שקופים סוג ג'
ישראל חפצה בכל ליבה בשטח מזרח ירושלים, אך ליבה היה גס בתושביו, שדבר לא הבחין בינם לאחיהם בג'נין או בשכם. בן לילה הפכו אלה לתושבי קבע של מדינת ישראל - אך לא אזרחיה
כמה ימים לאחר מלחמת 1967 החליטה ממשלת ישראל ברשות ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, לספח דה פקטו לירושלים חלקים מהגדה המערבית, כ- 70 אלף דונם. בשטח נכללו 28 כפרים פלסטינים, וכן העיר העתיקה ועמה הר הבית, הכותל וכנסית הקבר (ששטחם כ-1,000 דונם בלבד). ישראל הוזהרה על ידי ארצות-הברית מסיפוח, ולכן כל שהעזה לעשות היה קביעה דלת מילים שהחוק הישראלי יחול בין נקודות נ"צ אלה ואלה. שמות הכפרים והאזורים לא ננקבו בהחלטה - שמא יבינו מדינות העולם שישראל מתכוונת לסיפוח חד צדדי - ויקימו קול זעקה.
עוד דעות ב-ynet:
רבין נרצח, אבל אחדות העם חיה
נורמליות תהיה כשיהיה נורמלי העסקים בירושלים בקריסה, הממשלה ישנה בעמידה
ישראל חפצה בכל ליבה בשטח, אך ליבה היה גס בתושביו, שדבר לא הבחין בינם לאחיהם בג'נין או בשכם. בן לילה הפכו אלה לתושבי קבע של מדינת ישראל - אך לא אזרחיה. כ-50 שנה חיים הם בתוכנו. חסרי זכות להצביע לפרלמנט הישראלי. חסרי כל השפעה על אורחות חייהם - על רמת הבריאות, החינוך והתרבות שיזכו ילדיהם. תשתיות בתיהם חסרות וקורסות. ביוב זורם ברחובות. הזנחה עוני פשע ואלימות סביבם. קוראים להם תושבי בירת ישראל, אך הם אינם רצויים בה.
לימים הוקמה חומת ההפרדה. בחלקה בתוך השטח המוניציפאלי של ירושלים. ומאז הפכו תושבי חלק מ"מזרח ירושלים" למי שמתגוררים מחוץ לחומות. ועדיין נקבע בחוקי היסוד של ישראל שלא ניתן לוותר על חלק משטח ירושלים - גם זה שמחוץ לחומות, אלא אם הדבר התקבל ברוב קולות הכנסת ומשאל עם. וכך מצאו עצמם אלפי פלסטינים חיים על פיסת קרקע שבה אין ריבון אפקטיבי. ישראל מתעלמת מהם. עיריית ירושלים כמעט שאינה מספקת שירותים לאזורים אלה שמחוץ לחומות. בתים הוקמו שם ללא פיקוח ורישוי. איש ינהג שם כראות עיניו.
לאחרונה שמענו על כוונת הממשלה לשלול מפלסטינים אלה את זכויותיהם הנחותות כשלעצמן - את זכות תושבות הקבע בישראל. כוונה זו מחדדת את יחסה של ישראל ל"מזרח" ירושלים ומבססת את סירוב הקהילייה הבינלאומית להכיר בחוקיות השליטה הישראלית ב"מזרח" העיר. הרי משקבענו חד צדדית בחוק שהשטח שבו מתגוררים התושבים הללו הוא כשטחה של מדינת ישראל - היה עלינו לפחות לנהוג בתושבים כאילו הפכו הם לחלק ממדינת ישראל - כפי שעשינו עם תושבי "המשולש" עם חתימת הסכמי רודוס ב-1949. במקום זאת - קיבענו את מעמדם הנחות כתושבי קבע בלבד, ובלבד שבשטח מגוריהם - חל החוק הישראלי.
השתמש וזרוק
עתה, משהוצאנו את חלקם מחוץ לגדר - ובעצם ויתרנו דה פקטו על השטח שמחוץ לגדר - מה לנו עם תושביו? לכן נחזירם פורמלית למעמד תושבי הגדה המערבית - פלסטינים חסרי כל זכויות כי אין מדינה המקנה להם אזרחות כלשהי. בשיטת השתמש וזרוק. והרי למעשה זה - אין אפילו לכאורה כסות ביטחונית להיתלות בה.
זכות האזרחות נחשבת היום כזכות יסוד לה זכאי כל אדם. אמנות בינלאומיות אוסרות על מדינה לשלול אזרחות מתושבים כשאין מדינה אחרת שנוטלת חסות עליהם ומקנה להם אזרחות. ומי כמונו יכולים להזדהות עם כך - אנו - בני בניהם של שארית הפליטה שנעו בסירות רעועות מאירופה העשנה וחיפשו בנרות חוף מבטחים בארץ ישראל. וכאן - אפילו איננו מדברים באזרחות - אלא בתושבות קבע בלבד.
מעשה זה של ממשלת ישראל - אם יעשה - פותח פתח בפני אומות העולם להתערב אצל ממשלת ישראל במטרה למנוע פגיעה בזכותם הבסיסית והמינימלית של הפלסטינים שמעבר
לחומות העיר ולהעניק להם הגנה הומניטרית. המעשה יחייב התערבות בינלאומית כדי למנוע מישראל מלפגוע באותם תושבי בירתה "שחוברה לה יחדיו". כי מדינת ישראל לא השכילה לדאוג לתושביה שלה.
המעשה גם יאיר באורה החושפני של השמש את כוונת חלק משרי ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי בגדה המערבית - ולהתייחס לתושבים הפלסטינים המתגוררים שם כאילו גופם שקוף והם אינם נראים. החוק הישראלי לדידם - יחול על יהודים בלבד. והרי יש לנו כבר תקדים - בן 50 שנה כמעט.
אולי תשקול הממשלה וראשה כוונתם מחדש, שהרי אין צורך להוסיף עוד שמן למדורת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. גם אם תמנע הממשלה משלילת הזכויות מחמת שיקול פרגמטי - ולא מחמת הטעם הבלתי מוסרי העמוק בו נגוע המעשה - עדיין מניעתו היא העיקר.
עו"ד טליה ששון, נשיאת הקרן החדשה לישראל
לפנייה לכתב/ת 
