"טוביאנסקי": פורץ דרך, ועדיין מאכזב
הקולנוע הישראלי ממעט לעסוק בפרשות שנויות במחלוקת מן ההיסטוריה הציונית, ולכן יוצרי הדרמה התקופתית "טוביאנסקי" ראויים למלוא ההערכה. אלא שהבאתה של הפרשה הנוראה אל המסך לוקה בפשטנות וכמעט שחפה מביקורת על התנהלות המערכת הצבאית דאז. היה כדאי להעז יותר
הקולנוע הישראלי נרתע בדרך כלל מעיסוק בעניינים פוליטיים שהסעירו בשעתם את הארץ - פרשת "עסק הביש", למשל, או רצח ארלוזורוב - או בדמויות שנויות במחלוקת. הדיון בנושאים הללו הצטמצם, על פי רוב, לתחומי הדרמה הטלוויזיונית כמו במקרה של "קסטנר" ו"אלטלנה" או התיאטרון המקומי (ההצגה "גורודיש").
אשר על כן יש לברך על עשייתו של "טוביאנסקי" - סרטו של ריקי שלח לפי תסריט מאת הסופר והח"כ לשעבר, מיכאל בר-זוהר - המגולל את הסיפור המקומם סביב הוצא תו להורג של קצין צה"ל מאיר טוביאנסקי. הוא הועמד מול כיתת יורים לאחר משפט שדה זריז במהלך מלחמת העצמאות בו נמצא אשם בריגול נגד ישראל. שנה לאחר חיסולו, הובהרה חפותו מעל לכל ספק.
מדוע לא הגיעו פרשיות דוגמת זו של טוביאנסקי אל הבד? אולי משום שהקולנוע הישראלי העלילתי לדורותיו העדיף שלא להתמודד באמת עם ההיסטוריה הלא תמיד מחמיאה, במיוחד ככל שמדובר בתקופת טרום הקמת המדינה או ימיה הראשונים ("חירבת חיזעה" הטלוויזיוני של רם לוי ו"זעם ותהילה" של אבי נשר היו ונותרו היוצאים מן הכלל). כאשר כבר נוצרו סרטים בעלי אוריינטציה פוליטית, בעיקר בשנות ה-80, התמקדו אלה דווקא ברגעי ההווה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במובן זה, "טוביאנסקי" הוא כמעט בבחינת סרט פורץ-דרך. הוא מתאר את דמותו של טוביאנסקי (בגילומו של מיכה סלקטר), רב-סרן יהיר ששירת בצבא הבריטי, בכיר בחברת החשמל הירושלמית, שמתמנה עם תחילת הסרט למפקד שדה התעופה של חיל האוויר בירושלים. בינתיים, נרעשת הארץ סביב פגיעה ישירה שסופגים מתקנים אסטרטגיים בעיר על ידי הירדנים, ובקרב אנשי המודיעין מתחזקת הסברה שמסתובב בשטח בוגד.
בנימין גיבלי (עוז זהבי), מפקד המודיעין הצבאי בירושלים, מקבל ראיות-לכאורה שטוביאנסקי הוא המרגל, ומצליח לשכנע בכך את איסר בארי (פולי רשף), ראש המודיעין בצה"ל. ביחד עם שני קציני מודיעין נוספים, אברהם קדרון (מיקי לאון) ודוד קרון (אורי פפר), הם חוטפים את טוביאנסקי, סוחטים ממנו "הודאה", ואחרי משפט שנערך בכפר הערבי הנטוש בית ג'יז, פוקדים על הוצאתו להורג. כל אותה עת טוביאנסקי אינו זוכה לייצוג משפטי, כאשר ארבעת "שופטיו" משמשים למעשה כחוקרים ותליינים. מרגע מעצרו של טוביאנסקי ועד הוצאתו להורג חולפות פחות מארבע שעות.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
הבעיה עם הסרט, היא שהוא אינו מציע דבר זולת תיאור דידקטי של הפרשה, שיש בה "טובים" ו"רעים". כך, למשל, לא לגמרי ברורה הסיבה לרדיפתו האובססיבית כמעט של גיבלי את טוביאנסקי. דמותו מעוצבת ברישול כזה, עד שהיא אפילו לא משרתת איזושהי אמירה ביקורתית כלפי ראשי המודיעין של אז, שהיו כפי הנראה חדורים בלהט לתפוס "מרגל" שלא היה ולא נברא (גיבלי ובארי היו מעורבים אז גם בחיסולו של הפלסטיני עלי קאסם באשמה דומה).
יתר על כן, דמותו של טוביאנסקי יוצאת הכי פחות מעניינת בסרט, בעיקר משום שלבר-זוהר ושלח אין מה להגיד עליה. חבל שהסרט לא מתמקד, אגב כך, דווקא בדמויותיהם של גיבלי או קרון (שמוצג כדמות המוסרית לכאורה בין "שופטיו" של טוביאנסקי, ולפחות "עושה קולות" של עימות עם חבריו). ואולי נכון יותר היה להפוך את לנה טוביאנסקי (מרינה שויף), רעייתו של, לגיבורה האמיתית של הסרט. זו שניהלה מאבק עיקש לגלות מה עלה בגורל בעלה - מאבק, שהסרט מקדיש לו בחופזה כמה דקות בסופו - והגיעה עד ללשכתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שהורה לפתוח מחדש את הפרשה.
במילים אחרות, טוב היו עושים בר-זוהר ושלח לו נצמדו דווקא למילות הפואמה המצמררת של נתן אלתרמן "אשת הבוגד" שנכתב בעקבות הפרשה ופורסם בטור השביעי:
"אז יצאה מול כולנו אישה המומה
ותכרז מלחמה...
ותסיימנה!
אם ישנו אות תודה על שירות לאומה
אין ראוי לו יותר ממנה!".
התוצאה, לפיכך, היא לא יותר מאשר סרט תיאטרלי שמעלה מהאוב פרשיה חשובה, אך מתקשה לזהות בה מרכיבים רלוונטיים או לעצב את משתתפיה בצורה מורכבת ומאתגרת. "טוביאנסקי" אינו אלא החמצה מצערת.
"טוביאנסקי" (ישראל) - במאי: ריקי שלח, שחקנים ראשיים: מיכה סלקטר, עוז זהבי, פולי רשף, אורי פפר, מיקי לאון, מרינה שויף, שירה קצנלנבוגן, אלדד פריבס, עידו מוסרי. אורך הסרט: 82 דקות
