מנהיג חזק לעם חלש: פרעה כמשל לחיינו
אלוהי החכמים לא מסוגל להתלהב מאדם שיקפח את חייו, על מנת להימנע מספק-כשרות. אלוהי החכמים לא מסוגל להתלהב מאדם נוקשה שלא שואל שאלות ביקורתיות. אלוהי החכמים העניש את המצרים עם מנהיג כמו פרעה, שסיבך את עמו במאבקים אלימים וחסרי סיכוי. ויש נמשל לימינו
האמנם עם עבדים?
פרשת וארא שבה לפקוד את בתי הכנסת, ובאמתחתה רוב מכות מצרים. מכות אלו מתוארות כאסונות טבע, וכדרכם של אסונות הם אינם מפליגים בין צדיקים לרשעים. דווקא בשל כך מקפידה התורה להבהיר ביחס לרוב המכות, שהן פגעו רק במצרים ופסחו על העברים. הבדלה זו מעידה על מקורן האלוהי של המכות, וגם על צדיקותם של ישראל.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
במקום אחד, במכת הדבר, מעוררת הדגשת ההבדלה בין ישראל למצרים, תמיהה (שמות ט', ד'): "וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר". בני ישראל אמנם ירדו למצרים כרועי צאן, אלא שמאותם ימים רחוקים התהפך גורלם והם היו לעבדים מעונים. כיצד משיגים מוכי גורל אלה סוסים, חמורים וכבשים?
תמונת המקנה של בני ישראל מצטרפת לפיסות סיפורים נוספות החותרות תחת הרושם הקשה של עבדות מצרים. האם מאחורי מסורת העינויים והסבל במצרים, רוחשת מסורת אלטרנטיבית ולפיה בורחי מצרים - מייסדי הדת העברית - לא היו במעמד כה נחות?
לומדים מחמורים
בריאות בשרם של הגמלים והחמורים ששפר עליהם גורלם והשתייכו לבני ישראל, מלמדת שיעור חשוב; אלוהי ישראל שולט על העולם כולו ודן דין צדק. זה גם מלמד שישראל צדיקים והמצרים רשעים. מי אמר שאי אפשר ללמוד מחמורים?
אתון צַדקת
אגדה תלמודית מפורסמת מפארת צדיקותה של אתון אחת, ואת מוסר ההשכל שעלינו ללמוד ממנה. האתון הצדקת
הייתה שייכת לחסיד כמותה, ושניהם חיו בתקופת המשנה (יש אומרים שהיה זה פנחס בן יאיר, ויש שמציעים את חנינא בן דוסא). על פי המסופר עמדה האתון בהצלחה במבחן אדיקות דתית, שטובי היהודים היו נכשלים בו (אבות דרבי נתן נוסח א, ח):
"מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא שגנבוה ליסטים, וחבשו אותה בחצר, והניחו לה תבן ושעורים ומים, ולא היתה אוכלת ושותה. אמרו: למה אנו מניחים אותה שתמות ותבאיש לנו את החצר? עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה, והייתה מנהקת והולכת עד שהגיעה אצל רבי חנינא בן דוסא.
"כיוון שהגיעה אצלו שמע בנו קולה אמר לו: אבא, דומה קוֹלה לקול בהמתנו. אמר לו: בני, פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב. עמד ופתח (את) הדלת, והניח לה תבן ושעורים ומים, והייתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו: כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים, כך בהמתן חסידות כמותן".
"כי שכח כבר מזמן / טעמו של תלתן" (יהודית סלע וינר)
ממקבילות לאגדה נלמד שהאתון הצדקת מוטרדת מכשרות השעורים שהונחו בפניה, שכן היא נוהגת לאכול רק שעורים שהופרשו מהן תרומות ומעשרות כדין. עד כדי כך גדולה חסידותה של האתון, שהיא מסרבת לכוף ראשה בפני העיקרון הקובע ש"פיקוח נפש דוחה (כמעט) הכל", ומוכנה למות על קידוש השם בעודה מסרבת לטעום מזון לא כשר.
אתם אמיתיים?
