די לשתיקת הרבנים. אל תשבו על הגדר
מכנים אותנו בלעג: "רבנים מתונים", "פשרנים" ו"דתיי מחמד", אבל אנחנו הקיצוניים שבקיצוניים אל מול כל גורם שמנסה לחבל במרקם העדין של המדינה והחברה. אסור לנו להיבהל ולשבת על הגדר. יש דברים שהדעת איננה סובלת. מכתב פתוח לרבנים
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
צפו: כך פועל עולם השידוכים החרדי
- קבלו את הדוסים הכי מצחיקים רב העיר בני ברק: פתחת את הברז? חיללת שבת
בהתבוננות, ולו שטחית, ניתן לקבוע כי החברה הישראלית נמצאת בסוג של ספר שמות. נכון, הקמנו מדינה ואנחנו לא עבדים של אף "פרעה", אבל עודנו מאוימים מכל עבר; לא רק רחוקים מאוד מהיכולת לכתת את רובינו לקלשונים - אלא אפילו מלקצץ את תקציב הביטחון ולהעבירו לחינוך. רשמנו הישגים עצומים ביותר, אך המלאכה טרם נשלמה. גם אם אנחנו לא לגמרי בספר שמות, אנו רחוקים מרחק רב ביותר מימיי דוד ושלמה.
שיח שנאה בפרוות כבש
בעצם הימים הללו יש הממשיכים ביתר שאת את מלחמת האחים ביוסף - וחוזר חלילה. מימין ומשמאל מחבלים בנו. זה מתחיל ביהודים מתוכנו המספקים חומרים חד-צדדיים לדו"ח גולדסטון נגד מיטב בנינו, ונגד המדינה אותה אנו בונים בדם, יזע ודמעות. עתה אנו נתקלים בשיח מתלהם, קיצוני ובוטה כלפי הציבור החרדי בכללו, כשהתירוץ הוא "הדרת נשים". מחר יהיה תירוץ נאור אחר.
אני מתנגד חריף לקווי המהדרין והמדרכות הנפרדות, אך אני מתנגד חריף לא פחות, לשיח השנאה המתעטף לו בפרוות הכבש התמים של הנאורות. השיח המתלהם איננו מבחין בין הקיצונים המכונים "סיקריקים", לבין הציבור החרדי הרחב הסובל מנחת זרועם. השיח המתלהם לא בודק את מצבן של הנשים בין קורות ביתו: כמה מנכ"ליות ישנן? וכמה דירקטוריות? כמה ח"כיות? וכמה שרות בממשלה?
והמפלגים מימין גם הם אינם מרפים,יועשו ככל שביכולתם כדי לקעקע את היחסים שבין הצבא והמדינה - לציונות הדתית. התירוץ משתנה מעת לעת. לעיתים אלו כרזות פוליטיות במסדר חגיגי, וכשהתירוץ הזה נעלם, הם יקצינו את שומעי לקחם כנגד מסדרים שבהם יש שירת נשים. והכל בשפה בוטה, קיצונית, הרוויה במוטיבים של מסירות נפש הלקוחים, רחמנא לצלן, מסוגיות קידוש ה' שהופנו כנגד הרומאים ועמי זדון אחרים. והכל גם מתוך התנגדות למציאת פיתרון הלכתי מחד גיסא, תוך שמירה על אחדות מאידך גיסא.
לא להיבהל מאלה הקוראים לנו "פשרנים"
ואנחנו, "הרבנים המתונים" מכונים בלעג: "דתי מחמד", "פשרנים", "מנסים למצוא חן בעיניי התקשורת". אנו כמובן "נעדרי תפיסת עולם תורנית מגובשת". אנחנו "פוליטיקאים".
טעות לכנות אותנו בכינוי "מתונים". אנחנו הקיצוניים שבקיצוניים. אנחנו קיצוניים כלפי כל מי שמחבל במאמץ ההיסטורי, היחיד במינו, של בניית מדינה יהודית עצמאית מתוך אפר הכבשנים. ניצולי שואה עוד חיים בתוכנו, ומזכירים לנו בנוכחותם מה האלטרנטיבות לקיומה של מדינתנו.
לכן נגד המפלגים מימין ומשמאל יש לנקוט בקיצוניות. לא קיצוניות פיזית, חלילה. אנחנו מתנגדים לכל הרמת יד, שכן "כל המרים יד על חברו נקרא רשע". גם איננו קוראים לקיצוניות מילולית, או לזלזול בכבודם של אנשים. אבל עלינו לחדד את עמדותינו; לא לתת יד למכבסת מילים ורגשות, המטשטשת ומעמעמת.
עלינו לבדל את עצמנו מהעמדות המביאות את האחדות השברירית שבנינו כאן, אל קצה התהום. להפסיק להיבהל מהאצבע המאיימת עלינו כ"פשרנים" ו"מזרוחניקים". לא "פשרנים" ולא "מזרוחניקים", כי אם אנשי הלכה המשקללים את כל רכיבי המציאות הסבוכה, ולא מוכנים להתייחס למקטע מסוים שבה.
אנחנו קיצוניים של ה"ביחד"
אנחנו מבינים היטב, כי בנייתה של מדינה יהודית עצמאית איננה רק מאמץ בטחוני, חומרי וכלכלי. הניסיון להדביק את הפאזל שהגלות הארוכה פזרה לכל רוח, הינו מאמץ רוחני, לא פחות. יש בתוכנו חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. כל אחד מהמגזרים הללו מכיל זרמים ותתי-זרמים. יש בינינו ליברלים ולאומיים; קפיטליסטים ובעלי חשיבה סוציאליסטית. באנו הנה משבעים גלויות. התערובת הזו חייבת להפוך לתרכובת.
הרב ריינס, הרב קוק והגדולים שבאו בעקבותיהם, קראו למאמץ רוחני של עבודה משותפת. הם קראו לנו, שומרי התורה, לא לוותר על קוצו של יו"ד ביהדותנו - אך לחפש מכנים רוחניים משותפים עם כלל ישראל. זוהי דרך מסובכת ומורכבת, אך איננה פשרנית כלל ועיקר. אנחנו קיצוניים של ה"ביחד", של כלל ישראל.
די לשבת על הגדר. נחדד את הוויכוח, ונדגיש את ההבדלים בין הגישה המפלגת לגישה המאחדת. לא על הכל נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", יש דברים שהדעת איננה סובלת אותם, ואותם יש להוציא אל מחוץ למחנה.
מילים יכולות להרוג
יש התנהגויות שצריך להוקיע מימין ומשמאל. יש קרנות שמהן לא לוקחים כסף. מגיבים בקיצוניות על קיצוניות. אין דרך אחרת. על קיצוניות מפלגת מגיבים בקיצוניות מאחדת, אחראית, אבל ברורה וחד-משמעית. וכשיש משבר, מחפשים לפתור אותו בצורה בונה ואחראית, בצורה מאחדת ומחברת.
כי את זאת יש לדעת: הדיבורים המפלגים הללו, עלולים לגרום לנער טיפש ונאיבי להרים יד על חייל צה"ל. אינני אומר שנשמעה קריאה מפורשת כזאת, חלילה. לכך לא הגענו ברוך ה'. אבל הדיבורים המפלגים הקיצוניים מעודדים רוח קיצונית מסוכנת ומפחידה. ודיבורים מתלהמים משמאל, עלולים להסתיים בשפיכות דמים, חלילה. מילים יכולות להרוג.
אני קורא לחבריי הרבנים להפסיק לשבת על הגדר, ולעזור לבני קהילתם ותלמידיהם "להבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך" - ללא מורא וללא משוא פנים.