"החתונה של ג'ני": להט"ב לא טוב
על רקע המהפכה החברתית להכרה בזכויות הקהילה הלהט"בית, צפוי שיצוצו גם דרמות רומנטיות מתקתקות כמו "החתונה של ג'ני", וטוב שכך. אלא שלא ברור למה במקרה הזה זוגיות בין לסביות מוצגת כמשהו בנאלי, תבניתי ואפילו שמרני - כאילו בנות הזוג מקיימות יחסים, לא דיאלוגים
יום אחד נחיה בעולם שבו חתונות של גייז לא יעניינו אף אחד, כי הן לא יהוו ביג דיל. למי אתם נמשכים מגדרית לא יהיה נושא לדיון, בדיוק כמו שאף אחד לא מרים היום גבה אם אתה נמשך לג'ינג'יות, ואת נמשכת לגברים שעירים. אבל אנחנו עוד לא שם, ולכן טוב שיש אמנות בכלל וקולנוע בפרט שמביאים את הנושא הזה לקהל רחב על מסך גדול.
אלא שעיסוק בנושא חשוב עדיין לא מבטיח לנו יצירה קולנועית ראויה לצפייה. כזה הוא המקרה המעיק של "החתונה של ג'ני" שבוים, נכתב והופק על ידי מארי אגנס דונהיו (שכתבה בזמנו את "חופים"). ניכר שיש בסרט הזה המון כוונות טובות, הוא מבקש להביא לדיון זוגיות של לסביות צעירות, שרוצות בסך הכל להיות "כמו כולם", כלומר, כמו זוגות סטרייטים שמרניים - להתחתן, ללבוש שמלה לבנה עם מלמלה, להקים משפחה.
הרצון הזה - לקבל את מה שזוגות סטרייטים זכאים לו בקלות - הוא מה שמוביל את ג'ני (קתרין היגל מ"האנטומיה של גריי") לצאת מהארון בפני המשפחה שלה אחרי שלא סיפרה להם על זהותה המינית מעולם. מצוין בפנינו שכל החברים שלה יודעים, בזמן שמההורים והאח והאחות היא המשיכה להסתיר, מתוך מחשבה שהם לא יבינו, שייפגעו.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
עצם העיסוק בחתונה כמשהו שהוא הגורם ליציאה מהארון, ולא העובדה שהיא חיה עם בת זוג קיטי (אלכסיס בלידל - רורי מ"בנות גילמור"), כבר חמש שנים נניח, קצת מעיק. הסרט נפתח בדיוני רכילות אינסופיים על כך שלג'ני אין אף אחד, ולמה אין לה אף אחד, ואולי היא מנהלת רומן עם גבר נשוי, וכמה יפה היא נראית כשהיא מחזיקה את התינוק של אחיה. בין כל אלו ההורים מדברים על איך היא היתה כזו ילדה פתוחה, והיום היא נורא מסוגרת, ומה כבר יכול להיות כל כך נורא בבן הזוג שלה שהיא מסתירה אותו מהם כל הזמן?
לאור העובדה שכל מי שיבוא לראות את הסרט יודע במה הוא עוסק, החפירה הבלתי נגמרת ומלאת הרמזים העבים כקרש מיותרים לגמרי. יש בו נקודת אור עיקרית אחת, והיא הסצנה קורעת הלב שבה ג'ני מספרת על הפער שבין מה שהיא מנסה להסביר לבין מה שאמא שלה (לינדה אמונד) שומעת. אפשר לשמוע הדים של כל כך הרבה סיפורים אמיתיים של יציאה מהארון. גם בעימות של ג'ני עם אביה (טום ווילקינסון) יש אמינות כואבת.
