לימודי שואה - לא בבית ספרנו?
מבחן הבגרות על השואה הוא נדבך חשוב ללא פשרות על הידע של התלמידים ולבית הספר תפקיד משמעותי דווקא היום
בסיפור "הדרשה" של חיים הזז, שהתפרסם ב"לוח הארץ" ב-1942, בעיצומה של שואת יהודי הגולה, זעק יודקה (הזז, הדרשה וסיפורים אחרים. תשנ"א, 187-189): "ההיסטוריה היהודית משעממת, לא מעניינת. אין בה לא מעשים ועלילות, לא גיבורים וכובשי עולם...רק ציבור של דוויים וסחופים, נאנחים ובוכים ומבקשי רחמים. הסכימו בעצמכם שזה לא מעניין... אני בכלל הייתי אוסר ללמד לילדים שלנו את ההיסטוריה היהודית...אני פשוט הייתי אומר להם: חברה! לנו אין היסטוריה! מיום שגלינו מארצנו אנחנו עם בלי היסטוריה. אתם פטורים. לכו לשחק בכדורגל".
עוד דעות ב-ynet:
בנות המתגייסות לצבא בונות את המדינה
לעצור את התיאבון של "האח הגדול"
טורקיה וישראל - מדינות אחיות
אתגרים רבים עומדים בפני הוראת השואה בבתי הספר בישראל ובעולם. ראשית, למרות היסטוריית הרדיפות של העם היהודי, מעשה ההשמדה הנאצי היה ייחודי במאפייניו - בתכנון, ביישום, בהיקף, בביצוע ובתוצאות - כל אלה לא נראו קודם לכן והיו לבעלי השפעה עמוקה על העולם בכלל ועל העם היהודי. עובדה זו מהווה אתגר גדול למחנכים כיצד ללמד על עצם התרחשותם של אירועים אלה בעולם המערבי הנאור, אשר מהווים אות קלון לעולם המודרני, שאיפשר לדבר להתחולל.
שנית, מורים, מחנכים, מדריכים ומעצבי מדיניות, עשויים לבחור היכן למקד את הזרקור בכל הנוגע ללקחים של אירועים היסטוריים אלה: האם להדגיש את המאורעות כביטוי לרוע האנושי, לחוסר סובלנות, לאפליה ו/או לבחור בהדגשת שנאת היהודים, גזענות והחרבתה של קהילת יהודי אירופה.
כיצד מנחילים את הזיכרון בהוראת שואה בבתי הספר? התוכנית הפורמאלית של משרד החינוך ללימוד ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי, נכון להיום, חושפת את הנוער לנושא השואה בצורה מעמיקה כאשר הוא מגיע לגיל 16. בכיתה י"א, לומדים הצעירים על מלחמת העולם השנייה בכללותה, ובתוך כך גם על "הפתרון הסופי". התלמידים מתוודעים לתהליך עליית הנאצים לשלטון ובנייתו של המשטר הטוטליטארי בגרמניה, לאידיאולוגיה הנאצית, לאירועי השואה ובישראל - גם לתקומה, הקמת מדינת ישראל. יש להעביר אל התלמידים את המסר כי הזיכרון איננו היסטורי בלבד. השינוי מצוי גם בתפיסת לימודי השואה בכלל וחווית המסע בפרט - כחלק מן החינוך לאזרחות ומשמעות השואה לתלמידינו היום: הצורך להכין את תלמידינו כולם למחויבות לעתיד הזיכרון, לאקטיביות.
לימודי השואה בכלל וחווית המסע לפולין בפרט מעלה את החשיבות של שיתוף פעולה חינוכי בין מחנכים ומורים, במשמעותו האוניברסאלית והפרטיקולרית. המסע, ככל שיהיה חוויתי איננו תחליף להוראת ההיסטוריה והניצול אינו היסטוריון, הוא יכול רק לספר את סיפורו האישי. תפקידינו כמורים לשים את עדותו של ניצול בהקשר רחב יותר. יש להיערך לכך כי יחול שינוי יסודי בחינוך השואה, בשל הקושי להחיות את האירועים בעדויות הניצולים - וכוחם של וידאו, ספר, סרט, הצגה או תמונה מוגבל למרות שהם יכולים להפוך את ההיסטוריה לסיפור חי עבור התלמידים.
ההיבט הערכי המשמעותי ביותר הוא הסכנה של האדישות. לכן יש להעלות את הבחירות האישיות של משתפי הפעולה ושל המצילים. איך אנשים רגילים להגיב בנסיבות יוצאות דופן? עלינו לסייע לצעירים לפתח חשיבה ביקורתית והתנהגות מוסרית. יש להדגיש את האדם – הברירה והעדר הברירה בחיינו. יש לעמוד על הרלוונטיות של לקחי השואה לדורות הבאים. להדגיש את התקווה שבכוחם של אנשים, צעירים ומבוגרים כאחד, לחולל שינוי בעולם. להזכיר את ההשלכות של דעות קדומות ושנאה ולקדם את הכבוד ההדדי וההבנה בין בני אדם. בהוראת השואה, לא נוכל לתקן את העולם, ולמצוא פתרונות לכל תחלואי האנושות, אך אולי נוכל לקדם צעד קטן קדימה אל עולם מעט טוב יותר.
אנו ניצבים בפני דילמות חינוכיות-ערכיות בהנחלת התודעה הקולקטיבית של העם היהודי בקרב העמים (קוגניטיבית, רגשית, ערכית), ולמערכת החינוך הבית ספרית יש תפקיד מחייב בנושא: איך להעביר את הזוועה בדור "הסבבה" ו"האחלה"? מהי משמעותם של מושגים כמו: אנטישמיות, גזענות, נאציזם - בדור "הגלובאלי"? כיצד נצייד את תלמידינו להבחין בין השואה בהיבט הפרטיקולארי (שואת היהודים) לאוניברסאלי (משמעות השואה בעולם). ומה מקומה של ישראל בקרב העמים היום? כיצד יבחינו תלמידינו בייחודיות של השואה מול תופעות קשות אחרות? ומה משמעותן של מושגי האשמה והאחריות כיום? מכל הסיבות הללו והאתגרים העומדים לפתחה של הוראת השואה בשנים הבאות, מדובר בחובה שלא ניתן לבטל. מבחן הבגרות על השואה הוא נדבך חשוב ללא פשרות על הידע של התלמידים ולבית הספר תפקיד משמעותי דווקא היום.
כותבת המאמר היא מרצה בכירה באוניברסיטת אריאל, עוסקת בחינוך לערכים במורשת ישראל וקידום ההוראה בחינוך הגבוה. חברה בפורום ראשי מרכזי הוראה וחברת דירקטוריון בעמותה הישראלית-גרמנית לשיקום.
לפנייה לכתב/ת 
