האליטה השקופה מסתגרת
התפיסה הזאת, של "האליטה השקופה", היא זאת שמאפשרת לחמישית מאוכלוסיית המדינה לשלוט במעל ל-90% מהמשאבים שלנו, מבלי שאף אחד יתהה מדוע ולמה
לאחרונה נשמעים קולות שונים מאוד בנוף החברתי שלנו. מכיוון אחד, משרד המשפטים מכריז על כוונתו להגדיר את הדתיים-לאומיים כ"קבוצת מיעוט" כדי שיתאפשר מבחינה חוקית לבנות להם שכונות משלהם, כדוגמת פרויקט "כרמי גת". ובמקביל, בשבוע שעבר קמה קבוצת הורים חילוניים בדרישה לפרוש מהחינוך הממלכתי ולהקים זרם עצמאי, הנקי לגמרי מכל מאפיינים מסורתיים או דתיים.
עוד בערוץ הדעות:
נשאת מלחם - "טרוריסט אסטרטגי"?
היכון סדר עולמי חדש בשנים הקרובות ?
אתם קוראים נכון: שתי האליטות השולטות כמעט על כל אספקט של החיים הציבוריים בישראל, ומהוות ביום טוב לא יותר מחמישית מאוכלוסיית המדינה, מתחילות להבין שהן בסך הכל קבוצות מיעוט, סקטורים, שלא שונים מהחברה החרדית או מהמגזר הערבי, למשל.
המהלך הזה מסמל הרמת ידיים מבורכת מאוד ועוד צעד בהתפוררות האליטות הישנות. צריכים להבין: כבר שנים שהקבוצות האלה מתנהלות כמיעוטים מתבדלים לכל דבר ועניין. ישובים סגורים עם ועדות קבלה, שכונות מגודרות עם אבטחה פרטית, מוסדות לקידום הדדי, יחידות צבאיות מסוגרות, אווירת נטוורקינג ואחווה כללית כלפי כל מי שהוא "משלנו".
גם כספי המיסים שכולנו משלמים מוצאים את דרכם במהרה כדי לממן את הקידום העצמי של הסקטורים האלו: מישהו זוכר את מיליארד השקלים שהמדינה מחקה לטובת כיסוי חובות הקיבוצים? או את המיליונים הרבים ש"החטיבה להתיישבות" מעבירה לישובי הסרוגים? או את אותם 22 מיליון שקלים שרק לאחרונה הועברו בועדת הכספים לפעילות בוגרי הנוער העובד? הסקטור קיים, והוא דואג לרפד את חבריו היטב.
המבדיל
ובכל זאת, ישנו מאפיין בולט שמבדיל את הסקטור ה"חילוניסטי" וה"סרוג" מסקטורים אחרים כמו החרדים או הערבים: בזמן שהחרדים והערבים מודעים להיותם סקטור ואף מצהירים בריש גלי על רצונם לדאוג לעצמם (בין היתר בשל העובדה שאוכלוסייתם מאיישת את העשירונים התחתונים), האליטות הנ״ל לא תופסות את עצמן כסקטור בכלל אלא כ"ישראלים לכל דבר". הרי אף אחד מאיתנו לא יגדיר את מפלגת "יש עתיד" למשל כ"מפלגת הסקטור האשכנזי-בורגני", מה שכן נעשה בקלות כשמדובר במפלגת ש"ס למשל, שברור לכולנו שהיא מפלגה המייצגת במובהק את הקהילה החרדית-ספרדית. ומכאן, שכל פעולה של קידום עצמי פנים-מגזרי של האליטה נתפסת אוטומטית כמהלך אוניברסלי שיטיב עם כולם.התפיסה הזאת, של "האליטה השקופה", היא זאת שמאפשרת לחמישית מאוכלוסיית המדינה לשלוט במעל ל-90% מהמשאבים שלנו, מבלי שאף אחד יתהה מדוע ולמה. בדקו במערכות המשפט, הצבא, התקשורת והחינוך למשל - כמה מהגורמים המשפיעים במערכות הללו אינם חובשי כיפה סרוגה או חילונים-אידאולוגיים? מעט מאוד. והבודדים שכן, לבטח לא מאורגנים בצורה כל כך יעילה שמקדמת מטרות משותפות ואידאולוגיה סדורה.
והציבור הרחב? הוא שקוף, אבל באמת. הרי רובנו לא מגדירים עצמנו כחילונים במובהק, וגם לא כדתיים, אלא איפושהו באמצע. 40% מאזרחי המדינה מגדירים את עצמם כ"מסורתיים".
המסורתיים, שניתן אולי לאפיין אותם בהכללה כ"הולכים עם כיפה בכיס", הם הסקטור היחיד במדינה שלא נהנה מהיתרונות שהגדרה כזו מעניקה. אותם מסורתיים - או שמא יש לקרוא להם "מזרחים" - לא הקימו לעצמם יישובים סגורים, לא השתלטו על יחידות בצבא ולא פתחו מערכת חינוך עצמאית, אלא תמיד בחרו בדרך הממלכתית, דרך האמצע. אלה האנשים שמשלמים מיסים, מתגייסים לצבא, מחזיקים את הכלכלה, אך מעליהם נמצאת תמיד תקרת זכוכית המונעת מהם להגיע אל תפקידי המפתח שמאויישים כמעט תמיד על ידי אותן האליטות.
במקרה של מערכת החינוך, המסורתיים נפגעים במיוחד: חלק גדול מהם שולח את ילדיו לחינוך הממלכתי-דתי, מתוך תפיסה בריאה של יהדות המשולבת בהשכלה כללית, ומה הוא מקבל שם? חינוך סקטוריאלי מטעם ה"סרוגים" שעושים בחינוך הציבורי כבשלהם. אם לומר זאת בגסות, כבוגר החינוך הממלכתי-דתי: בתי הספר הממ״ד הם בתי חרושת ליצירת מצביעי "הבית היהודי". עכשיו דמיינו שסקטור אחר, החרדים למשל, היה אחראי לחינוך הציבורי של ילדי ישראל.
לכן אני מברך לגמרי על הקולות ה"בדלניים" מהמחנה החילוניסטי ומהמחנה הדתי-לאומי. הקולות האלה, המעוניינים לראשונה לשים על השולחן את העובדה שהאליטות הן לא יותר מקבוצות מיעוט די שוליות מבחינה מספרית, עושות שירות מצוין למי שמעוניין לחיות בחברה מתוקנת. הרצון "להיות עם ולהרגיש בלי" - לחיות במגזר מגודר ומסוגר ועדיין לכפות את הערכים והאינטרסים שלך על הכלל, לא יכול להימשך.
הכותב הוא עורך דין, פעיל חברתי ויזם בתחום התרבות
לפנייה לכתב/ת 
