העובדים של היום - הקשישים של המחר
הקשישים של היום הינם אוכלוסייה שדורשת טיפול ייחודי והשקעה ממשלתית רחבה, אך הבעיה היותר הגדולה טמונה בקשישים של מחר, הצעירים והמבוגרים של היום, שאינם ערוכים לחיים ארוכי טווח בעידן החדש
יום הקשיש הבין-לאומי מצוין היום והשנה יותר מכל בולטת בהיעדרה הממשלה. מדוע היא נעדרת? כי מוקדם יותר השנה התקבלה החלטה לשנות את שמו של המשרד לענייני אזרחים ותיקים למשרד לשוויון חברתי. לא שאני מזלזל בשוויון חברתי, ההפך הוא הנכון, אך מדובר בערך שצריך לעמוד בראש סדר היום של כל משרד ממשלתי בישראל.
עוד דעות ב-ynet:
כפתור Dislike - טוב או רע לנו?
השנה הם יציינו את יום הקשיש הבין-לאומי ללא משרד ממשלתי שאמון אך ורק על עניינם ואולי מעז ייצא מתוק, כיוון שיום הקשיש מפספס בין כה וכה את ייעודו מזה זמן רב. מפספס את היקף האתגרים שהעלייה בתוחלת החיים יצרה.
הקשישים של היום הינם אוכלוסייה שדורשת טיפול ייחודי והשקעה ממשלתית רחבה, אך הבעיה היותר הגדולה טמונה בקשישים של מחר, הצעירים והמבוגרים של היום, שאינם ערוכים לחיים ארוכי טווח בעידן החדש.
יותר נכון, מדינת ישראל אינה ערוכה לכך שרבים מהם יהיו זקוקים לפתח קריירה שנייה. מדינת ישראל אינה ערוכה לשאת בנטל של מספר הולך וגדל של קשישים שיקבלו בעתיד גמלת זקנה. היא אינה ערוכה לשלם להם את הפנסיות ולכן היא הפריטה אותן ובסופו של דבר היא תאלץ להתמודד עם אותם קשישים שהפנסיות שלהם לא יספיקו לכל תוחלת החיים שלהם והנטל על החברה יהיה קשה מנשוא.
מה משנה השם?
אז הסמנטיקה וההגדרות הן הדבר הפחות חשוב במקרה הזה. מה זה משנה אם יקראו למשרד המשרד לענייני גמלאים, המשרד לענייני אזרחים ותיקים או המשרד לשוויון חברתי? מה שחשוב פה הוא הצעדים הכלכליים והחברתיים שמדינת ישראל צריכה לנקוט כדי להפוך את האוכלוסייה הזאת לכזו שתורמת למדינה, שאינה נפלטת משוק התעסוקה, לאוכלוסייה חיה ופעילה שמתקיימת בזכות עצמה ונשענת כמה שפחות על החברה.
יום הקשיש צריך להיות היום שבו נדבר לא רק על הקשישים של היום, אלא בעיקר על הקשישים של המחר. אנחנו צריכים לדבר על שכבת העובדים בני ה-50+ שזקוקים להכשרות מקצועיות כדי שיוכלו להמשיך ולקיים את עצמם כלכלית לטווח הארוך. אנחנו צריכים לדבר על קורסים כלכליים למבוגרים שיילמדו אותם לתכנן את החסכונות לעשרות שנים, שיילמדו לנהל את כספי הפנסיה שלהם כך שהיא לא תסתיים בטרם עת.
בכל שנה מחדש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת כי האוכלוסייה מזדקנת. לא מדובר כמובן בהמצאה ישראלית אלא במגמה בין-לאומית, אבל האחריות להתמודד עם זה, לעומת זאת, נופלת על כל מדינה בפני עצמה.
גם אם המשרד לענייני אזרחים ותיקים היה נשאר בשמו המקורי, הוא היה צריך להתמודד
עם הקשישים של המחר. השנה הוא עשה זאת עם קמפיין לעידוד העסקת מבוגרים עוד בטרם שונה שמו. אך ברור לכולם שזה לא מספיק ודרושה תכנית מסודרת עם או בלי משרד ייעודי.
האחריות אמנם מוטלת בראש ובראשונה על המדינה שכן זה צריך להיות גם האינטרס שלה. אולם מעבר לכך, כל אדם וכל עובד בהגיעו לגיל 50 צריך עזרה וסיוע מקצועי כיצד לתכנן את העשורים הבאים בחייו, בין אם מדובר בקורסים ובין אם מדובר בהדרכה אישית. אם המדינה לא תעשה את זה, הוא צריך לעשות זאת בשביל עצמו.
הכותב הוא מנכ"ל העמותות לקידום מקצועי חברתי מבית הסתדרות המעו"ף ומנכ"ל מעו"ף "שלך" לגמלאי
לפנייה לכתב/ת 
