אל תשפכו את הבלנית עם מי המקווה

בימים האחרונים שבה ועלתה השאלה האם נכון שנשים החפצות בכך יטבלו במקוואות ללא נוכחותן של בלניות. אני סבור שלפני כל דיון בנושא, צריך לשרטט את מסגרת הדיון: מדובר בשאלה הלכתית, ולא בשאלה של זכויות האדם בכלל או זכויות האזרח במדינה דמוקרטית. מאחר שהטבילה במקור מים היא מעשה שמטרתו רוחנית-דתית, יש חשיבות רבה לשמירה קפדנית על ההלכות המדריכות את האיש או האישה כיצד לטבול. לא ניקיון גרידא של הגוף מבקשים הטובלים - אלא היטהרות מן הטומאה, לפי כללי ההלכה.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

• "הבלנית צעקה עלי: לכי לטבול במקווה רפורמי, ושלא תבואי יותר!"
• מי גיבור התנ"ך של הישראלים? היכנסו וגלו
• הומו, אתאיסט ואליהו הנביא
  

פתרונו של הרמב"ם לבעיה הוא פשוט: "ואם היה בעל שיער, יטביל כל שיער ראשו" (הלכות מקוואות א, ז). זהו. הרמב"ם מטיל את האחריות לביצוע טבילה כהלכתה על הטובל עצמו. איש איש ופתרונו, אישה אישה ופתרונה.

לראב"ד יש הצעה לפתרון טכני לבעיה, שאינו כולל מעורבות של אדם אחר: "אם כרכה שיער ראשה בדבר שאינו חוצץ... עלתה לה טבילה".

הרא"ש, לעומת זאת, סבר שהפתרון היחידי התקף הלכתית הוא העמדה של משגיחה שתצפה על הטובלת, ותקבע האם כל שערה נכנס למים: "וצריך שתהא אישה עומדת עליה בשעת טבילה, שתראה שנכנסה כולה במים, שלא נשארו משערותיה בחוץ" (מסכת נידה, הלכות מקוואות, סעיף כח).

גם השולחן ערוך התיר

לא נכנס לפרטי ההלכה, רק נאמר שיש דיון בין פוסקי ההלכה האם מדובר כאן במחלוקת עקרונית או טכנית בלבד. בעוד שרבי יואל סירקיש (מגדולי הפוסקים האשכנזים במאה ה-17) סבר שיש מחלוקת עקרונית בנושא בין גדולי הראשונים, סבר רבי יוסף קארו (מחבר ה"שולחן ערוך") כי המחלוקת טכנית לגמרי, ולכן על אף שלכתחילה עדיפה טבילה בנוכחות משגיחה - הרי שאם אין אפשרות אחרת, מותר לאישה לטבול בשיער כרוך, ועלתה לה טבילה לטהרתה.

גם הראשונים שסברו שאף בדיעבד טבילה ללא משגיחה אינה תקינה, הקלו לאישה ש"דרה יחידה בעיר" או ש"אין חברתה רוצה לילך עמה" לטבול לבדה בכריכת השיער בלבד. על כריכת השיער ניתן להסתמך להקל גם במקרה שיש לה מי שילך איתה, אלא שהיא אינה חשה בנוח שאותו אדם יצפה בה עירומה כי היא "חוששת שתתגנה עליו".

בעקבות הבנתו שיש מחלוקת טכנית בלבד בין הראשונים, פסק ה"שולחן ערוך" שלכתחילה נצרכת משגיחה, אך אם אי אפשר - ניתן להסתפק בכריכת השיער למניעת ציפתו (שו"ע יו"ד קצח, מ).

עזבו את הבלניות. זו הרבנות הראשית

הרבנות הראשית אימצה את העמדה הלכתחילית כאילו היא העמדה היחידה, והיא מנחה את הבלניות לא לאפשר טבילה ללא השגחה, גם לנשים החפצות בכך מסיבות אישיות. התוצאה היא שלא ניתן לטבול במקוואות עירוניים ללא נוכחות משגיחה, אלא אם כן הבלנית מעלימה עין מנהלי הרבנות.

אכן, מדובר בנוהל שיש צורך לשנותו. מדוע לכפות נוכחות משגיחה על אישה שאין הדבר נוח לה, בשעה שהראשונים ראו בכך מקרה מובהק שניתן להקל בו? אין זו אלא דבקות עיקשת במסורת שאין עמה רגישות לשינויים בנפש האדם, שלא כהלכה. יש לאפשר לכל אישה לטבול כרצונה, במיוחד אם נוכחות המשגיחה גורמת לה לצער, בושה וחרדה (כדעת כל אותם ראשונים שהזכרנו).

אבל אסור שהמאבק לטובת הטובלות החפצות בטבילה פרטית, יתנהל על גבן של הבלניות הישרות.

קל להשיג השגים תקשורתיים על ידי הטלת רפש על ציבור הבלניות כולו; קל לדרוך על הבלניות כדי לטפס למעלה. אסור שזה יקרה.

אסור שידביקו להן דימוי שלילי. בניגוד לרושם שעלול להתקבל, לא מדובר בנשים שמנצלות את תפקידן כדי להתעמר או להטריד נשים אחרות. להפך, מדובר בנשים שעושות עבודה קדושה.

אנא, אל תפגעו בבלניות. אל תשפכו אותן עם מי המקווה. בידיהן נמצא המפתח של המקווה, אך לא זה של שינוי הנהלים, שנמצא בידי אנשי הרבנות הראשית.

• הרב אליהו גליל הוא רב קהילה בחו"ל, ראש כולל "תורה מציון" ובעל הבלוג "בלוגין שאובין"