הגיע הזמן לשמור את השבת
גם בציבור הדתי ואפילו החרדי יש רבים שמעדיפים שהציבור הישראלי יאהב את השבת מאשר ישמור אותה באמצעות חוקים שהוא מתנגד להם מכל וכל
יש דבר אחד קבוע כמעט כמו בואה המבורך של השבת מדי שבוע - הסערה המתרגשת עלינו סביב עוד הצעה להסדרת אופיה הציבורי של השבת בישראל.
עוד בערוץ הדעות:
נשאת מלחם - "טרוריסט אסטרטגי"?
היכון סדר עולמי חדש בשנים הקרובות ?
בפעם הזאת הצעת החוק מקוממת במיוחד משום שהיא מביאה לשיא את השימוש הציני בשבת לצרכים פוליטיים. מרוב ציניות כבר נראה שנשכחה לגמרי העובדה שהשבת היא באמת אחת היצירות הנפלאות ביותר של התרבות היהודית. השבת - שיותר מששמרנו אותה שמרה היא עלינו, היא מגבש יוצא דופן של רעיונות (אגדה) שהתממשו בפרטים הקטנים של החיים (הלכה) או בלשונו היפה של ח.נ. ביאליק - "מה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? - יום שכולו אגדה".
ביאליק לא התכוון בשום פנים ואופן לחזרה ל"שולחן ערוך" כבסיס לשבת הישראלית וגם בציבור הדתי ואפילו החרדי יש רבים שמעדיפים שהציבור הישראלי יאהב את השבת מאשר ישמור אותה באמצעות חוקים שהוא מתנגד להם מכל וכל.
אין ספק שהשבת היא אחד האתגרים הגדולים של היהדות הישראלית. אין קיצורי דרך למעשה התרגום שעומד בפנינו כשאנו באים ליצור מרחב שבת ציבורי בתוך הקשר של מדינה דמוקרטית ושל תרבות רוב על בסיס מסורת בת מאות שנים, שהתקיימה במרחב הפרטי והקהילתי של יהודים שחיו כקבוצת מיעוט.
מרבית הציבור היהודי בישראל עומד מאחורי האתגר הזה ותומך בניסיון (שיש לו כמה תקדימים מרשימים דוגמת אמנת גביזון-מדן) לתת מובן עכשווי לארבעת המושגים המהווים את אבני הבניין של השבת המסורתית - זכור ושמור, כבוד ועונג זאת תוך התחשבות ברצונות ובצרכים של הקבוצות השונות בציבור הישראלי.
שבת כפסק זמן
מסתבר שרבים, גם מבין אלה שאינם דתיים לפי הזיהוי המקובל, מזהים את הערך החיובי שטמון בשבת ולא רק בגלל היותה "מורשת", אלא משום שיותר ויותר, דווקא בעידן הזה, אנחנו נזקקים לזמן שמבנה הרפיה ממירוץ העבודה והמסחר לטובת מפגש משפחתי וחברתי נינוח, לטובת פעילויות שמוסיפות טעם ומשמעות לחיים - ספורט, תרבות, טיולים ועוד.
שולחן השבת עמוס מסורות ומושגים נפלאים שמחכים לפירוש שלנו בתחומים שיש להם השפעה מכרעת על החיים שלנו - איכות סביבה, זכויות העובד, יצירת מרחבים של תרבות פתוחה לכל, התחדשות קהילתית ועוד. יש עליו גם, כמובן, מסורות ומושגים שלא יוכלו להתקיים במרחב הציבורי שלנו ומושגים חדשים שאנו צריכים ליצור בעצמנו.
את השולחן הזה צריך לסדר בתבונה, ביצירתיות, ברגישות.
בהצעה האחרונה אין ולא מעט מכל אלה. היא פועלת, לכאורה, בשם השבת אך מבזה אותה לחלוטין.
אנחנו מחכים לראש העיר (אולי תל-אביב?) שיקים את הוועדה להסכמה על השבת. בוועדה ישבו נציגי ציבור מכל המגזרים, אנשי תרבות וחינוך, סוחרים ועוד ושיביאו המלצות בעלות משקל חברתי, תרבותי ודתי לפני מקבלי ההחלטות שיוכלו לעצב על בסיס הקולות השונים את השבת הישראלית החדשה.
מהלך כזה יהיה בשורה לציבור. הוא יהיה גם שמירת שבת אמיתית.
הכותב הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן ויו"ר בית תפילה ישראלי