שוברות שתיקה: המלאכים של החרדיות שהותקפו
היכרות ראשונה עם המרכז שעשה היסטוריה במגזר: עשרות נפגעות תקיפה מינית מגיעות לטיפול במרכז "בנפשנו" בלב בני ברק. הן באות באור יום, בפנים גלויות ובשמן - ומופנות על ידי הגורמים שבעבר השתיקו אותן: רבנים, מנהלות סמינרים ומדריכות כלות. "הן מרגישות אשמות, חוטאת ו'מקולקלת רוחנית'. ושואלות: איך אלוקים לא שמר עלי?"
בגיל 19 מתחילות לזרום הצעות השידוכים לפתחם של ההורים. לאה, תלמידת סמינר גדול בבני ברק ממשפחה טובה של בני תורה, מוצאת אינספור תירוצים לדחיות. הזמן עובר, הלחץ גובר, והיא מאלצת את עצמה לצאת לפגישות. אלו מסתיימות תמיד מהר, תמיד אחרי פעם אחת בלבד. אין צ'אנס שני, אין גם רצון.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ההורים דואגים, השדכניות מצקצקות בחוסר נחת, ולאה כבר בת 27 עם תווית של "משהו לא בסדר". עכשיו היא מקבלת הצעות סוג-ב'. הלחץ עושה את שלו, והיא מקבלת החלטה להינשא. גיהנום מספר 2 בחייה מתחיל.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- נפגעות המקווה תובעות מיליונים
- התאחדות הקליעה: האליפות הוקדמה לשישי, כדי לאפשר השתתפות קלע דתי
- ליבידו, ארוס ו"הנפש הבהמית": כשפרויד פגש את החסידות
הגיהנום הראשון התחיל כשהייתה בת 14. ערב אחד, כשחזרה מחברה, לאה הותקפה מינית. במשך שנים שתקה. לא סיפרה לאיש – רק להוריה, שלא ידעו מה לעשות עם הפצצה שהוטחה לפתחם. אז גם הם שתקו, "המשיכו בחיים". רק אצל לאה, עמוק בפנים, החיים קפאו.
"הלב שלי התפוצץ. לא יכולתי לשתוק", מספר הרב אריה מונק. "ידעתי על הרבה 'לאות' כאלו, זרוקות על הרצפה, ממתינות שמישהו ירים אותן". הרב מונק, מנכ"ל "בית חם" המטפל בנפגעי נפש, החליט לעשות מעשה. יחד עם בת שבע שייינין, הוא פתח לפני כשנתיים את "בנפשנו" - מרכז מיוחד לטיפול בנפגעות בנות המגזר החרדי, שנחשף כאן לראשונה.
הקהילה החרדית לוקחת אחריות
לא פחות מ-160 נשים נפגעות תקיפה מינית כבר הגיעו לטיפול במרכז "בנפשנו" הממוקם בלב בני ברק.
הן באות באור יום, בפנים גלויות ובשמן - לעיתים שנים רבות אחרי - לבקש עזרה, ולטפל בטראומה שמטילה צל כבד על חייהן. בקהילה שעד לאחרונה קידשה את ההשתקה, מתרחשת היסטוריה: לראשונה לוקחת הקהילה החרדית אחריות מלאה על נפגעותיה.
סיפורו של מרכז "בנפשינו" מתחיל, במידה רבה, מפצע מזוהם אחר שעובר חיטוי במגזר החרדי: פדופיליה. תוקפי הילדים כבר לא חוסים מתחת למטרייה של ההגנה המגזרית, ומוּקעים בראש חוצות באופן בולט. אך בעוד הטיפול בילדים מתנהל במלוא המרץ, ומרכזי סיוע לנפגעי פדופיליה במגזר החרדי צצו כפטריות אחרי הגשם - הקורבנות הבוגרים יותר נותרו מאחור.
מי ששמה לבה לכך, היא בת שבע שיינין. במסגרת הטיפול בקטינים נפגעי תקיפה מינית בארגון "בית חם" – תחום הנמצא תחת ניהולה – היא שמה לב כי ללא מעט מהילדים הפגועים, יש אמהות נפגעות תקיפה מינית, שנותרו מאחור.
