בשכפ"ץ וחצאית: הדתיות שרוצות להציל את המדינה
שרי מיכאל היא לוחמת קרקל, הילה לב ארי משרתת בגדוד חילוץ והצלה - ואורנלה בגדוד "אריות הירדן". שלוש בוגרות אולפנה מספרות מדוע החליטו לתרום למדינה בשירות קרבי דווקא, למרות שהסביבה שלהן העדיפה אותן בשירות הלאומי. "הבנתי שאלה החיים שלי ואני לא יכולה לרצות את כולם"
בשנת 2010 הצטרפו לצבא 935 בנות דתיות, ב-2013 זינק המספר ל-1,616. מדי שנה עולים נתוני הגיוס של הצעירות הדתיות לצבא, וכבר לא לתפקידים מסורתיים בחיל החינוך – כי אם להשתלבות בתפקידי לוחמה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זה לא מובן מאליו אם זוכרים שאחת ההכרזות הראשונות שיצאו ממועצת הרבנות הראשית, עם כניסתם של הרבנים דוד לאו ויצחק יוסף, לתפקידם - היא לפרסם הכרזה ולפיה הרבנות "אוסרת גיוס לצה"ל בכל צורה שהיא, וממשיכה בכך את מסורת הרבנים הראשיים הקודמים".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הקרב על הלוחות: "עשרת הדברות" הוסרו מהפרלמנט באוקלהומה
- משפחת הנרצח זועמת: מריצים על שמנו קמפיין צדקה
- מדד הדתומטר השלם למתפלל
אלא שפסקי הלכה לחוד, ומציאות לחוד. הכירו את אורנלה, שרי והילה – שלוש לוחמות דתיות, שמשוכנעות כי למרות הקשיים הרבים, מקומה של בת דתייה המעוניינת לתרום לעמה הוא בצבא.
המשפחה הלוחמת
עבור שרי מיכאל בת ה-21 מנתניה, הגיוס לגדוד קרקל במרץ 2013 גרר הרמת גבות מצד הסביבה הקרובה והרחוקה. היא למדה באולפנית בר אילן, וספגה מסר ברור, לדבריה, מהצוות החינוכי, שהמקום המתאים לצעירה המגזר הדתי-לאומי הוא השירות הלאומי.
"אני בת למשפחה לוחמת", מספרת מיכאל. "סבא שלי היה מדריך בשייטת 13 של חיל הים, יש לי דוד ב'גבעתי', דוד אחר חובש קרבי, קרוב נוסף ב-8200, וכל אחד תורם את המקסימום. יש לי בת דודה שהתגייסה שנה לפני לגדוד קרקל, וכשנפגשים בשבתות כל אחד מספר על החוויות שלו מהשירות".
לבקשת ההורים, החלה מיכאל שירות לאומי במשרד הביטחון, אבל לאחר מספר חודשים הבינה שהמטרה שלה היא שירות קרבי משמעותי, ולכן עזבה והתגייסה לצה"ל, שם שלחו אותה לשרת בחיל האוויר. "אמרתי להם: אני רוצה להיות קרבית. אני רוצה חוויות".
"בצבא התחזקתי מבחינה דתית"
את מנת החוויות שלה היא קיבלה, כאמור, בגדוד קרקל, העוסק
בעיקר באבטחת הגבול עם מצרים, ובו כשני-שליש בנות - וכשליש בנים. על השאלה האם היו לה רגעי משבר בעקבות השינוי בין השירות הלאומי הנוח לבין טירונות קרבית ומפרכת, היא משיבה בכנות: "אין חייל קרבי שאין לו משבר, אבל קיבלתי תמיכה מסרן עינת כהן שאחראית על גיוס בנות דתיות בצבא.
"היא נלחמה על הזכויות שלי. היא גם נתנה לי את מספר הסלולארי האישי שלה, ואני יודעת שגם אם אתקשר אליה בשתיים בלילה, היא תענה לי".
ומה עושים כאשר יש שאלות בנושאי דת?
"יש את רב החטיבה, ואני גם מתייעצת עם אבא שלי. בצבא יש פקודות ברורות. אחת הפקודות עוסקת בכבוד האדם. זה לא משנה אם אתה דתי או לא, יהודי, או נוצרי או דרוזי; אתה מכבד את השני והוא יכבד אותך. החברים מתחשבים, בשבתות הם לא יישמעו מוזיקה בקול אלא באוזניות. בפלוגה שלי יש הרבה מסורתיים וגם חמש בנות דתיות - שזה הרבה".
על הקשיים שלה כשומרת מצוות היא משיבה: "ברור שברגע שכאשר עולים לקו הנושא יותר בעייתי, ויותר קשה לביצוע, אבל אני מאמינה שכל חייל שירצה להיות דתי, יכול להיות דתי. זה תלוי רק בך - ואני דווקא התחזקתי בצבא מבחינה דתית".
