נשים חזקות בלי "חזקת הגיל הרך"
כיום אין עוד צורך בחזקת הגיל הרך, שכן העיקרון של טובת הילד ולא מגדר ההורה, הוא המבחן הראוי להכרעה בסכסוכי משמורת, אפילו בגיל רך
לאחרונה, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את התיקון לחוק הקובע, שילדים להורים גרושים יישארו, באופן אוטומטי, עד גיל שש בחזקת האם חוק הקיים מאז 1962. מאז חקיקתו היו ניסיונות רבים מאד לבטלו ולשנותו, אולם אף אחד מהם לא צלח את הדרך והחוק נותר על כנו עד היום. מטרת התיקון הנוכחי המוצע על ידי ח"כ יואב קיש (ליכוד) להשוות בין האחריות ההורית של האב לאם, כך שבמקרה של פרידה הסדרי המשמורת על ילדים ייקבעו לפי העניין וטובת הילד ולא לפי זהותו המינית של ההורה, ולא תהיה עוד עדיפות אוטומטית לאם. השינוי בו מדובר מלווה אותנו בעשור האחרון והוא טעון אפולוגטיקה פמיניסטית למניעת פגיעה במעמד האישה, זאת במקום להבין שהחוק עצמו מהווה פגיעה במעמד האישה.
עוד דעות ב-ynet:
רבין נרצח, אבל אחדות העם חיה
נורמליות תהיה כשיהיה נורמלי העסקים בירושלים בקריסה, הממשלה ישנה בעמידהעל העובדות אין ויכוח: האם זוכה ליתרון על פני האב, בכל הקשור לחזקה על ילדיהם, רק מעצם היותה אישה. החוק כיום קובע שבמקרה שבו ההורים אינם חיים יחד ואינם מגיעים להסכם משמורת, יקבע בית המשפט הסדר "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". כלל זה ידוע כ"חזקת הגיל הרך".
מצב שבו החוק קובע כי המשמורת על הילד בידי האם מנציח דווקא את שלטון הגבר, כך יכול הגבר להתפנות לעיסוקיו בעוד האם תישאר עקרת בית מסורה הדואגת לילדיה. זוהי השקפת עולם מסוכנת לתפיסת העולם המבקשת שוויון הזדמנויות מלא. אישה הנדרשת לגדל את ילדיה באופן בלעדי, היא אישה שאיננה פנויה לפתח קריירה להיאבק על זכויותיה השוות ולהיות שווה בין שווים. בהנצחת מעמדה כאם המגדלת את ילדיה, תהא דרכה לשוויון ארוכה ביותר.
מדובר כאן במוקש שארגוני הנשים נפלו בו קורבן, השוויון דווקא יכול וצריך אולי להתחיל כאן.
כיום אין עוד צורך בחזקת הגיל הרך, שכן העיקרון של טובת הילד ולא מגדר ההורה, הוא המבחן הראוי להכרעה בסכסוכי משמורת, אפילו בגיל רך.
טובת הילד - תקבע
תיקון החוק נועד להחליף את סעיף ההגבלה המגדרי בסעיף הקובע אחריות משותפת לשני ההורים על ילדיהם. במקרים שבהם לא יצליחו ההורים להגיע להסדר מוסכם, יתערב בית המשפט. במקרה כזה, עקרון טובת הילד יהיה העיקרון היחיד שיעמוד לנגד עיניו וכך צריך שיהיה.
ארגוני הנשים טוענים כי שינוי החוק עלול לתת בידי הגברים כלי נוסף לסחיטה. הן מאמינות שהגברים ינצלו את כלי המשמורת על הילד כאמצעי סחיטה להפחתת תשלומים לאם. אסור לנו להסתמך על החוק כרשת בטחון עבור נשים, במיוחד במקרים בהם אנחנו יכולות וצריכות לדאוג לעצמנו. לאישה הרוצה להבטיח כיצד יגדלו ויתחנכו ילדיה, במקרה שלא תחייה עם אביהם, יש את הכלים לעשות כן. אחד מכלים אלו הם הסכם חיים משותפים או הסכם הורות משותפת בהם מסכימים ומתחייבים ההורים בנושא המשמורת ואופן גידול ילדיהם, או מלכתחילה להינשא בתעודת זוגיות המבטיחה חיי שוויון.
עוד טוענים ארגוני הנשים להגנתם, כי רק שעה שהשוויון המלא יושג, הם יתמכו בביטול "יתרונות" מעין אלה. נדמה לי שדווקא ארגוני הנשים שהיו צריכים לצאת בגלוי לתיקון החוק, מצאו לנכון להתבצר מאחוריו בטיעונים שמרניים הפוגעים במעמד האישה ומחזירים אותה הישר למטבח ולמטלותיה האימהיות.
שוויון האישה לא יושג עד אשר תופל אחרונת החומות המבחינות, שלא לצורך, בינה לבין הגבר. שורת ההיגיון והתביעה לשוויון מחייבת את ארגוני הנשים לעמוד על ביטול היתרון הלא שוויוני הזה כי היתרון הזה, אינו אלא חסרון.
וטובת הילד? כלום שכחתן ממנה?
הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה" מומחית בדיני משפחה ופריון