"אי אפשר לטפל בילדים, בלי לטפל באימהות", אומרת עדנה לודמיר, עובדת סוציאלית קלינית, המנהלת את מרכז "בנפשנו". "לפעמים מגלים שמדובר בדור שני לפגיעות מיניות. בספרות המחקרית מוּכרת פגיעה רב-דורית. לכן במקרה שבו האם עצמה עברה גילוי עריות מתמשך בילדותה, אין לה את הכוחות להכיל את מה שעובר על הילד שלה. חלקן פשוט לא מצליחות לעמוד מול זה, אחרות פשוט לא רואות. הן גדלות להיות נשים שלא יכולות לטפל ולהגן על הילדים שלהן, בגלל מה שעברו".
"זו עבודה מלכלכת"
לודמיר הגיעה לבני ברק ממרכז "לטם" לטיפול בטראומה מינית, בבית החולים "איכילוב". "התחילו להגיע אלינו נשים חרדיות ודתיות", היא מספרת, "ולצערי לא היה מענה רגיש ומתאים. הצורך הלך וגדל, יותר ויותר פנו, אך לא היה מענה.
"צריך להבין: זו האוכלוסייה הכי מושתקת שיש. אף אחד במגזר לא רוצה לגעת בדבר הזה. הבושה הנוראית שחשות הנשים על מה שעברו, בנוסף לחשש מהגילוי שעלול להביא לפגיעה איומה בכל הסביבה שלהן - לא מאפשרת להן לזעוק את זעקתן".
הרב מונק שהרים את הכפפה, לא מהסס לדבר בצורה גלוית לב על המחירים שנגבים ממי שמטפל בנושאים רגישים כל כך בתוך המגזר החרדי. "זו עבודה מלכלכת", הוא אומר. "נחשפים לחומרים מאוד קשים, ויש חובת דיווח ומדווחים". אבל, לדבריו, הוא לא יכול היה לשבת בשקט "כשאתה רואה מול העיניים נערה צעירה שלא עשתה שום דבר רע בחייה לאף אחד, ואתה יודע שכל החיים שלה נדפקו, כי לאותה נערה כבר לא יהיו חיים רגילים".
ההנחה: יותר תקיפות מיניות בתוך המשפחה
לודמיר אומרת כי עד כה אין ספרות מחקרית שיכולה לשפוך אור על המתרחש בתחום הפגיעות המיניות במגזר החרדי. מרכז "בנפשנו" פועל על פי ההנחה שהסטטיסטיקות בעולם המערבי, נכונות גם למגזר: אלו, אגב, מדברות על אחת מכל שבע כנפגעת בתוך המשפחה, ואחת מתוך ארבע כנפגעת תקיפה מינית.
עם זאת, גורמים שאיתם שוחחנו שלא לייחוס, טענו כי במגזר החרדי כמות הפגיעות מגורם חיצוני
לודמיר אומרת כי "במגזר החרדי ילדים יותר חשופים לתקיפה מינית, משום שאין דיבור על איברים אינטימיים, ולא מדברים על מיניות", אם כי היא מדגישה ש"גם אצל החילונים המצב לא מזהיר", כדבריה. "ואז את פוגשת נשים בוגרות, שהיו בטוחות שמה שאבא שלהן עשה להן זה נורמלי בדיוק כמו לצחצח שיניים. הפגיעה היא לא פחותה במקרה כזה. כשאין לצעירה אפילו מילים לספר מה קרה לה, איך היא יכולה להתגונן?"
"האשמה היא תחושה משותפת לכל הנפגעות, ונוסף לזה ההרס הרוחני של נערה שמרגישה שהיא 'חוטאת' ו'מקולקלת רוחנית'. ואם הדבר הכי יקר נלקח מהן, איזו תקווה עוד יש להן? זה נושא שאנחנו מתייחסים אליו רבות בטיפול. ויש גם שאלות כמו 'איך אלוקים לא שמר עלי?' ו'אם מישהו עם מעמד כל כך מוכר בקהילה עשה לי את זה, אז כנראה שאני אשמה".
