"איש ללא הגיון": וודי אלן כפילוסוף בגרוש
חואקין פיניקס מפתיע לרעה בתצוגת משחק נוראית כפרופסור לפילוסופיה, אמה סטון לא יותר משכנעת ממנו כסטודנטית ומושא לאהבתו - אבל המאכזב מכולם הוא וודי אלן. הבמאי הוותיק מבקש להרשים אותנו בהגיגיו הפילוסופיים ב"איש ללא הגיון", אבל אלו רדודים, נטולי טעם ופואנטה וכך גם הסרט כולו
גיבור סרטו החדש של וודי אלן, "איש ללא הגיון" ("Irrational Man") הוא מרצה לפילוסופיה שנחשב לביג שוט בתחומי החשיבה האקזיסטנציאליסטית. אך מה לעשות, שבפעמים בהן אלן מראה לנו אותו מול תלמידיו, מסתבר לצופה שהפרופסור המוערך מהגג ברמה של נער בן 16 שנחשף זה עתה לכתביהם של קירקגור וסארטר. ולא, הדברים אינם מוצגים בסרט באור ביקורתי. זוהי באמת המחשבה האלנית - מתבגרת ושטחית.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
יותר מכל נראה "איש ללא הגיון" כחלטורה. לא רק ברמת עיצוב הדמויות (שאצל אלן הן לרוב חד-ממדיות), אלא ברמה המחשבתית. דלותו הרעיונית של אלן מעולם לא זעקה בקול רם יותר, מאשר בסרט הזה שמזכיר דרמות פשע פילוסופיות קודמות שלו: "פשעים ועבירות קלות", "נקודת מפגש" ו"חלומה של קסנדרה".
איך אנחנו יודעים שאייב לוקאס (חואקין פיניקס), אותו מרצה מבוקש לפילוסופיה, שהקמפוס אליו הוא מגיע מלא התרגשות לקראת בואו, מחפש משמעות לחייו? פשוט מאוד: הוא אלכוהוליסט. ובשלב כלשהו אפילו משחק רולטה רוסית בפני הסטודנטים שלו. והאם למישהו יש ספק שעל מנת להתגבר על הדיכאון הקיומי שלו הוא יבצע מעשה רצח? ברור שלא. בכל זאת, כולנו - כן, גם אתה וודי - קראנו את "החטא ועונשו".
לוקאס מגיע לקולג' חדש שבו הוא מלמד, ויוצר קשר עם סטודנטית מבריקה שלו, ג'יל (אמה סטון). במקביל, הוא מנהל קשר רומנטי עם אחת הקולגות שלו, ריטה (פרקר פוסי), מרצה לכימיה הנשואה ולא באושר (נשים הלוא אמורות להעריץ מרצים דיכאוניים לפילוסופיה). כאשר אייב וג'יל עדים במקרה לשיחה בה מעורבת אישה המתלוננת על שופט מושחת לענייני משפחה, אייב חווה הארה המובילה אותו לבצע מעשה קיצוני שבעקבותיו הוא מוצא את הטעם לחייו.
אין טעם להתעכב על העלילה, לא משום חשש לספוילרים, אלא משום שהיא כה משעממת. אילו לפחות היתה דמותו של אייב קריקטורה, אבל אלן מתייחס אליה במלוא הרצינות. אדם שמטיל ספק לא רק במשמעות קיומו (הוא נמצא במצב הזה, כמסתבר, מאז שחבר שלו נהרג בעיראק, או כך לפחות מספרים), אלא גם בתקפותה המעשית של הפילוסופיה.
בנוסף, הופעתו של פיניקס כה גרועה, שלא לומר מביכה, עד שאינך משוכנע לרגע שהוא מאמין בהגיגים האקזיסטנציאליסטיים שפיו מפיק - והשינוי שעוברת דמותו נדמה מופרך לא פחות מהמעשה שהוא עושה. ומה, באמת, הייתם מצפים שיקרה בסרט שבו אחת הדמויות מכריזה כי "פילוסופיה היא אוננות מילולית", או ככה בערך. פשוט מגוחך.
דברים דומים אפשר לומר על הדמות שמגלמת אמה סטון, שמעדיפה את חברתו (ומיטתו) של אייב על פני החבר שלה. היא הסטריאוטיפ של "הסטודנטית פעורת העיניים" - לפחות כפי שאלן חווה אותו. כדי להראות לנו שהיא גם מבריקה התסריט מצייד אותה במשפטים כמו "אהבתי את המאמר שלך על אתיקה מצבית", או משהו כזה, והקריינות (שהפעם מתחלקת בינה לבין אייב) אינה תורמת דבר להבנת ואבחנת דמותה.
אלן ודאי היה רוצה שנצא מסרטו הנוכחי ונהגג בדבר האפשרות של רצח "טוב". אבל רמת הדיון שלו עצמו בסוגיה, על שלל היבטיה המוסריים, היא כה רדודה, והטיעונים שמעלות הדמויות "בעד" ו"נגד" הם כה פשטניים - עד שאתה מוצא עצמך תוהה איך בכלל הגיע האיש הזה לדרגת פרופסור וכיצד מצליחה הסטודנטית הזאת לקבל איזשהו ציון "עובר".
ואם יורשה, מבלי לחשוף, לדבר על הסוף. הפתרון שמוצא אלן לתסבוכת המוסרית והפלילית שמעלה "איש ללא הגיון" לוקה במוסרניות מעצבנת, שרק הופכת את הסרט לנטול פואנטה של ממש. ב"פשעים ועבירות קלות", שהיה ונותר אחד מסרטיו הטובים של אלן, הוא לפחות השכיל להעמיד גיבור שהמעשה הדרמטי שהוא מבצע תובע ממנו התמודדות פנימית משמעותית.
הבעיה עם דמותו של אייב היא, שלא באמת ברור מה מוביל אותה לעשות את מה שהיא עושה, וכל מה שקורה לה אחר כך לא באמת מוביל אותה, כמו גם את הצופה, לאיזשהו מסע פסיכולוגי מעמיק. זו בדיוק מה שקורה עם דמויות שמקריינות את מה שהן חושבות במקום להראות זאת.
וכך, "איש ללא הגיון" (השם מתייחס לכותרתו של ספר מאת וויליאם בארט שראה אור בשנת 1958 והציג את הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית בפני הקורא דובר האנגלית) הוא סרט סתמי, שנגמר בערך כמו שהוא מתחיל, ומותיר בעיקר תחושה של הגיג שנתקע ברמת השרבוט הראשוני.
"איש ללא היגיון" - במאי: וודי אלן, שחקנים: חואקין פיניקס, אמה סטון, פרקר פוסי. אורך הסרט: 96 דקות.
