מחזיר מנגינות אבודות: הרב שמציל את תרבות דמשק
מאות ספרים, מפות וכתבי יד מצהיבים מיושן מגובבים בדירה צנועה, שהיא מכון מחקר אמיתי לכל הקשור ביהדות דמשק. האיש שמאחורי הצלת התרבות רגע לפני שתיעלם, הוא הרב משה חדיד. בעבודה סיזיפית הוא הוציא כבר סידור, הגדה של פסח, מחזורים - וכעת הפרויקט הגדול שלו: "שירת הבקשות" של יהדות דמשק. והדור הצעיר? הוא נוהר לגלות על עברו
בדירה קטנה וצנועה למראה מגובבים מאות ספרים, מפות וכתבי יד מצהיבים מיושן. על כל אלה מרחפת באהבה רוחו של הרב משה חדיד, שעושה בשתי ידיו לאורך ימים שלמים, עבודה של מחלקה אקדמית: שימור מדוקדק של מורשת יהדות דמשק, והצלה של תרבות מפוארת, מפני גוויעה אל מחוזות השיכחון.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"יש לי חוב קדוש, להעביר הלאה לילדיי ולנכדיי את מורשת אבותיי", הרב חדיד אומר בצניעות. "זאת לא עבודה, לא מקצוע ולא התמחות. אלה רק הסבים הדמשקאים שמדברים דרך גרוני וחיים מחדש". לדירה הקטנה יש שם: מכון "שער בנימין" לחקר והחייאת מורשת יהדות דמשק.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- המחאה הלבנה של הפמיניזם הדתי: אני עם הבלניות/ טלי פרקש
באותה שעה: שתי בנות נולדו לתאומים שנישאו לתאומות
נייעס: המבורגר מחזיר - וכשר למהדרין
הרב חדיד חי בשליחות, והוא גם מסרב להצעות מגופים שונים שהיו מעמידים לרשותו בניין, תקציבי מחקר וחוקרים: "ההבדל ביני לבין ההיסטוריונים, הוא שהם פתולוגים, ואילו אני קרדיולוג. הם פותחים את הלב ומסבירים לפי הבנתם איך הוא עבד בעבר, בעוד שאני מתעסק עם לבבות פועמים, שגם אם נחלשו, אני יודע למה לא הפסיקו לפעום".
הסידור הפך ללהיט
הרב חדיד נולד לפני 52 שנים בארגנטינה, להורים ממוצא סורי, וגדל בקהילות הדמשקאיות במדינה. כשהגיע לארץ לאחר נישואיו, הפנה את מיטב מרצו ללימוד תורני עיוני, ונתבקש להדריך כולל אברכים בשיטתו הייחודית.
לפני כעשור פנה אליו איש עסקים מקסיקני ממשפחת אסא בבקשה לא שגרתית: ישנם עשרות-אלפי יהודים דמשקאים בישראל ובארה"ב, מקסיקו וארגנטינה, ואין להם סידור תפילה אותנטי, עם ההלכות והנוסחים המיוחדים לבני הקהילה. האם יאות הרב להחיות את המסורת ההולכת ונכחדת?
כעבור זמן לא ארוך הופיע סידור מפואר בשם "שער בנימין" בהוצאת "מכון אהבת שלום". הסידור הפך ללהיט, ועשרות-אלפי עותקים ממנו הפכו למצרך אלמנטרי בקהילות הדמשקאיות בחו"ל וגם בארץ. ההצלחה הובילה להוצאת מחזורי תפילה לסליחות ראש השנה ויום כיפור, ובשנתיים האחרונות גם מחזור והגדה של פסח, עם מאות פירושים מכתבי היד של חכמי דמשק, ערוכה בסגנון חדש מותאם במיוחד לקריאת הדור הצעיר. כל הספרים יצאו במהדורה נוספת עם פונטיקה ותרגום מלא בספרדית, שגם הם הפכו ללהיט.
מה מיוחד בסידור הדמשקאי?
