טורקיה וישראל - מדינות אחיות
הרכב האוכלוסייה, השתלטות המשטר על התקשורת, הפחד מאויבים ומעליית השמאל - הובילו את הבוחרים בטורקיה לתמוך בארדואן
איך הצליח השליט האוטוריטרי הזה, המייצג לאומנות משולחת-רסן, שמרנות, ושחיתות אישית, לזכות ברוב מוחץ בבחירות? איך התפתו הבוחרים ללכת שולל אחרי האדם הזה המוביל אותם לעברי פי פחת? מדוע זכתה מפלגתו של ארדואן ברוב מוחלט בבחירות? אי אפשר להתעלם מהאפשרות שהייתה כאן הונאה וגניבת בחירות, אולם עד עתה אין לכך הוכחות משמעותיות. בהנחה שהתוצאות אכן משקפות את רצון הציבור, לתשובה יש כמה חלקים, והיא דומה באופן מפתיע לתשובה שאפשר לתת לשאלה מדוע מפלגתו של נתניהו, הליכוד, זכתה בקולות כה רבים בבחירות האחרונות.
עוד דעות ב-ynet:
נשים חזקות בלי "חזקת הגיל הרך"
רבין נרצח, אבל אחדות העם חיה
נורמליות תהיה כשיהיה נורמליהסיבה הראשונה היא הרכב האוכלוסייה. כמו בישראל, גם בטורקיה חלק גדול מאד מן האוכלוסייה הוא שמרני ומסורתי, והחלק הזה עולה באיטיות, אך בהתמדה. לאנשים הללו אין אלטרנטיבה של ממש במערכת החילונית. כמו בישראל, המצב הזה בפני עצמו מסביר את בחירתם של כ-40% מן המצביעים. את אלה לא ירתיעו דיווחים על שחיתות ועל קשרי הון-שלטון, ושאלות של דמוקרטיה וזכויות מיעוט מעניינות אותם כקליפת השום. המשטר מבין שזהו בסיס הכוח שלו ולכן הוא משקיע בחלק הזה של החברה - בחינוך מסורתי, בדיור, ברווחה ובשירותי דת. טורקיה היא אמנם מדינה חילונית הרבה יותר מישראל. נהוגה בה, למשל, חובת נישואים וגירושים אזרחיים, והתחבורה הציבורית ופתיחת העסקים נמשכת לכל אורך השבוע, אולם בשנים האחרונות המדינה מחזקת מאוד את הממסד הדתי ומעניקה לו סמכויות נרחבות. אם זה יימשך, בעוד מספר שנים טורקיה עלולה להיות תיאוקרטיה כמעט כמו ישראל.
הסיבה השנייה היא השתלטות המשטר על התקשורת. דמוקרטיה אמיתית מתקיימת רק כאשר יש חופש דיבור. מערכת בחירות חופשית לגמרי לכאורה, המתקיימת במצב של סתימת פיות, אינה חופשית כלל. בעניין הזה המצב בישראל מעט טוב יותר מאשר המצב בטורקיה. יש כאן עדיין עיתונות וטלוויזיה חופשיים וביקורתיים, אם כי בשנים האחרונות מתפתחים איומים רבים ושונים על חופש הדיבור, ואיומים חוזרים ונשנים בקיצוץ תקציבים לתרבות. בטורקיה מצב המדיה חמור מאוד. המשטר השתלט כבר על מרבית אמצעי התקשורת, ובשילוב של מעצר עיתונאים, הכאת אחרים, ושומות כבדות על אלה העוינים את משטרו, מצליח למנוע מהתקשורת החופשית ביקורת אמיתית על המצב. היום יש בטורקיה כמה מאות עיתונאים ואנשי תקשורת במאסר או לקראת משפט.
הסיבה השלישית היא הפחד, וכאן יש מעין תיקו בין נתניהו לארדואן, אם כי מוכרחים להודות ששיטותיו של ארדואן ציניות יותר. משטרים אוטוריטריים מגייסים את הציבור לתמיכה בהם על ידי יצירת חרדה מאויבים אמיתיים או מדומים, וממצבים את עצמם כמושיעי העם. כל זמן שסדר היום הציבורי מתמקד בפחד הגדול מן האויב התורן - ערבים, כורדים, איראנים, יוונים - וממזימותיו הנוראות, זוכה השליט הנחרץ, הימני והשמרן לתמיכה. חלק גדול מן הבוחרים, למרבה העצב, הם פתאים חסרי הבנה פוליטית, והשליט האוטוריטרי מצליח, במפגן זריזות ידיים, להסתיר את המזימה. החוכמה היא ליצור מצב שבו האיום החיצוני גדל - האיראנים קרובים לייצור הפצצה, הערבים נוהרים לקלפיות, והכורדים מחדשים את האלימות. לקראת הבחירות בטורקיה התרגיל הזה בוצע בצורה מגושמת מאוד, ובכל זאת עבד.
עד הבחירות הקודמות, ביוני, התנהל תהליך שלום, איטי וצולע אמנם, אבל משמעותי, בין הטורקים לבין הכורדים בהנהגתו של המנהיג היושב בכלא, אוג'לאן. לקראת הבחירות הנוכחיות סימן לעצמו ארדואן טקטיקה מנצחת: ליצור משבר ומלחמה בינו לבין הכורדים, כדי להגביר את תחושת החרדה. כל מי שעיניו בראשו יכול היה להבין שיש כאן שימוש ציני באויב חיצוני. אין הכוונה לפטור מאשמה את מחתרת הפ.ק.ק. שסייעה לארדואן ככל יכולתה, אבל המהלך ניזום בבירור על ידי המשטר. יש המרחיקים לכת וטוענים שהממשלה הטורקית העלימה עין אפילו ממידע על כוונות הפיגועים של דאעש כדי להגביר את תחושת אי-הביטחון ואת הרצון לבחור במנהיג חזק ונחוש. בין כך ובין כך, הטקטיקה הצליחה. כמו בישראל, שבה הגיעו מרבית הקולות לנתניהו מן המגזר הימני-שמרני שחשש מהעברת השלטון לשמאל, כך גם בטורקיה. הקולות שאפשרו למפלגת הצדק והפיתוח לזכות ברוב מוחלט הגיעו ברובם ממפלגת הימין הלאומנית, שבוחריה חששו מפני עליית השמאל "הרכרוכי" לשלטון, וכעסו על הצהרת מנהיג מפלגתם שאין בכוונתו להקים קואליציה עם ארדואן המושחת.
כמו בישראל, גם בטורקיה תהיינה לבחירה הזאת השלכות ארוכות טווח על עוצמתה המדינית, הכלכלית והמוסרית של המדינה, על זכויות הפרט ועל זכויות המיעוטים. המשך שלטונו של ארדואן יוביל למשבר כלכלי, להתרחקות נמשכת מן העולם החופשי, ולצמצום חרויותיהם של האזרחים מכל הסוגים - דתיים וחילוניים, סטרייטים וגאים, טורקים וכורדים, נשים וגברים.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית וחבר הפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
