, קייט בקינסייל, ולריו מסטאנדראה. אורך הסרט: 105 דקות.
