התעמרות מסוכנת
ידע כל שוטר שהתעמרות כלפי אזרחים ערבים מגבירה את הסכנה לפיגועים שיצלחו. מבחינה עובדתית, גם אם אין כוונה לכך, התעמרות כזו אינה רק מעשה עוולה - היא מסכנת את ביטחונם האישי של כל תושבי המדינה
"המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה, כי הציבור הערבי בכללו אינו אויב שלהם, וכי אין לנהוג בו כאויב", כך נכתב במסקנות ועדת אור לפני 15 שנים. הוועדה מתחה ביקורת על היחס לאזרחים הערבים בישראל המושרש במוסדות אכיפת החוק, ובראש ובראשונה במשטרת ישראל. גישה זו, המזהה את הציבור הערבי בכללו כאויב, נמצאת ביסוד היחסים העכורים בין המשטרה לציבור הערבי, שתוצאתם הקשה התגלתה בשבר שנפער באירועי אוקטובר 2000. מאז ננקטו צעדים שונים לשינוי היחס האמור, אך נראה שאין בהם די.
עוד בערוץ הדעות:
קעקוע נרטיב ה"המדינה האסלאמית"
בימים האחרונים, לפי פרסומים בתקשורת, היו צעדים גורפים, הרס חסר הצדקה וחיפושים אלימים וכוחניים, מנת חלקם של אזרחים ערבים רבים, ובפרט תושבי ואדי ערה. אירועים אלה מלמדים, למרבה הצער, כי השינוי המתחייב לא הופנם עדיין. היחס כלפי האזרחים הערבים בישראל מזכיר את היחס לתושבי השטחים, שמאופיין בתפיסתם כאויב. לכן, יתקשה הציבור הערבי לראות בגורמי האכיפה ככאלו הפועלים מתוך גישה ממלכתית שוויונית ועניינית, הראויים לאמונו.
באחריות מסויימת למצב נושאים ראש הממשלה וחלק מהשרים המתייחסים לציבור הערבי בלשון מכלילה ופוגענית ותולים בו את הקולר על מחדלים מערכתיים של המדינה בתחום התכנון והעדר אכיפת החוק על ידי הרשויות. באווירה הציבורית הקיימת התבטאויות אלה מלבות את רגשות הפחד והשנאה המקוננים בלב רבים והן עלולות להתפרש כקריאת "עליהום".
בהתמודדות הקשה עם פשעים חמורים, במיוחד אלה הנעשים על ידי יחידים, ובכלל זה פשעים המבוצעים מתוך שנאה כלפי ציבור שלם, אין מנוס מהסתמכות על הציבור שומר החוק שיתרום לסיכולם באמצעות מסירת מידע מבעוד מועד למשטרה. את הנכונות הזו, שהיא חיונית למניעת הפשעים, לא ניתן להשיג בכוח ובהשפלה, אלא רק בהתקיים אמון מצד כלל הציבור בגופי האכיפה.
זה יכון רק אם תישמר הבחנה קפדנית בין מי שחשודים בפשיעה לבין בלתי מעורבים, ואם היחס כלפי חשודים יהיה מידתי והוגן. לכן - היכולת למנוע את הפשע הבא היא בידיו של כל שוטר העורך חיפוש, מבצע מעצר או מנהל חקירה. ידע כל שוטר שהתעמרות כלפי אזרחים ערבים מגבירה את הסכנה לפיגועים שיצלחו. מבחינה עובדתית, גם אם אין כוונה לכך, התעמרות כזו אינה רק מעשה עוולה - היא מסכנת את ביטחונם האישי של כל תושבי המדינה.
מחויבות לכבוד
בכדי לזכות באמון הציבור הערבי, על המשטרה להוכיח מחויבות לכבודם האנושי ולזכויות היסוד של כלל האזרחים הערבים, בדיוק כשם שהיא מחויבת ליחס כזה כלפי האזרחים היהודים. כצעד ראשון - יש לתחקר ללא דיחוי את התנהלות כוחות המשטרה בפרשת מלחם ולפרסם את הממצאים בפומבי.
בתחילת שנות ה-50' מחה חבר הכנסת תופיק טובי על האופן שבו נערך חיפוש על ידי חיילי צה"ל אחר נשק גנוב באחד הכפרים הערבים. התגובה בכנסת הייתה התנפלות רבתי עליו וכך הגיב המשורר נתן אלתרמן בשיר "סערה על פני סדר היום":
"ועוד לומר כי צה"ל, מנוטרי כבודו ובריאותו דורש: חיקרו וחטטו בי! אם פגם בי עליכם ללחום בו מיסודו. ורק לאחריו, ללחום בטובי". הדברים הנכוחים האלה נכונים גם לגבי המשטרה.
מפכ"ל המשטרה החדש מביא אתו למשטרה את גישת שירות הביטחון הכללי שאיננו רואה באזרחים הערבים אויב או סיכון ביטחוני ושדרש בעקביות מן הממשלה יחס שוויוני, הוגן ומכבד עלפי האוכלוסייה הערבית. הכרה בצורך בשינוי יסודי כלפי הציבור הערבי הייתה נחלתה של צמרת המשטרה זה מכבר, אולם לא התחולל עדיין המהפך החיוני.
בהמשך, יש לפעול בשלוש חזיתות - ראוי שרב-ניצב אלשייך יציב את השינוי הנדרש כאחד מיעדיה הראשיים של המשטרה ויטיל את כובד משקלו כמנהיג הארגון להשגתו. יש לצפות שהמנהיגות הערבית תלווה את המאמץ הזה, שהוא באחריותה של המשטרה, בעשייה המקבילה הנדרשת בקרב האזרחים הערבים. והנהגת המדינה ובראשה ראש הממשלה צריכים לשמש דוגמה ומופת לכלל האזרחים לא רק בצעדים מקדמי שוויון, עליהם יש לברך, אלא גם בהתבטאויות מכבדות, המקדמות אזרחות משותפת.
פרופסור מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, נסרין חדאד חאג'-יחיא היא מנהלת שותפה בתכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון
לפנייה לכתב/ת 