חכמי המשנה והתלמוד לא נוטים להתהלב מהחסידים, יהודים בני זמנם שקידשו את חיי העוני, הסגפנות והאדיקות. החכמים העריצו למדנות, מורכבות מחשבתית, פלפול שכלי והליכה על הגבול, והחסידים הציעו את ההיפך המוחלט של כל זה.
לא, נדמה לי שהחכמים לא אמיתיים בהתלהבותם מהאתון החסידית. במעשה זה החכמים לועגים לחסידים ולאתונותיהם, ומשווים בין השניים. מה משותף לחסידים ולאתון? חשיבה חד-ממדית, חוסר גמישות והיעדר תיחכום. אדיקות דתית נטולת תבונה.
אלוהי החכמים לא מסוגל להתלהב מאדם שיקפח את חייו, על מנת להימנע מספק-כשרות. אלוהי החכמים לא מסוגל להתלהב מאדם נוקשה שלא שואל שאלות ביקורתיות, ולא מתעדף את מעשיו בימי חולין ובוודאי שבשעת סכנה. ואין סיבה לחשוב שאלוהי החכמים ישנה את טעמו בעקבות האתון.
סיפור האתון הוא סיפור הלועג למשנתם של החכמים ולאדיקותם הדתית, בעודו משווה את נאמנותם לחוקי הדת לעקשנותה של אתון.
אם מנהיגים כאתונות
האתון העקשנית של פרשת השבוע הוא כמובן פרעה, שתקע עצמו בבור הגאווה, סירב להבין שנסיבות
החיים השתנו, וסיבך את עמו במאבקים אלימים וחסרי סיכוי. כמה מצרים עוד ימותו עד שידע פרעה שכמעט "אבדה מצרים", וגם יפעל בהתאם?
מה שמפתיע יותר הוא התנהגותם של המצרים עצמם – איך לא נשמע קול מחאתם? מדוע לא הייתה הפיכה? מדוע איש לא לקח את השלטון מידיו של מנהיג שיהירותו וסרבנותו הביאו שואה על עמו? מדוע הם פסעו שקטים וצייתנים אל סבלותיהם ומותם?
איך נסביר את העובדה שהמצרים העדיפו לצעוד אל מותם מובלים על ידי מנהיג חזק, מלצעוד אל חייהם עם מנהיג גמיש? האם ייתכן שמנהיג סרבן ועקשן יוצר בקרב עמו רושם של מנהיג "חזק", בעוד שמנהיג גמיש, שהיה מתאים עצמו למציאות ומשלח את בני ישראל בשלב מוקדם יותר, נתפס כרופס?
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתב לי אישו (טוקבק 22): "כמה תיקונים: המיילדות היו עבריות, ולא כפי שכתבת שפעלו נגד שנאת הזר. הן היו חלק מהזר. יגאל עמיר לא גדל בציונות הדתית. ואם שאר המאמר באותה רמת דיוק, אנא כתבי לנו מאיפה החומר המשובח שלקחת".
אישו יקר, תודה על התיקונים, אך איני יכולה לקבלם. בקשר למוצאן של המיילדות, כתוב בתורה (שמות א, ט"ו:) "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה". ונחלקו חז"ל בהבנת פירוש הביטוי "המיילדות העבריות" - האם הוא מתאר מצריות שמיילדות את הנשים העבריות, או שהוא מתאר נשים עבריות שעוסקות במיילדוּת. אני בחרתי בעמדה הראשונה, שנראית לי פשט. ובכל מקרה, יש לי על מי להישען.
ובקשר ליגאל עמיר – יקיריי מהוויקיפדיה מספרים שהוא למד בישיבת ההסדר "כרם ביבנה" ובאוניברסיטת "בר אילן", מוסדות שהם בשר מבשרה של הציונות הדתית.
ובקשר ל"חומרים" – לא יודעת אם זה יאכזב אותך, אבל התורה היא סם החיים שלי, ואין לי צורך בחומרים אחרים. וברצינות, למה לך ללכת לאזורי העלבונות? העובדה שאנו חלוקים בפרשנות התורה, לא הופכת מי מאתנו לטועה או לטיפש. שנינו ככל הנראה יודעים לקרוא תורה ומציאות - וכל אחד מאתנו בוחר בהסבר שונה.
שבת שלום!
