רבין נרצח והפילוג חי ובועט

הגענו לזמן הזה בשנה. ליום הזיכרון ליצחק רבין. גם בגילי הצעיר, אני יודעת לומר שזהו אחד הימים החשובים במדינת ישראל. זאת עדות להד שהרצח השאיר במדינה, להלם שהחברה ספגה ממנו.

עוד דעות ב-ynet:

נורמליות תהיה כשיהיה נורמלי

העסקים בירושלים בקריסה, הממשלה ישנה בעמידה

אני חייב את חיי לתוקף שלי

לא לתבוסתנות, כן לתקווה

רצח ראש הממשלה היה אירוע נוראי עבור כל אזרחית ואזרח מימין ומשמאל - ולאו דווקא רק למשפחת רבין או לקרובים ולאוהבים. אירוע כל-כך מזעזע ומפחיד. כשעולה השאלה האם יש עדיין צורך בהנצחה, האם אנחנו צריכים ללמוד את המורשת, להבין את

משמעות הרצח - אני אומרת כן חד וברור. רבין, על חייו והדרך שבה מת, חייבים להיות מונצחים. לא רק עבור אלו שזוכרים אותו וכואבים אותו, אלא במיוחד גם עבור אלו שלא היו שם, שלא היו אז. עבורי ועבור בנות ובני דורי.

והגרוע מכל הוא שהמצב הביטחוני מעצים את הפילוג. אנשים עם דעות שונות מסתכלים על המצב אחרת, ונוצרים חיכוכים מסביב לשאלה ״איך כדאי לפתור את המצב?״. לגיטימי שלכל אדם יש דרך משלו לפתור את המצב, אבל כשאין כאן מספיק אנשים שיסכימו על אותה הדרך - כל פתרון הופך להיות פתרון של מיעוט.

אני מרגישה שהאדם שהפוך ממני מבחינה האמונות שלו הוא כמוני בדיוק. זה לא משנה אם הוא דתי או חילוני, הוא בן אדם כמוני, והוא עובר את התקופה הקשה הזו הזה כמו שאני עוברת. לכולם קשה בגל הטרור הזה, ואני לא מרגישה שיש שוני בינינו. כולנו מפחדים. כולנו רוצים פתרון. כולנו רוצים לחיות את החיים שלנו מבלי לחשוש. .

כך אני מרגישה גם כלפי האדם שהפוך ממני בדעה הפוליטית. אבל איתו אני לא מסכימה. לכן, הייתי רוצה לדבר איתו ולהבין מה הבסיס לדעות האלו, ולמה הוא חושב דווקא כך. אני מקווה שיש כאן מספיק אנשים שמוכנים לשמוע את דעתי, ולהביע את שלהם מבלי לפוצץ את השיחה.

אני מאמינה שגם בעוד עשרים שנה יזכרו את רבין. כמו שאנחנו זוכרים אירועים היסטוריים ששינו אותנו גם אם הם התרחשו לפני מאה שנים או אלף שנים. אני חושבת שכל עוד אנשים מזכירים את האירוע, את האדם ופועלו ואת הדרך שבה נרצח, כל עוד הם מעבירים את הזיכרונות לדור הצעיר, אנשים לא ישכחו את רבין או את מה שקרה לו ולמדינה שלנו.