אבל שם בערך האותנטיות של הסרט מתחילה ונגמרת. זה לא שהסיפור עצמו לא מציאותי, אבל משהו באופן שבו הדמויות מדברות על הדברים ומתנהגות מרגיש כמו סרט הדרכה להורים שמגלים שהילדים שלהם הומואים או לסביות (או בי) מלפני כמה עשורים. כל השחקנים הטובים שנאספו כאן פשוט מדקלמים משפטים שטחיים ובנאליים להחריד.
בתור התחלה, ג'ני וזוגתה מתנהגות יותר כמו שותפות לדירה מאשר כמו בנות זוג. לא שנדרשות כאן סצנות מין לוהטות כדי שנבין שהן יחד, אבל המגע ביניהן כמעט ולא קיים, וכשהוא קיים הוא נראה מודבק, זר, מאולץ. גם השיחות ביניהן נשמעות כאילו דונהיו מעולם לא שמעה בני זוג מדברים, או מניחה שאם אלו שתי בנות זוג, הן לא ממש מקיימות דיאלוגים. אחת מהן אומרת רצפים של קלישאות בסגנון "הכאבתי להורים שלי אבל אני לא רוצה להתנצל על מי שאני", והשנייה מהנהנת.
בכלל, הקיום של הדמות של קיטי כל כך ריק מתוכן, שהיה אפשר להציב במקומה חיתוך קרטון יפה שלה ולא היינו שמים לב להבדל. זה טוב ויפה שג'ני היא הגיבורה של הסרט, אבל בעוד לפחות אחותה מקבלת איזושהי אישיות, זוגתה היא אביזר. היא שם, אבל היא אומרת בקושי משפט אחד על עצמה שהוא לא תשובה של "כן" או "לא" לג'ני, לאורך כל הסרט.
ולגבי האישיות של האחות של ג'ני (גרייס גאמר בתה של מריל סטריפ שקיבלה ממנה כישורי משחק) - היא מלטשת עד לכדי כאב ראש לצופים מטאפורה על דשא. היא שואלת, עונה לעצמה, ואז מסבירה לכל היתר אצל מי הדשא ירוק, אצל מי הוא מת, ואז, למקרה שחלילה לא הבנו, היא חוזרת על ההסבר שוב, ושוב ואז עוד הפעם. יכול להיות שזו היתה אמורה להיות הפוגה קומית ומודעת לעצמה, אבל זה לא עובד.
גם הזוגיות של הוריה של ג'ני בעיקר מסומנת. הם בדרך כלל מנהלים דיאלוג במיטה לפני השינה, והוא מלא קצרים בתקשורת, שנראים כמו מערכון מיושן. גם האופן שבו הם מתייחסים לגילוי על בתם משתנה בצורה חסרת עקביות. אפשר לייחס את זה אולי לסערת הרגשות שבה הם נתונים, אבל זה יותר מרגיש כמו הבלגן המוחלט של כתיבת הדמויות בתסריט.
וג'ני? ג'ני היא בת מושלמת, לפחות זה מה שאחותה אומרת עליה. חוץ מזה היא רוצה להתחתן, היא עובדת סוציאלית והיא לסבית. מאוד לא ברור איפה האישיות שלה בכל זה. היא וכל המשפחה שלה הן דמויות כל כך גנריות שקשה לא לזלזל בהן.
זו אפילו לא השמרנות שבסרט, שאומרת שחלילה שלסביות ירצו פשוט לחיות יחד ולהקים משפחה יחד, ולאו דווקא להתחתן, שלא מאפשרת ליהנות ממנו. זו חוסר המודעות המוחלטת שלו לכך שהוא כזה. היא, והקאברים לשירי אהבה דביקים על אמת וזוגיות, שגורמים להתפתלות חסרת מנוח בכיסא.
"החתונה של ג'ני" (ארצות הברית) - במאית: מרי אגנס דונהיו, שחקנים ראשיים: קת'רין היגל, אלכסיס בלדל, טום ווילקינסון, לינדה אימונד, גרייס גאמר. אורך הסרט: 94 דקות.