"במשך שנים השתמשו בקהילות בפתקאות שהחזיקו הישישים, ובהם המנהגים העתיקים של הקהילה. ביום כיפור, למשל, אנחנו נוהגים להזכיר את גדולי הרבנים שכיהנו בעיר דמשק בעבר, עד 300 שנים אחורה, מיד אחר תפילת 'כל נדרי'. עשרות הרבנים עם תואריהם המדויקים מודפסים כעת במחזור יום כיפור שלנו".
נתי, בנו של הרב חדיד, מציג סידור מתפורר, ובו רשימה בכתב יד של עשרות רבנים, דור אחר דור, שאת זכרם נהגו הדמשקאים להעלות לפני תפילת "כל נדרי".
אחוות הדמשקאים
בסידורים החדשים נוסח התפילה לוטש, והגיע לרמת דיוק מקסימאלית "כמו שאמרו פעם". בכלל, אלמנט הדיוק, מתברר, מהווה פקטור מרכזי בעבודתו של הרב חדיד. המחזורים והסידורים מלווים בהערות המדריכות את המתפלל כיצד יש לנגן בדיוק מוחלט את הפיוט, או את התפילה. הסימונים יורדים לרזולוציות כה גבוהות, עד שעורך הסדר בליל פסח יודע האם לומר את המילה "ברוך" במלעיל, או במלרע, בהתאם למנגינה המסורתית.
הרב חדיד מאמין שבאחווה הדמשקאית יש משהו קוסמי, כמעט מיסטי. לא מעט צעירים, דור
הם נשבים בקסמו ולא שבעים מהדמות המרתקת בעלת המבטא הארגנטינאי-דמשקאי שמספרת להם על אבות-אבותיהם, על מנהגיהם, ועל כתבי היד שמצא באתרים שונים בעולם. "אני לא רוצה ולא מנסה להחזיר אותם בתשובה, רק להגביה את הווליום כדי שיוכלו לשמוע מה בדיוק מתנגן להם בלב. כשהם מגיעים לכאן לשמוע על הסבים שלהם, משהו שלא ניתן להסבר מתרחש באוויר".
בין הצעירים האלה אני מוצא את יעל גולן, נצר למשפחת מסלתון-טראב, שושלת רבנים מפוארת בדמשק. במהלך איתור שורשיה היא "גילתה" את הרב חדיד, שהציג בפניה כתבי יד של בני משפחתה בעברית ובערבית, וביניהם לא פחות מההזמנה לחתונה של סבה וסבתה.
"מהרגע הראשון שדיברתי עם הרב, הרגשתי חיבור בלתי ניתן להסבר", גולן מספרת. "הבאתי גם את אמא שלי שהרגישה את אותו דבר. מצאתי אוצר יקר שמדבר אלי ומרגש אותי עד דמעות. אני חושבת שיש כאן סוג של קסם".
גולן אומרת כי לא מדובר ב"פולקלור" עבורה. "זה 'ההארד קור' שלנו. זו המסורת שלנו. אין פה רק חשיפה של 'איך הם התלבשו' ו'מה הם אכלו', יש כאן את החוכמה שלהם, את התרבות שלהם. תפקידנו להעביר את זה הלאה לדורות הבאים. בעיניי זה חשוב לא רק למי שדמשקאי, אלא לכלל החברה הישראלית. פרופ׳ חביבה פדיה מסבירה שלדור השלישי קל יותר לחפש ולדרוש את מה שנמחק. אין לו את הצל הגדול של 'כור ההיתוך הישראלי', שכה איים על בני הדור השני".
הבקשות מתנגנות מחדש
לאחרונה סיים הרב חדיד את מה שמסתמן כפרויקט הגדול ביותר שלו: החייאת "שירת הבקשות" של בני הקהילה – מזמורים ופיוטים עתיקי יומין, שהיו מושרים בשבתות בשעות הקטנות של הלילה בבתי הכנסת של העדה, דור אחר דור. "הבקשות" היו רכיב דומיננטי בחייה של הקהילה הדמשקאית (וקהילות נוספות מארצות אגן הים התיכון). בכל ליל שבת היו מתכנסים היהודים הדמשקאים, במשך מאות שנים - עוד מימי הביניים - ושרים את הפיוטים עד לשעות הקטנות של הלילה.
