אם הייתי היום נער, לא הייתי נשאר חרדי
בשנים האחרונות הגיעו מלחמות הליטאים לשיאי שפל חדשים: גירושים, נתק בין אחים, או פיטורים - והכל על רקע מחלוקת השקפתית. הילדים עומדים מהצד, וסופגים את הרפש הוורבלי המאפיין את השיח בתוך החברה שלהם. מה חולף במוחו של צעיר התופס שכל מה שחונך אליו קורס? כש"גדולי הדור" של אתמול, הופכים להיות ה"עמלק" של היום?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
החודשים האחרונים מוצאים את הרחוב החרדי שקוע במלחמותיו הפנימיות, כשבכל שבוע כמעט פורץ משבר חדש הנוגע למרקם החיים המשותף (עדיין, יש לסייג), של הפלגים השונים שחיים באותו מרחב ציבורי. כך למשל, לפני זמן מה הושחת מבנה של סמינר לבנות בעיר חרדית, בשל השקפה דתית שונה מזו של הקבוצה היריבה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הכי יקר בעולם: 9.3 מיליון דולר תמורת עותק של התלמוד הבבלי
- ביקשה להינשא וגילתה: נשואה לגבר בן 72
- איפה היה אלוהים? בשואה!/ סיון רהב-מאיר
אבל הידיעה הזו כבר לא מרגשת איש. בשנים האחרונות עלתה מלחמת הקבוצות הליטאיות לגבהים המצליחים להדהים גם את הפרשנים הרדיקליים ביותר: בני זוג שהתגרשו, משפחות שסירבו להזמין את קרוביהם מדרגה ראשונה לשמחותיהם, או בעלי משרות שפוטרו מתפקידם בשל השקפתם השונה. התקוטטות על שטח אדמה בעיר מודיעין עילית? נשמע כמעט טריוויאלי נוכח כל אלה. אז מה השתנה? השיח.
דה-לגיטימציה פנימית לרבנים גדולים
החרדים, מקרב שתי הקבוצות הפכו את השיח הפנימי לכה מתלהם, עד שאפילו האיבה החרדית ליאיר לפיד נראית לעומתו כמו סכסוך שכנים חביב. חברי שתי הקבוצות מכנים את הרבנים של מתחריהם בכינויים מחרידים, הכוללים את שמותיהם של אחדים מרוצחי העם היהודי לדורותיו.
לפני כשבועיים הוקלט רב מוכר בעיר מודיעין עילית, כשהוא אומר למאזיניו כי ההנהגה החרדית היום הינה בבחינת "ערב רב", ואולי אפילו "זרע עמלק". לא פחות. לא חלפו ימים ספורים, ורב מוכר אחר בישיבה מובילה, מיהר להכריז באחת מרשתות התקשורת המגזריות כי "בושה וחרפה לקרא לו רב, הוא לא יודע לקרוא משנה, הוא כלומ'ניק".
לטרימינולוגיה המבישה הזו, כך נדמה, שותף כל מי שמפגין דעה שונה, אחרת מתפיסתו של הזולת בחברה החרדית. כך למשל, איבדו רבנים גדולי תורה מובהקים - כמו הרב דרוקמן והרב רבינוביץ' - את תואר הרבנות שלהם בביטאון הליטאי "יתד נאמן", וכך שמע הרב סתיו משדרן רדיו בכיר בתחנה החרדית "קול חי", כי הוא כלל "לא רב בישראל".
ריב "חמולות" בבתי הספר הליטאיים
את הרפש הוורבלי הזה מקבל הילד החרדי במנות גדושות. לא רק מהעיתון ומהרדיו, גם מאביו או מהרבי
בתלמוד התורה. כאשר לכל חרדי יש דיעה בפולמוס המדמם, זולגות השיחות האינטינסיביות סביב הרבנים וגדולי התורה, איך לא, גם למוסדות החינוך. רק ששם מקבל הפולמוס מטמורפוזה אלימה משהו.
לא מעט דיווחים בתקשורת החרדית הפנימית מביאים סיפורים של התנכלויות, הצקות והשפלות של ילדים מקבוצה אחת - כלפי חבריהם מן הקבוצה השנייה. במקרים קיצונים יותר העניינים מידרדרים לאלימות פיזית ממש, ולא פעם נאלצו הילדים לעזוב את המוסד, ותלונה הוגשה בפני המועצה לשלום הילד.
אחרי ככלות הכל, אין להתפלא. המסר שמקבל הילד הוא ש"רב" או "גדול בתורה" הינו מינוח סובייקטיבי לגמרי, בטח אם תפיסת עולמו הדתית שונה מהחוג שאליו משתייך אביו או רבו, ומכאן שהִתְאנות לבני הקבוצה האחרת, איננה בהכרח התנהגות מגונה.
הכל קורס
בבית הספר או אפילו ב"ישיבה קטנה" (המוסד המקביל לגילאי התיכון הכללי), מקבלות הרדיפה וההשפלה של ילדי הקבוצה השנייה סוג של הוויי מוסדי, אולי אפילו של חוויה המזכירה אווירה ססגונית של דרבי ספורטיבי בכדורגל. אבל מה קורה בגילאים מתקדמים יותר, כשהנער מגיע לגיל 17-18? מצד אחד, יש לו בשלות קוגניטיבית עצמאית - אך מצד שני, עדיין לא ברמת יכולת לעמוד כצופה מן הצד.
הקונספט של החברה החרדית מבוסס, כידוע, על מעמד העל שלו זוכים הרבנים, האדמו"רים, או כפי שהם מכונים – "גדולי הדור". קבלת עול מצוות כרוכה אינטגרלית עם תפיסת העולם התרבותית הרואה ב"גדולי הדור" וב"דעת התורה" שלהם את חזות הכל.
מה חולף, אם כן, במוחו של צעיר המתקרב לשנות ה-20 שלו, התופס שכל הקונספציה שאליה הורגל קורסת? ש"גדולי הדור", גם החרדיים, משתלבים לפתע ברשימות שחורות של "ערב רב" ו"עמלק" רק בגלל תפיסת עולם שונה? מה עונה לעצמו צרכן תקשורת חרדי השומע שדרן רדיו המטיח ברב עיר, כי הוא כלל לא "רב בישראל"?
אילו הייתי עכשיו נער בן 17, ולא אדם מבוגר המצליח, בקושי רב, להתבונן מן הצד - אינני משוכנע כי הייתי נשאר חרדי, או דתי, או שומר מצוות. הייתי נסחף עם ההתמוטטות הדתית-חברתית שמתרחשת מול עיניי.
איך מצליחה הקבוצה החרדית לשמור על עשרות-אלפי צעיריה בתחומה, חרף השמטת הלגיטימיות הרבנית מגדולי התורה של הקבוצה האחרת? איך לא קיימת נהירה גדולה, בלתי פוסקת של "יוצאים בשאלה" בעקבות הקונספציה הזו? אומר בכנות: אין לי מושג.
