החטא ועונשו: ערך הסכם גירושין פיקטיבי - ואיבד את ביתו
בני זוג הגיעו לבית הדין, הביעו רצון הדדי להיפרד - ואף הגיעו להסדר רכוש. אלא שמיד עם קבלת הגט הם שבו לחיות ביחד, ולא סיפרו לאיש על ה"גירושין". בחלוף השנים הם החליטו להיפרד - והפעם על-אמת. אלא שאז התברר כי ההסכם ההוא היה פיקטיבי, כדי לברוח מנושים. ובית הדין? לא קיבל זאת
הסכם גירושין פיקטיבי שערכו בני זוג מדרום הארץ, ונועד להציל את ממונו של הגבר מפני נושים - עלה לו ביוקר כעבור 20 שנה, כאשר נישואיהם עלו על שרטון והפרידה הפכה לאמיתית: בית הדין הרבני סירב להכיר בכך שחלוקת הרכוש ההיא נערכה "למראית עין" בלבד, וקבע כי היא מחייבת את הבעל. המשמעות: הדירה המשותפת של בני הזוג שייכת כולה לאישה - בדיוק כפי שניסה האיש להציג במרמה לבעלי החוב.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
בשנים 1994 ו-1997 הגישה שרה (שם בדוי) תביעות גירושין נגד אברהם (שם בדוי), בטענה כי הוא אינו עובד לפרנסת משפחתו, נעלם מהבית וצורך סמים. ב-1998, לאחר שהשניים הביעו רצון משותף להיפרד, ניסח בית הדין הרבני האזורי באשקלון הסכם גירושין – שעליו חתמו.
עוד בערוץ היהדות :
על פי חלוקת הרכוש והסדרי הממון שנקבעו, דירתם המשותפת של בני הזוג תהיה כולה של האישה, שמצדה תוותר על דמי המזונות והכתובה. ואולם למרבה ההפתעה, שבו אברהם ושרה לחיים משותפים בזוגיות מיד לאחר החתימה, ויתירה מכך - לא סיפרו לאיש על ה"גירושין", אף לא לילדיהם או להוריהם.
סיבוב ראשון: ההסכם מבוטל
כעבור כמה שנים הגיע הקשר ביניהם לקיצו, הפעם באמת, והם ביקשו להיפרד. אלא שאז פנה הגבר לבית הדין
בדרישה לבטל את ההסדר ההוא, בטענה שהיה פיקטיבי. לדבריו, הוא נועד רק לצורך רישום הדירה על שם האישה, על מנת למנוע מנושיו הרבים לתפוס את חלקו בה.
שרה, מצדה, דרשה לקיים את ההסכם, והסבירה כי הוא משקף רצון ישר וכן של שני הצדדים כפי שהיה במועד החתימה. היא הודתה כי שבה לחיי זוגיות עם אברהם מיד לאחר שאושר, אך טענה כי הפרידה הייתה אמיתית, ורק לאחריה החליטה לנסות לשקם את הקשר עמו.
בית הדין באשקלון לא קיבל את גרסת האישה, וקבע לפני כשנה כי יש לבטל את הסעיף בהסכם המעניק לה בעלות על הדירה. הדיינים השתכנעו כי הדבר נעשה רק לצרכי "הברחה" (כלשונם) ומטעמי נוחות – "חשש שנושי הבעל ירדו לנכסיו ויגבו את חלקו", ובדעת רוב קיבלו את תביעת האיש.
סיבוב שני: ההסכם לא מבוטל
שרה לא ויתרה, וערערה על ההחלטה בפני בית הדין הרבני הגדול. הדיינים נחום גורטלר, יצחק אלמליח ואליעזר
איגרא התעמקו בכתביהם של עשרות פוסקי הלכה בנושא "גירושין למראית עין", ובשבוע שעבר הכריעו: כל עוד לא ניתן לקבוע בוודאות שההסכם בין בני הזוג היה פיקטיבי – הוא מחייב את שניהם.
לדברי הרב גורטלר, בבית הדין הוכח כי לאברהם ושרה היו טענות קשות זה כלפי זו, ולכן חיו בנפרד בזמן עריכת המסמך (הגם שמיד לאחר מכן שבו לחיים משותפים). לשיטתו, לא מתקבל על הדעת שאדם יעשה קנונייה שכזו, העלולה לרושש אותו מנכסיו, עם מי שנמצא איתו בסכסוך קשה, משום שלא ניתן לסמוך עליו.
זאת ועוד: אם הוויתור מצד אברהם על מחצית הדירה שלו היה רק "על הנייר" - הוא לא היה מקבל על כך תמורה. העובדה כי שרה, מצדה, מחלה על דמי המזונות והכתובה, מעלה חשד כי מדובר בהסכם אמיתי. הדיין דחה את הסברי הבעל בעניין זה כי מטרת האישה הייתה רק לזכות בקצבאות והטבות כאם חד-הורית.
עוד נימק הרב גורטלר, כי "מאחר ויש אפשרות שנתן לה את מחצית הדירה כדי לפייס אותה שתסכים שלא להתגרש, אין אנו יכולים להחליט שהנתינה ניתנה לשם הברחה". לדבריו, רק אם אברהם היה מחתים את שרה על מסמך שלפיו הסכם הגירושין היה פיקטיבי – הדבר היה מועיל לו.
"היזהרו מגירושין פיקטיביים"
הדיין הרב אליעזר איגרא הוסיף: "כדי לבטל שטר צריך רף ראיות גבוה ביותר, אם לא עדים ממש. אף אם נקבל את דעת
הרוב בבית הדין האזורי, שאכן הצדדים חזרו לגור מיד יחד - אין כאן דברים ברורים ומוחלטים שהינם בלב הכל".
לדבריו, אם מטרת ההסכם הייתה רק להציל את הדירה – היה עליהם לרשום אותה בפועל בטאבו על שם שרה. משלא עשו כן במשך שנים, עולה האפשרות כי חלוקת הרכוש שנקבעה שיקפה את הרצון האמיתי של הצדדים: "וכי חסרים מקרים שהאישה דורשת שהדירה תעבור על שמה כתנאי לשלום הבית?"
מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי, התייחס להחלטה ואמר: "מדי פעם מגיעות לבית הדין טענות על מקרים של 'גירושין פיקטיביים'. חשוב ליידע את הציבור כי חזרת בני זוג גרושים לחיים משותפים לאחר הגט, גוררת אחריה איסור להינשא לבני זוג אחרים ומצריכה לעתים גט נוסף. לפעמים יש בכך כדי לתמוך בטענת גירושין פיקטיביים. כך או כך, בני הזוג צריכים לדעת שהם חושפים את עצמם לסיכון מיותר".
לפנייה לכתב/ת 