באופן שעשוי להישמע אולי מוזר לחלק מהחיילים, מיכאל לא סובלת כאשר היא נאלצת להישאר בצבא בשבת. "אמא תמיד אמרה לי שבשבת יש לאדם נשמה יתירה, ואני אוהבת את השבת בצבא. יש קידוש, יש תפילות בבית הכנסת, יושבים בארוחות וצוחקים. יש גם זמן לנו - ושבת הכי מעוררת את הנפש".
"ישראל חשובה לי יותר מהכל"
אורנלה בת ה-21 עלתה מצרפת לפני קצת יותר משנה כדי להתגייס לצה"ל. אביה נולד בישראל, אמה בצרפת, ומשפחתה מתגוררת ברובע ה-15 בפריז. מאחר וליד ביתה לא היה מוסד חינוכי יהודי, היא למדה בבית ספר ציבורי שבו תלמידים מוסלמים רבים.
"אני יודעת מה זה אנטישמיות", היא אומרת. "הייתי היהודייה היחידה בבית הספר, לא הסתרתי את העובדה שאני יהודייה, והסתובבתי עם תליון מגן דוד. רבים מהתלמידים לא אהבו את זה, וכל הזמן חיפשו לריב".
על השאלה האם לא התלבטה לפני העלייה והגיוס לצה"ל, היא משיבה בנחרצות ובמבטא צרפתי מקסים: "מאז שאני קטנה אני מאוד ציונית. מדינת ישראל חשובה לי יותר מהכל".
אחיה של אורנלה שעלה אף הוא לישראל, לא שירת בצבא, ולכן גיוסה לשירות קרבי, גרם במשפחה להרמת גבה. "זה הפחיד אותם. הם לא מכירים מישהי שהתגייסה לקרבי, אבל עכשיו אני לקראת סוף ההכשרה הצבאית, והם גאים בי ומאמינים שגם בנות דתיות יכולות לשרת בתפקיד קרבי".
שלושה דתיים מתוך 80 חיילים
אורנלה טוענת שעם קשיי הטירונות עזר לה הקב"ה. "האמונה
שלי עזרה, כמו שאומרים: 'תחשוב טוב - יהיה טוב'. אם אני רוצה - אני יכולה".
אורנלה התגייסה בנובמבר 2014 - ובמרץ השנה החלה את הטירונות במחזור השני של גדוד "אריות הירדן", גדוד חי"ר קרבי חדש שבו משרתים גברים ונשים, זה לצד זו".
על השאלה איך היא מתמודדת עם השירות לצד חיילים חילונים ועם הסוגיה מתי מותר וחובה לחלל שבת מסיבות מבצעיות, היא משיבה: "המפקדים תמיד מאפשרים לי להתפלל שחרית ומנחה, ולפני השינה מרשים לי להשאיר את האור דלוק כדי שאוכל לומר קריאת שמע. למרות שבגדוד אנחנו שלושה דתיים מתוך 80, הבנים יודעים שאני דתייה ומכבדים אותי".
"הבעיה של שבת פחות בעייתית כרגע, כי אני באימון מתקדם ועוד לא הגענו לקו. אבל השאלה של חילול שבת התחילה באבטחת יישובים, כאשר צריך לנסוע ברכב. בכל פעם שהייתה לי שאלה, פניתי לרב של בא"ח צנחנים והוא ענה לי. אני גם מתייעצת עם אחי".
"אי אפשר לרצות את כולם"
הילה לב ארי (20) ממושב ברקת, משרתת בגדוד חילוץ והצלה של פיקוד העורף, ובימים אלה נמצאת עם חבריה באחת הגזרות החמות בשומרון. היא למדה באולפנת שעלבים, ובהמשך בתיכון יגאל אלון.
מה שהניע אותה להתגייס לשירות קרבי, הוא הפיגוע בשנת 2002 שבו ירו מחבלים לעבר מלונות בנתניה, רצחו שניים ופצעו רבים. את האירוע היא חוותה כילדה קטנה, אך לדבריה, הוא שינה אותה.
"המשפחה שלי אמנם לא נפגעה, אבל אלה דברים שבונים אותך. החלטתי שאם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למנוע מאחרים לעבור מה שעברתי, ולהפוך את המדינה למקום בטוח וטוב יותר, אז אתן את כולי".
לב ארי היא בת יחידה. "הורים ניסו בהתחלה לשכנע אותי ללכת לשירות הלאומי, אבל הבנתי שאלה החיים שלי ואני לא יכולה לרצות את כולם. ההורים הבינו, ועכשיו הם גאים בי".
