"מג'יק מייק XXL": הגודל כן קובע - של הלב
מאוד מפתה להחפיץ את צ'אנינג טייטום וחבריו המסוקסים שמופיעים כחשפנים ב"מג'יק מייק XXL" - ממש כמו שנהוג לעשות עם נשים - אבל באופן מפתיע הם מתגלים כגברים לבביים, המכבדים את הלקוחות. המודעות העצמית הזו, וגם קטעי ריקוד מלהיבים, הופכים את הסרט ללא מזיק. אפילו מבדר
אם הסרט הקודם הסתיים מסורתית בעזיבה של אורח החיים הפרוע לטובת התמסדות, הפעם אנחנו מקבלים סיבוב של 180 מעלות עלילתיות. מייק פתח עסק משלו, אבל נסיבות אישיות מובילות אותו למופע אחרון עם החברים. העובדה שכמה שחקנים כמו מת'יו מקונוהיי, אלכס פטיפייר וקודי הורן מהסרט הקודם לא כאן הפכה לאלמנט שמניע את הסיפור קדימה.
החבורה רוצה להצליח להרים מופע שיגרום לקהל לצווח ולהשליך שטרות - בלי דאלאס (מקונוהיי) המנהל שדאג להם עד כה. הם רוצים שבריקודים יהיה משהו אישי, משהו שמבטא כל אחד מהם ואת החלומות שלו באמת. זה נשמע דבילי? לגמרי. זה עובד? בגדול, כן.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
לא מדובר ביצירת מופת גדולה, זה נכון. יש סצנות מיותרות מסביב למדורה בים, ואז עוד קצת ים. יש גם רגעים יותר מגוחכים מלוהטים: למשל, כשמייק (טייטום) מרכיב רהיט ממוחו הקודח ופתאום שיר היפ הופ נשכח מעלה בו זכרונות חושניים. כשאף אחת לא מסתכלת (חוץ מאיתנו) הוא נתקף דחף בלתי נשלט ומתחיל לרקוד עם הפטיש ולפמפם את המקדחה, בעודו מחייך בהכרה פתאומית שזה מה שהוא אוהב לעשות.
הסצנה נראית כאילו לקוחה מסרטי סטפ-אפ והיא מטופשת להפליא. גם היחס לנשים מעיק בנאמברים עצמם. לוהטים ככל שיהיו, ועם כל הדיבורים על הרצון לשמח נשים שמקבלות יחס דוחה מגברים ביום יום - הם מצליחים להחפיץ אותן, למרות שהן הצופות והם אלו שמוצגים לראווה לשם שינוי.
זה מה שמבלבל ב"מג'יק מייק XXL". טוב לשמוע דמויות של גברים, שיכולים היו לדבר על נשים לא מושכות שהם נאלצים
לתקשר איתן, אך שומרים על כבודן גם בשיחות פרטיות. הקהל כולל נשים בכל הגדלים והגילאים - כולל הופעת אורח של אנדי מקדואל כגרושה עצמאית אך לא מסופקת. כולן מקבלות תשומת לב נטולת שיפוט. והמציגים מתייחסים למקצוע כהזדמנות לגרום להן לחייך, לשאול מה הן אוהבות במקום שיצפו מהן למוסכמות קבועות מראש.
רום (ג'אדה פינקט סמית') מנהלת מה שנראה כמו בורדל לזונות ממין זכר. המקום הוא למעשה מועדון חשפנות שנשים מגיעות אליו כדי להרגיש כמו מלכות (ככה היא מכנה את הלקוחות). יש מגע, דריי האמפינג טיפוסי, רק שחשפנים גברים מצליחים להיות המובילים של המהלך גם כשהם בלי בגדים. הם מכופפים את הנשים פיזית, מרימים אותן כמו בובות, משכיבים אותן על הרצפה ומשאירים אותן שם אחרי שקיבלו מחיאות כפיים.
ויש גם ערך מוסף בדמות אנדרה (דונלד גלובר, הקומיקאי והזמר עם שם הבמה צ'יילדיש גמבינו) שלא רק מתפשט, הוא גם שר לנשים נבחרות בדיוק את המילים שהן היו רוצות לשמוע מבן הזוג שלא מבין אותן.
כחלק מפנטזיה קולנועית שעושה את העבודה כלהיט קליל, החשפנים - או במילותיהם "ספקי בידור ממין זכר" - מתנהלת ברגישות זה מול זה, בחפירות על עניינים כמו מה יעשו כשהעסק לא ישתלם (והמצב קרוב). אפילו כשהם מדברים על הבעיה של אחד מהם למצוא סקס בגלל איברו העצום, זה נשמע כמעט נוגע ללב.
הסרט מפצה על רגעים משמימים עם הרבה מודעות עצמית, ייצוג גם לדראג קווינס, טונים קווירים שעוברים כל הזמן בסאב-טקסט וכמה פעמים שבהן מנג'ניילו גונב את ההצגה. סצנה קורעת מצחוק שלו מערבת תחנת דלק, שיר של בקסטריט בויז, ראפלס, בקבוק מים וקופאית אדישה. הדבר היחיד שמתעלה עליה הוא דיון על האיכות של בקסטריט בויז כלהקת בנים ובדיחות מתבקשות על ערפדים. זה, והעובדה שהסרט מצליח לכבד ולו באופן יחסי את הנשים שהן קהל היעד שלו, הופכות אותו לחוויה מצחיקה ולא מזיקה
"מג'יק מייק XXL" (ארצות הברית) - במאי: גרגורי ג'ייקובס. שחקנים ראשיים: צ'אנינג טייטום, ג'ו מנג'ניילו, מאט בומר, אמבר הרד, ג'אדה פינקט סמית', קווין נאש, דונלד גלובר ואדם רודריגז. אורך הסרט: 115 דקות.