הרב חדיד מספר לי על מפגש בלתי שגרתי במקסיקו עם יהודי יוצא העדה, "שבעוונות הרבים היה
לא חלפו שניות אחדות, והאיש פתח את עיניו והחל לשאוג את המנגינה, שצפה לו מילדותו. "עד היום האנשים שהיו אתי באירוע, המומים מההתפרצות של האיש ששמו נודע בהקשרים מעט שונים מקדושה של שבת".
חרף הידע העצום האצור במוחו, הרב חדיד לא הכיר בפשטות את מנגינות ה"בקשות". "כשהיינו בחו"ל, בתי הכנסת של בני קהילת דמשק לא היו בקרבת מקום לכולם", הוא מסביר. "ההליכה במשך שעות בליל שבת, לא הייתה קלה, וכך נעלם הטקס המופלא והמסורתי של הבקשות הדמשקאיות בלילות שבת על תה ועלי נענע".
מה עושים בכל זאת? מחפשים יהודי דמשקאי שזוכר את המנגינה. בתום פעולת איתור סיזיפית "שהזכירה יותר את הפעילות של האינטרפול", מחייך הרב, אותרו שלושה פייטנים מיוצאי דמשק שעלו לארץ ממשפחות מסלתון, טראב ועטר, כאשר במהלך החיפושים מתגלה גם אוצר בלום: כמה קלטות שהיו זרוקות במרתף במשך 40 שנים, עם המנגינות המקוריות.
החיפושים התרחבו עד לארגנטינה הרחוקה, שם נמצא זקן דמשקאי יחיד שעדיין זכר את סגנון המנגינה על בוריה. המנגינות תועדו על ידי הישיש יקר המציאות, ובמשך מאות שעות ישב הרב חדיד בליוויו של המוזיקאי הידוע אריאל כהן, והאזין לארבע הגרסאות, כשהוא משווה ביניהן שוב ושוב, עד לחודו של שמינית טון.
"השערות הלבנות שיש לי בזקן, מגיעות מהעבודה הבלתי נגמרת הזו", מספר הרב חדיד. "כל מילה, וכל אות, נבחנו בזכוכית מגדלת על בסיס ארבע הגרסאות, עד שחילצנו את המנגינה המקורית והמדויקת ביותר".
"זו עבודה לדורות"
לצד המנגינות חיבר גם הרב עשרות פסקאות שבהן הוא מוכיח ומסביר ברמה המחקרית, שינויי נוסחאות מתוך עשרה כתבי יד דמשקאים מקוריים, וגם מדוע בכל אות ובכל מילה יש לנגן באופן המסוים הזה, עם דגש באות ובמבטא קונקרטיים.
לתיעוד השלם, לא חיפש הרב חדיד קבוצת פייטנים מקצועיים – כי אם אנשים עם לב רגיש שיכול להכיל ולבטא את המטען הקסום של שירת דורות, ולדייק בה עד רמה של אות. וכך במשך עשרות שעות נוספות הוקלטו המנגינות מחדש על ידי מקהלת "שער בנימין", המונים "אנשים מסורה מבני העדה, ובתוכם אף ילדים שהשקיעו את ליבם עבור יצירה היסטורית בכל קנה מידה".
זו לא השקעה קצת מוגזמת?
"העבודה הזו, בני, היא לדורות. הסבא שלי איננו תמונה על קיר. אני לא חוקר מורשת, ואינני אנתרופולוג. מכל ה'מכון' הזה לא הרווחתי ולו פרוטה מימיי. אני בסך הכל מביא את אבותיי אל ההווה, אל הדור שלנו, והם שרים ומנגנים. הם חיים מחדש! אתה מבין כעת עד כמה זה חשוב?"
- השקת הפרויקט והוקרה למסייעים, שילווה בהרצאות מומחים, יתקיים בהיכל התרבות בבת ים ב-29.7
לפנייה לכתב/ת 
