הקמפוס כמרחב לשיפור היחסים בין יהודים לערבים
על האקדמיה להיות המקום המרכזי שמעצב שיח של חברה רב תרבותית ולא רק כנציג של קבוצת הרוב היהודית
למעלה מ-300 אלף סטודנטים החלו השבוע את שנת הלימודים האקדמית בישראל. כ-15% מהם סטודנטים ערבים אזרחי המדינה. עבור כלל הסטודנטים, השנים שבהן הם נמצאים בין כותלי האוניברסיטה הן קריטיות בעיצוב זהותם האזרחית והפוליטית. הן שנים שבהן הם לומדים, רוכשים מיומנויות, מעצבים את זהותם האזרחית והחשוב מכל - מעצבים את עתידם. עבור הסטודנטים הקמפוס הוא מקום לביטוי שאיפותיהם ותרומתם לחברה והקהילה אליה הם משתייכים.
עוד דעות ב-ynet:
"חשבון נפש" שכולו זריקת אחריות
ההורים יחסכו על תרופות, הילדים יקרסו כלכלית
פתיחת שנת הלימודים הנוכחית מחזירה אותי כמה שנים אחורה, שבהם אני, כסטודנטית ערבייה, התחלתי את היום הראשון שלי באקדמיה בהתרגשות גדולה. לא עבר זמן רב מרגע כניסתי לאוניברסיטה עד שתחושת ההתרגשות נכבשה על ידי תחושת הבילבול. על אף שהתכוננתי רבות ליום זה, האוניברסיטה כנראה פחות התכוננה לבואי. שלט רחב ממדים התנוסס מעל הכניסה לאוניברסיטה "ברוכים הבאים סטודנטים שנה א'" בשפה העברית והאנגלית. צחקתי בלבי ואמרתי לעצמי, "נו טוב אז כנראה רק הפעם הם שכחו לכתוב גם בערבית". אבל ככל שהתקדמתי יותר ויותר במשעולי האוניברסיטה הבנתי שהקמפוס הוא רק עוד מרחב שלא מדבר את השפה שלי, השפה הערבית.
תחושת הזרות הזו מלווה אותי ואת אזרחי ישראל הערבים במקומות העבודה, הפנאי והבילוי, במשרדים ממשלתיים ובתחבורה הציבורית. הקמפוס רק הזכיר לי שאני אורחת, שאני זו שצריכה להשתלב, להתמודד ולשרוד בעוד מרחב שמדיר אותי.
לא ניתן להתעלם מהשסע הלאומי
האירועים הקשים האחרונים אשר הפרו את שגרת החיים העדינה הקיימת ביחסי ערבים ויהודים הציפו את מידת השבריריות של המרחב אותו חולקים אזרחי המדינה. התדרדרות במרקם היחסים העדין בין ערבים ויהודים בישראל מוכיחים שוב כי לא ניתן להתעלם מהשסע הלאומי המרכזי הקיים בתוך החברה הישראלית, שסע אשר משפיע על כל האספקטים של המרחב שאנו חולקים בערים וביישובים, במקומות העבודה, במוקדיי הבילוי והלימודים ובכלל המרחב הציבורי המשותף.
השפעת האירועים האחרונים על המעבר משגרת חיים נורמטיבית יחסית שבה ערבים ויהודים עובדים, לומדים ומבלים באותו מרחב ציבורי, לשגרה של פחד וחשדנות הדדית, כמו שאנו חווים בימים אלה, מחייבים חשיבה נוספת ומעמיקה על יסודות החיים המשותפים במדינה. הקמפוסים מהווים את אחד המרחבים הנפיצים ביותר במדינה בשל היותם הזירה הראשונה שבה צעירים ערבים ויהודים נפגשים בצורה אינטנסיבית עם פוטנציאל של ניכור ועוינות אחד כלפי השני.
קיימת חשיבות רבה לטיפוח יחסי ערבים ויהודים והתייחסות לקמפוסים כמיקרו קוסמוס של החברה כולה. יצירת חיים משותפים לא יכולה להתקיים בלי שילוב ושוויון אמיתי של האזרחים הערבים וחיזוק זהות אזרחית חזקה לצד זהות קולקטיבית לאומית ייחודית על מנת להפוך למקום שיוצר תקווה לעתיד טוב יותר ביחסי ערבים ויהודים במדינה.
כיום ,כמנהלת של מיזם שפועל למען קידום של מרחב משותף ושוויוני בקמפוס, יש לי חזון שבו השפה הערבית נוכחת במרחב הקמפוס ובכיתות הלימוד, ומתקיים דיאלוג והידברות בין סטודנטים ערבים ויהודים כחלק בלתי נפרד
מהוויה הסטודנטיאלית. חזון זה לא פוסח על קידום מדיניות שוויונית ומכבדת כלפי הסטודנטים הערבים, שילוב סגל אקדמי ומנהלי ערבי וקיום מנגנונים של כשירות תרבותית המספקים מענים ושירותים מותאמים לסטודנטים הערבים.
חשוב שהקמפוס לא יהיה עוד מקום שבו סטודנטים ערבים חווים חוסר שייכות, ו"מפספסים" חוויה בלתי נשכחת שבה הם מרגישים בני מעמד שווה כמו שאר הסטודנטים, מאתגרים את החשיבה שלהם ופועלים למען השפעה על החברה שלהם ועל השתלבותם כאזרחים במדינה.
על האקדמיה להיות המקום המרכזי שמעצב שיח של חברה רב תרבותית ולא רק כנציג של קבוצת הרוב היהודית. היא צריכה להוות מקום שמכיל ומקבל את כלל ציבור הסטודנטים ובו גם הסטודנטים הערבים.
אנוואר אלשיכה, מנהלת מיזם קמפוס כמרחב משותף ביוזמות קרן אברהם
לפנייה לכתב/ת 
