מחול השדים של הימין הקיצוני: זו לא התורה שלנו
"הריקוד האיום בחתונה עלול לייצר את הרושם כאילו קיים קשר כלשהו בין זה לבין התורה. נגיד בקול ברור: זו לא תורה, זו לא יראת שמים, זו לא היהדות שלנו. מי ששותק כשהוא שומע את הביטוי "מוות לערבים", בל יתפלא כשמישהו ינסה לבצע זאת". טור מיוחד של הרב דוד סתיו
דומה שכמעט ואין יהודי שלא הזדעזע מהתמונות הקשות של נערים חובשי כיפה, הרוקדים עם רובים ואקדחים, ודוקרים תמונת תינוק ערבי. זו לא תורה, זו לא יראת שמים, זו לא היהדות שלנו. אנחנו אוהבים את הארץ והמדינה, מוכנים להקריב את חיינו למענה, להיהרג - ולעתים לצערנו גם להרוג. אבל לא מתוך ריקודים ומחולות של צמאי דם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התמונות האלו מזיקות לדמותה של מדינת ישראל בין העמים, מזיקות למאבקנו הלגיטימי על ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון - ומזיקות לתורה ומורשתה. הריקוד האיום הזה עלול לייצר את הרושם כאילו קיים קשר כלשהו בין התורה לבין ההתנהגות הזו. שהרי הכל מבינים כי אם נמצא חובש כיפה שגנב, או אנס, או רצח - הוא לא עשה זאת בשם התורה, אלא ההיפך: בניגוד לציווי האלוקי האוסר זאת. עצם העובדה שפושע כזה חובש כיפה, פוגעת בשמו של אלוקים. אבל הרוב מבינים כי מדובר בפשע של אדם פרטי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- אנחנו הקמנו את חמאס היהודי/ פרופ' רוחמה וייס
- "נייעס": דוגמנית? בר רפאלי היא אשת עסקים
- צפו: דרשה לטבול ללא בלנית - וסולקה מן המקווה
לא כן המצב שלפנינו: נערים אלה סבורים כי הם פעלו בשם התורה. הם חשים כי הרוב המתנגד להם ולדרכם, עושה כן כתוצאה מפשרנות דתית ורוחנית, או כתוצאה מסוג של התברגנות. בחלק מהמקרים הם מקבלים עידוד לצורת המחשבה הזו ממחנכים ורבנים הבזים לצה"ל ולכוחות הביטחון.
מי שקוראים למאבק על הארץ בנחישות אבל מתוך מחוייבות מוסרית, יכונו על ידם בזלזול "יפי נפש". את צורת החשיבה הזו יש להוקיע. בה יש להיאבק. כבוד לאדם באשר הוא איננו פשרה, כי אם ערך דתי ואנושי. תפיסה מורכבת של מציאות היא לא התברגנות, כי אם ניסיון למצוא איזון בין מרכיבי הקיום. מחלוקת בין מפלגות איננה מאבק בין אויבים, אלא בין אנשים עם ראייה שונה של המציאות, החפצים להגשים את אותה המטרה.
אנשי חינוך, זיכרו: מילים הן כוח
מילים נושאות בכנפיהן עוצמה. כל העוסקים בחינוך חייבים לשנן זאת לעצמם: מילים הן כוח. מי ששותק כשהוא שומע את הביטוי "מוות לערבים", בל יתפלא כשמישהו ינסה לבצע זאת.
הרב צבי יהודה קוק, ממייסדי מפעל ההתיישבות ביש"ע, הוקיע כל ניסיון לנשל ערבי פרטי מאדמתו, והיה אומר: "אין לנו מאבק עם אחמד או מוחמד". אביו, הרב אברהם יצחק קוק, כתב מכתב חריף למנהל בית ספר כאשר שמע את התלמידים מקללים ערבים שעברו בקרבת מקום. הימים היו ימי "המאורעות" שבהם ערבים פגעו ביהודים חפים מפשע ממש כמו היום. זו מסורת התורה שעליה גדלנו. "ורחמיו על כל מעשיו".
מסע הטרור המתמשך גובה מחירים יקרים בנפש. הלב כואב ודואב עם המשפחות. אבל כשברקע מתפרסמות התמונות הנוראיות הללו, עלינו לזכור: המאבק על הארץ והמדינה יצלח בידינו רק אם נשמור על רמתנו המוסרית, כמדינה וכפרטים.
במציאות הקשה הזו ההוקעה הכללית של התופעה בידי מנהיגים ורבנים מכל החוגים הפוליטיים - מעידה כאלף עדים כי יש בנו את היכולת לחולל את השינוי במציאות העכורה. בשעה ששונאינו עולצים בדם שהם שופכים, תגובתנו הפוכה לגמרי. אך לא די בכך. עלינו מוטלת חובה להפוך את הסלידה לעשייה חינוכית משמעותית בקרב ילדינו. אנחנו חייבים להפסיק את מחול השדים.
- הרב דוד סתיו הוא
ראש רבני "צהר"
לפנייה לכתב/ת 
