ילד אחר ושונה

האמת היא שלהיות אתיופי בימים אלה זה ממש אחלה, זה מרנין את הנפש. אני קם בבוקר, קורא גל של כתבות על בעיית האתיופים. לפני שאני הולך לישון אני צופה בתחקיר מעמיק המתאר אותנו, את בני הקהילה כמי שנאכלים לארוחת בוקר של שוטרים. בצד כל זה, יש הבטחות של ראש הממשלה שכמעט ולא מתממשות. ויש חיבוק גדול של שרי הממשלה, שמרוב חיבוק כמעט חונקים את האתיופי למוות.

עוד בערוץ הדעות:

טוב לעולים, טוב גם לנו

קעקוע נרטיב ה"המדינה האסלאמית"

האליטה השקופה מסתגרת

הגיע הזמן לשמור את השבת

ההסתה מתחילה מלמעלה

האמת היא, אין חדש תחת השמש. ראש הממשלה מצא פיתרון יעיל ומהותי לבעיית האתיופים, הוא גאון, יודע ליחצן גם סיפור כה עגום כמו כשלון קליטת יוצאי אתיופיה לטובתו. נתניהו הפך את הכישלון וים ההבטחות שלא קוימו להצלחה מסחררת. בלי שידעתם, בלי שאפילו חשתם לרגע הממשלה הנוכחית פתחה מוקד קליטה ליוצאי אתיופיה בתוך כנסת ישראל בנוסח ועדת העלייה והקליטה. כל בעיה שמתעוררת, חלילה שקשורה ליוצאי אתיופיה, אפליה על רקע היותם אזרחים שחומי עור, או אפילו בעיית גיוס לצה"ל והנשירה... כולם בלי יוצא מן הכלל מופנים לדיון בהול בוועדה אחת, ועדת העלייה והקליטה או בשמה הנוכחי "וועדת האתיופים".

כן, תסבירו לי את ההיגיון, מה הקשר בין יליד הארץ. שחום עור, שיש לו בעיה מול צה"ל במקרה זה, או אפליה בעבודה בשל צבע עורו או היותו שונה, לוועדת העלייה והקליטה, שעיקר תפקידה הוא בעצם לנסות לבדוק את תהליך הקליטה שחווים עולים בישראל. לעניות דעתי, הבעיה נעוצה פה. היחס של החברה, כולל עמיתיי העיתונאים, בהסתכלות שלהם כלפי יוצאי אתיופיה.

מעטים מהם, אם בכלל קיימים, יוצאי אתיופיה שעוסקים בתחום שלא קשור ליוצאי אתיופיה, בתקשורת או במשרדי ממשלה. אני לא רואה מצב שבו יוצאי עדות המזרח יעסקו אך ורק בעדות המזרח. אני לא רואה מצב שבו יוצאי אירופה יעסקו רק בנושאים שקשורים ליוצאי אירופה. הבעיה מתחילה מתחושות, מהניכור שאתם מפגינים. כן, בואו נגיד את האמת, לפחות לעצמנו, אתם אוהבים לרחם על האתיופים מאשר לראות בהם שווים. נעים לבוא ולספר כמה המדינה דופקת אותם מאשר לבדוק איפה אתם דופקים אותם.

בחור צעיר שסיים שירות בגולני או במגל"ן מתקשה למצוא את עצמו ואז מסתובב בשכונת העוני שפעם התגוררו בה יוצאי עדות המזרח, והם כבר עברו הלאה מייד עם בואם של האתיופים לשכונה. והצעיר יושב על ספסל, ואליו מזדמנים שוטרים שפותחים לו תיק. למה? כי הוא לא נראה דומה להם. כי גם השוטרים הם פליטי אותה שכונה, כי הכי קל להתנפל על מי שחלש, החלש ממך.

