"דדפול": גיבור על חרמנים
הסרט שפותח את עונת גיבורי העל לשנת 2016 אלים וגס יותר מהנהוג בז'אנר, ויש בו אפילו סצנות סקס. "דדפול" פונה למעריצים גיקים שיכולים להתענג על ההומור העצמי, אבל כולם יכולים ליהנות - במיוחד מריאן ריינולדס
את שנת סרטי הקומיקס של 2016 פותח "דדפול" ("Deadpool") בקול תרועה. באבולוציה של גיבורי העל הנעה בין העל אדם הטהור (סופרמן, קפטן אמריקה) לגיבור האפל בעל הנפש מעונה (באטמן) מחכה בסוף דמות שהיא ביסודה פסיכופת.
דדפול הופיע ב-1991, העידן שבו מוצרי תרבות הפופ החלו לגלות רמה חדשה של מודעות עצמית. בין אם זה ג'ון מקליין המקניט ב"ייפי-קיי-יי" את האנס גרובר ב"מת לחיות" (1988), או הגנגסטרים שמשוחחים ב"כלבי אשמורת" (1992) על פרשנויות לשירי מדונה רגע לפני שמתחיל מרחץ הדמים. הברברת המתחכמת, המודעות העצמית השוברת את הקיר הרביעי, והאלימות. הו האלימות. דדפול היה דמות יוצאת דופן ששיקפה שינוי בתרבות, אבל מאז חלפה רבע מאה.
מאז שנות ה-90 סרטי גיבורי-העל עלו לגדולה, ואפילו הופיעו סרטים כמו "קיק אס" (2010) שפעלו בחיבור שבין הקונוונציות הז'אנריות וההקצנה הסאטירית-רפלקסיבית-סדיסטית שלהן. לכן, גם במדיום הקולנועי, "דדפול" הוא בחזקת חידוש שכבר התיישן.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
ריאן ריינולדס הוא, קרוב לוודאי, האיש שנולד לגלם את דדפול. בהוליווד העכשווית, כל שחקן בעל נתונים פיזיים מצודדים נמדד שוב ושוב מול חליפת ספנדקס דמיונית שאולי תתאים לו. ואם זה לא עובד בפעם הראשונה - יכולה להיות פעם שניה. בן אפלק כשל ב"דרדוויל", רק כדי לחזור בקרוב כגלגול הבא של באטמן. ריינולדס, לעומת זאת, כבר נכשל פעמיים.
ב"וולברין" (2009) ריינולדס כבר היה דדפול, רק שבאופן אירוני נמצא הבמאי הגאון (גאווין הוד) שהחליט לקחת מהדמות את הדבר החביב ביותר על המעריצים - הפה הגדול שלו נתפר כך שהוא לא יוכל לדבר. “The Merc with a Mouth” ("שכיר החרב המתחצפן"), כפי שמעריצי הדמות נוהגים לכנותה, הושתק.
הגרסה המסולפת של הדמות עמדה לעבור מהפך ב-2012 בסרט שאמור היה להיות מוקדש רק לדדפול. במאי האפקטים המיוחדים טים מילר גויס לסרטו הראשון כבמאי, וריינולדס קיבל הזדמנות לעצב דמות שתתבסס על כל השטיקים של הדמות מהקומיקס - הפנייה הישירה לקוראים/צופים, ההתחכמויות המודעות לעצמן לקונוונציות גיבורי העל, התשוקה הבוערת לצ'ימיצ'נגות, וחדוות השיסוף והגדיעה.
מה שקבר את "דדפול" שיועד ל-2012 היה סרט שיצא שנה קודם ובו ריינולדס שוב כשל בגילום גיבור על: הפעם היה זה ה"גרין לנטרן". אחד האסונות הכלכליים הגדולים (והספורים) בעידן סרטי גיבורי העל. דדפול נראה מת.
אך כמו הגיבור שבין שלל יכולותיו היא אי יכולתו למות (כמו הקריירה של ריינולדס), ואולפני פוקס/המאה ה-20 המחזיקים בזכויות לדמויות האקס-מן, לא יכולים לוותר על ניסיון לחלוב את הנכס המניב עם הפוטנציאל של הדמות כאשר היא משוחררת ממגבלות על אלימות ושל טעם טוב. יד המקרה הלא מקרית הדליפה לפני שנתיים קטע מסרט שנעשה כניסיון לקראת ההפקה של 2012, והתגובות הנלהבות של הגיקים שכנעו. מנהלי פוקס התרצו, וסיימון קינברג, המפיק-תסריטאי של סרטי "אקס-מן", גויס לעמדת הפיקוח על טים מילר. ההפקה בעלת התקציב הצנוע (פחות מ-60 מליון) יצאה לדרך.
המשחק של הסרט הוא איך להיות סיפור מקור - אותו מנגנון העלילתי שתפקידו להכניס אותנו לתוך גילוי הכוחות בדרך לביסוס סדרת סרטים, ויחד עם זאת להיות דדפול - כלומר, ללעוג לקונוונציות הז'אנריות. ישנם אלמנטים בסיפור הרקע של הדמות שיכולים להיות מבאסים: הגיבור, מתחיל כאדם ששמו ווייד ווילסון, מתחיל כסוג של שכיר חרב שעושה רע לאנשים רעים ממנו, ודוחה את הניסיונות להחשיב אותו כגיבור.
הוא גם מוצא אהבה עם ונסה (מורנה בקארין), ויחד הם עושים סקס משוגע, עד שמגיע הגילוי על מחלת הסרטן הסופנית. מה שיציל את ווייד יהפוך אותו לבעל יכולות על, אבל גם יעוות את פניו וגופו. בשונה מהטריילר, הסרט מכיל לא מעט דקות שבהם מתרחשים אירועים רציניים, ובכל זאת הוא מתבסס ביסודו על מעברים חדים לסצנות שבהן הגיבור הופך את אויביו ל"קבב", כלשונו.
"דדפול" הוא מקרה מבחן לעומק החלחול של תרבות הגיקים של הקומיקס. חלק גדול מהבדיחות הנזרקות, על אנשי הצוות שעשו את הסרט (בכותרות הפתיחה), על הקריירה של ריינולדס, רפרנסים לתרבות פופ, לעג מכוון ללקחים מוסרניים שבהן גיבורי-על שומעים או מטיפים לאחרים אודות היחס בין כוח ואחריות. המעריצים המושבעים יתענגו בוודאי על כל בדיחה.
כל זה היה עובד טוב יותר אם חוץ מהתחכמויות היתה גם עלילה, ויריב ראוי יותר מאייג'קס (אד סקרין) שמענה את הגיבור כדי להוציא ממנו את המוטציה. לחובבי סרטי גיבורי-על שהינם קצת פחות מגויסים, "דדפול" מציע שעשוע סביר, אך בוודאי לא הכרחי ולא פורץ דרך עבור שנת 2016.
"דדפול" (ארצות הברית) - במאי: טים מילר. שחקנים ראשיים: ריאן ריינולדס, מורנה בקארין, אד סקרין, ג'ינה סראנו, בריאנה הילדברנד וסטפן קפיצ'יץ'. אורך הסרט: 108 דקות.