"בתוך בני ברק, מי תבוא?"
פתיחת "בנפשינו" בטבורה של עיר התורה והחסידות, לווה בהרבה מאוד חששות ותהיות. "לא ידענו אם תהיה ולוּ מישהי אחת שתפנה", אומרת לודמיר. "כאן, בלב בני ברק, בלי להתחבא. מי תבוא? וזה על אף שההתייחסות היא רק מתוך כבוד לאישה שנפגעה, להישרדות שלה, ליכולת שלה לבוא, להכרה שלה בצורך בעזרה".
מתברר כי לא רק שהחשדות לא היו מבוססים, ההיענות הייתה מעבר לכל ההשערות הפרועות ביותר של היוזמים. יש מי שתולה את זה בתהליך העמוק של השינוי שעוברת החברה החרדית בשנים האחרונות סביב נושא הפדופיליה. יש מי שתולה זאת ביכולת ההולכת וגוברת לקבל אמפטיה והכרה מדמויות סמכות, שפעם היו מוקדי ההשתקה: רבנים, מורות בסמינרים ומדריכות כלות, שהפכו לחלק מתהליך ההפניה וההתערבות.
כך או כך, הן הגיעו בהמוניהן: "בין 160 ל-170 מטופלות, וכל זה בלי פרסום בשום מקום. אלה בהחלט מספרים מטורפים, במיוחד כשצריך לזכור שמי שפונות זה אחוזון זעיר מכלל הנפגעות. צריך לזה המון אומץ, במיוחד בחברה החרדית, משום שעלולים להיות מחירים לא פשוטים על הסביבה הקרובה".
למה אתם לא מפרסמים?
"כי גם ככה יש לנו מעל ומעבר פונות", אמרת לודמיר. "אין לנו כוח אדם אפילו לטפל במה שכבר צריך. אז תארי לך מה היה קורה אם זה היה מתפרסם?"
"משרד הרווחה מקצה 1,200 שקלים לטיפול בכל נפגעת", אומר הרב מונק. "אנחנו מדברים על מישהי שצריכה לקבל ארבע שיחות טיפול בשבוע, ועוד שתי פגישות עם אנשי מקצוע אחרים, למשל פסיכיאטרית. ומי בכלל מדבר על טיפול במשפחה כולה, שצריכה להתמודד עם המציאות הזו? זה פשוט לא ריאלי. כל שנה אני צריך לגייס שני מיליון שקלים לזה, כדי שיהיה לי איך לטפל, וזו בעיניי תעודת עניות של המדינה. מי שלא מצליח להגן על הביטחון האישי של תושבות ישראל, שיקצה מספיק משאבים לשיקום הנזק".
ללא פרסום, איך הן מגיעות אליכם?
"אנחנו מעבירים הכשרות לרבנים, אנשי חינוך ומדריכות כלות, כדי שידעו לזהות - והן מפנות", לודמיר אומרת. "מאחר ומדובר בטיפול שהוא מעל גיל 18, לא תמיד ההורים יודעים. אנחנו מנסים, עד כמה שאפשר, ללמד אותן לחיות עם הטראומה. את מי שנמצאת בשידוכים, אנחנו מדריכים כיצד לספר לבן הזוג על מה שקרה, כדי שלא יתחילו את החיים המשותפים בסודות ושקרים. יש לזה, ברוך ה', הצלחות גדולות".
היא מתארת תופעות חברתיות רבות, כמו נוער חרדי נושר ותופעות של חזרה בשאלה – כתוצאה אפשרית של תקיפה מינית. מצד שני, גם "הילדות הטובות" שממשיכות ללכת לסמינר חיות בדיסוננס בלתי נסבל: "תארי לך שזו נערה שמחונכת בסמינר לסגור את הכפתור האחרון בחולצה, ובבית משהו מבצע בה את המעשים הכי נוראים שיש. זה לחיות בעולם מטורף. ההפרעות הקליניות של נשים חרדיות ודתיות שעברו תקיפה, נמצאות לצערי הרב בטווח היותר קיצוני על הרצף. בעיניי, זה בגלל הפער הבלתי נסבל בין האידיאל הרוחני, לבין החוויה הטראומטית של חילול גופן".