אני רוצה לקחת אתכם לעולמו של אבא אתיופי, להיות אבא אתיופי בישראל היא משימה בלתי אפשרית. רובכם משקיעים או עוסקים במעשה יום-יום מול הילדים שלכם מה הם ילמדו, איך ללמוד, לאיזה חוג הם ילכו ואיזה תחום הם אוהבים ומה ירצו להיות כשיגדלו. אצלי וכמותי, המשימה שלנו היא להתפלל שיומו של הילד שלנו ימשיך להיות כתמול שלשום. כן, להתפלל כל היום שאיש לא ייעלב בו על רקע היותו אחר, יפגע בו בשל היותו שחום עור. בכל פעם שהבן שלי עולה לרכב -אני מפחד שהוא יכחיש שהוא אתיופי.

דוד ויהלי

נניח שאתם עולים מחבר העמים, עליתם באמצע שנות התשעים, נולד לכם ילד, מזל טוב בשעה טובה. אתם קוראים לו דוד. כן, אין לו מבטא, יש לו שם ישראלי, צבר לכל דבר, בלורית בלונדינית. ילד יפה וחייכן. באותה שנה, עלו לישראל זוג יוצאי אתיופיה, צעירים ויפים, ציונים ונלהבים. כן, והנה הם התחתנו כדת משה וישראל, להם נולד גם ילד בגילו של דוד. הם קראו לו יהלי. השם הכי ישראלי...לא? תודו, אחלה שם.

דוד ויהלי גרים באותה שכונה, עברו עוברי אורח, אנשי חינוך בבית הספר של דוד ויהלי, הורי התלמידים בבית הספר של שניהם ואפילו הילדים כולם יודעים שדוד הוא צבר ישראלי נטול מבטא ויהלי הוא בכלל אתיופי.

כאן נעוצה הבעיה. ילד שנולד בישראל עם בלורית מקורזלת מרגיש זר בתוך ביתו. כן, עבור עוברי האורח, עיתונאים ותחקירנים יהלי הצבר הוא הילד האתיופי. להיות זר זה דבר מפחיד, זה דבר מרחיק, זה כתם. ברגע שילד שנולד בישראל מרגיש לא חלק ממדינת ישראל כי צבע עורו לא מתאים לנוף המקומי - זאת כבר בעיה קשה. בסופו של דבר, בלית ברירה, כולנו נצטרך לחיות פה. מה שצריך לעשות עכשיו הוא להפסיק לרחם עלינו באמצעות כתבות חונקות גרון, אלא להתחיל לעבוד. ויש לנו על מה.

ביום שהילדים מכפר שמריהו, מהרצליה, מקריית גת ומקריית ים ירגישו שהצבע של הילד החום הוא בסך הכל צבע מים, כולנו נפתור את בעיית תחושת הניכור של יוצאי אתיופיה. אני מקווה שלא הגזמתי, ואם כבר דיברנו על הגזמה אני רוצה לבקש בקשה אחת מעורכי התוכניות - אם אתם באמת רוצים לסייע בתהליך קליטתם של

 יוצאי אתיופיה - תזמינו אותם למרקע, לא על תקן היותם אתיופים, אלא בשל תחום התמחותם בלבד. זה יעזור למוסס את הניכור, זה יעזור להבין כי השחור לא מפחיד, הוא לא מבריח צופים, נשבע לכם, הם יכולים להישאר. צריך לחנך את הציבור כלא כל מה ששחור הוא רע.

עוד מילה אחת לראש ההממשלה, זה אחלה שמינית ליו"ר ועדת העלייה והקליטה בן לקהילה האתיופית, משום מה אני חושב שמאחורי המינוי שלך מסתתר משהו אחר. הנה אמרת לעצמך, נפלה לידייך הזדמנות מצוינת לאחר הקיץ הסוער האחרון, הנחת שמינוי כזה ירפא במשהו את הפצע המדמם של צעירים רבים, אבל איש מאיתנו לא חשב לרגע שתפתח מוקד קליטה שוועדות אחרות יתעלמו מבעיית הקהילה. כן, ביום שתבין שהבעיה בשירות צבאי של יהודי אתיופיה צריכה להתקיים בועדת חוץ וביטחון, ולא בוועדת העלייה ואז תוכל להגיד שכולנו הצלחנו במשימה.