אלפי פאונדים בשנה: יהודי בריטניה משלמים ביוקר
500 ליש"ט יותר על בשר, 3,000 ליש"ט יותר על חינוך, ועוד לא דיברנו על בית הכנסת, הדיור ושעות הפנאי: הקהילה היהודית בממלכה סוערת כבר כמה ימים, עם פרסומו של מחקר שמדד את יוקר המחיה של יהודי בריטניה שומרי המסורת. אז כמה זה עולה? אלפי פאונדים יותר
לא זול להיות יהודי בממלכה המאוחדת: 13 אלף פאונד בשנה, זו התוספת הממוצעת שנדרשים משקי בית יהודיים להוסיף על הוצאותיהם השוטפות, ביחס לכלל האוכלוסייה הבריטית. עיקר ההוצאות על "לייף-סטייל" יהודי הם על אוכל כשר, בתי ספר יהודיים ומגורים באזור יהודי בלונדון.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"פרמיית אורח החיים הדתי", כפי שכינה זאת "הטלגרף" הבריטי, משפיעה על למעלה מ-140 אלף יהודים – כמחצית הקהילה היהודית בממלכה כיום, על פי "המכון היהודי למדיניות ציבורית" - המקיימים אורח חיים יהודי-דתי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- פרשת הצעיף-טלית: רשת H&M התנצלה - והסירה מהמדפים בישראל
- ספרון נדיר מהמאה ה-17 מלמד: כך ביצעו האשכנזים טקסי גירוש רוחות
- נייעס: הרב, מותר להיכנס לשרותים עם 200 שקל בכיס?
מאחורי הנתונים עומדים אמנדה סילברמן, כלכלנית במשרד האוצר הבריטי, הנמנית על הקהילה היהודית - ואנתוני טריקו, רואה חשבון בכיר. מהממצאים עולה כי לאורח החיים היהודי באנגליה יש "תג מחיר" משמעותי: 12,700 פאונד, אם נדייק.
אלפי פאונדים על כשרות, חינוך ופנאי
"הג'ואיש כרוניקל" עשה את הסיכום: עבור אירועים משפחתיים תוציא המשפחה היהודית כ-1,100 פאונד
יותר ממקבילתה הלא-יהודית, בחישוב שנתי. מחירה של חתונה יהודית בריטית ממוצעת, לפי סילברמן, הוא לא פחות מ-55 אלף ליש"ט (שהם כ-320 אלף שקלים).
700 ליש"ט, בממוצע, יוקדשו בתקציב השנתי לחברוּת בבית הכנסת המקומי, בין היתר כתוצאה של עלויות קבורה גבוהות, ומשכורות רבנים. ואולם לאחרונה, בשל "יוקר המחייה" היהודי, בוחרים רבים מבני הקהילה באופציות חינמיות כמו "מרכזים יהודיים" ובתי חב"ד.
המשפחה היהודית תשלם 500 פאונדים יותר תמורת בשר כשר. גם בתחום המסעדות לא ירוו יהודים דתיים בבריטניה נחת, והם יוציאו בשנה בממוצע כ-1,500 פאונד יותר על בילויים במסעדות, ממקביליהם שאינם שומרים כשרות.
רוצה לגור ליד יהודים? שלם עוד כמה אלפים
אך "שיאני ההוצאות" על פי הבדיקה של סילברמן, הם החינוך והדיור. על אחד משני הסעיפים היקרים ביותר בתקציב השנתי המשפחתי של המשפחה היהודית, נמנה החינוך. בית ספר יהודי עולה פר-ילד במשפחה, כ-3,000 פאונד בשנה. התמורה, אגב, טובה.
ליהודים שומרי מסורת חשוב לגור בסמיכות ליהודים אחרים, וכן למוסדות הדת והקהילה. אז כמה עולה לגור באזור שבו גרים מרבית יהודית הבירה הבריטית, צפון-לונדון? מחירי הנכסים שם עומדים על תוספת של לא פחות מ-5,900 פאונדים בממוצע, ביחס למחיריהם הממוצעים של נכסים שלא באזור יהודי בבירה.
המחירים המאמירים של הנכסים הופכים את הרצון לרכישת בית במיקום יהודי, עבור זוגות צעירים יהודים רבים, לחלום בלתי ניתן למימוש. הרב אברהם פינטר ציין כי בפסח 2014, נעזרו כ-40% מהמשפחות היהודיות "בסטנפורד היל" בארגוני הצדקה, על מנת לקיים את הפסח כהלכתו.
"מאמי הבטחת לי עוף לשבת"?
בכדי להמחיש את מחירו הגואה של אורח החיים היהודי בממלכה המאוחדת, יצרה סילברמן את "מדד העוף",
ובחנה את מחיריהם של מוצרי בשר שונים בין רשתות מזון זולות כ"טאסקו" - לבין מעדניות בשר כשר. בטבלה שהכינה סילברמן בין השנים 2005 עד 2015, היא השוותה בין חמישה מוצרי בשר שונים.
הטבלה הוכיחה כי בעוד מחירו של סל העוף הלא-כשר עלה בשיעור מתון בלבד, מחירו של הסל הזהה, עם תווית הכשרות, עלה בצורה תלולה משמעותית, עד כדי תשלום של 40% יותר על מוצרי בשר מקבילים.
לפי סילברמן, זו אף הסיבה לפערי מחירים משמעותיים במסעדות כשרות, המגיעים לדבריה לשיעורים מבהילים של 70% התייקרות, בהשוואה למקבילותיהן הלא כשרות. את ההבדל מרגישים יהודים שומרי מצוות בבריטניה בכיסם, וכבר יש מי שחוששים כי חלקם שעלולים לזנוח את ההקפדה על כשרות.
על פי ה"ג'ואיש כרוניקל", לא כל "ההוצאות העודפות" של יהודי הממלכה נכללו בתחשיב של סילברמן. למשל, הביקור המקובל של נערים ונערות יהודים בישראל בגיל 16 (עניין של 2,800 ליש"ט בממוצע לכל ילד), כמו גם המחנה שאחרי האוניברסיטה בישראל, שמחירו נע בין 10,000 ל-15 אלף פאונד.
גם החישוב של כלל מחירי "הסל הכשר" של יהודי בריטניה האורתודוכסים לא חושב. הם משלמים, אם תהיתם, כ-10%-20% יותר ממה שמשלמים ברשת "טאסקו" העממית. עוד נותרו מחוץ לתחשיב: מחיריהים של מוצרי יסוד כמו ביצים וחלב, או מוצרים כשרים לפסח שמחיריהם בשחקים.
הפתרון: שקיפות ותחרות
אז מה אפשר לעשות בנדון? לפי "הכרוניקל", סילברמן ממליצה על שורת צעדים: על בתי כנסת להציג את
"דמי החבר" שהם גובים ברשת, בכדי לאפשר שקיפות ולתת לחברים פוטנציאלים אפשרות אמיתית של תחרות.
היא גם ממליצה לייצר אוכל כשר באופן חסכוני ויעיל יותר, על מנת להפחית את העלויות. לדבריה, גופי הכשרות המקומיים צריכים לקחת בחשבון גם את האינטרסים של הצרכנים בתחשיבי העלות, עד כדי אי נתינת הכשרים לחברות שמפקיעות מחירים.
לארגונים הקהילתיים היא ממליצה לקחת את נושא התחרותיות הקטנה ויוקר המחייה המאמיר, ולהציע מגוון רחב יותר של מחירים עבור הפעילות שאותה הם מציעים לקהל היהודי-דתי.