"אין מענה הולם לגברים"
לודמיר מתארת שתיקה מתמשכת, "כי הן יודעות שאם זה ייצא, הן לא ימצאו שידוך, וגם האחים שלהן
עלולים לסבול. חלק הפוגעים גם אומרים להן את זה מפורשות: 'אם תדברי, לא תתחתני בחיים'. 50% ממי שפונות אלינו אלו בחורות צעירות בטווח הגילאים שבין 18 ל-25, חלקן על סף אובדנות. מגיעה לפעמים בחורה, ואומרת בענייניות מצמררת: 'חשבתי להתאבד, ואני נותנת פה צ'אנס אחרון'".
לודמיר מזכירה שרק בשנות השמונים החל הטיפול בעולם כולו בנפגעי תקיפה מינית: "הציבור החרדי הוא בפיגור של עשרים-שלושים שנה, אבל הוא שם. יש מהפך של ממש בעשור אחרון. תמיד יש למה לשאוף, אבל המוּדעות גדולה. פונים אלינו ומבקשים הדרכה וייעוץ, ובכל פעם שאני נכנסת להרצאה, אני מזכירה את הסטטיסטיקות העולמיות, ומציינת שלפיהן גם בחדר יש נשים שנפגעו. אני מתנצלת שאני הולכת להציף אולי תכנים קשים, ולמי שזה מעלה משהו – מציעה להגיע לטיפול. ותמיד אני רואה בשלב מסוים עיניים דומעות".
ומה עם הגברים?
"פונים אלינו גם גברים שנפגעו", אומרת לודמיר. "כרגע אין לנו מענה הולם עבורם. המטרה היא לטפל גם בזה. זה הדבר הבא. יש הרבה מה לעשות, אנחנו רק בתחילת הדרך".
לא רוצים להכפיש, רק לעורר מוּדעות
ב"בית חם" מקפידים לייצר את ההפרדה בין המרחב הקליני-חינוכי בסוגיה, לבין החברה החרדית שבה השיח על מיניות ועל פגיעה מינית עודנו מושתק, מטעמים תרבותיים. אבל יש מי שבוחרים להציף זאת בפומבי: דף פייסבוק בשם "לא תשתוק" שנפתח לאחרונה, מבקש להעניק לנושא במה בכיכר העיר.
אחד מיוזמי הדף הוא יעקב מתן, בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה המתנדב בעמותת "עלם" בעיר החרדית מודיעין עילית. לדבריו, את הדף ייסד "קודם כל כדי לדבר על זה", כדבריו. "אין לנו עניין בהכפשות של המגזר, ולהפך. יש לנו עניין בהעלאת המוּדעות. אנחנו מבקשים, מצד אחד, להיות במה שבה אנשים שנפגעו יכלו לספר את הסיפור שלהם ולקבל תמיכה והכלה – ומצד שני לאפשר לאחרים, למשל להורים, כלים להתמודד עם הנושא".
דף הפייסבוק שכבר הספיק לצבור למעלה מאלפיים חברים, לא מגיע אל לב המגזר החרדי, שרובו לא מצוי ברשתות החברתיות, אך אלפים מתוך המגזר שדווקא כן שם, מוצאים בו מענה. "זה מצליח לצאת מהרשת - לחיים האמיתיים".
כמתנדב בעיר מגוריו, מתן מדגיש כי אף לא אחד מנוער השוליים שהוא פוגש בשעות הקטנות של הלילה, התוודה באוזניו על פגיעה מינית. ועם זאת, "זה מגיע מכיוונים אחרים. למשל, מגורמי הרווחה, ואני רואה מכנים משותפים בין הדברים".
