שתף קטע נבחר
 

ברוכים הבאים לפקקי ישראל

בהחלט ניתן להשקיע הרבה יותר בתחבורה ציבורית פרטית ויעילה שתיתן פתרון אפילו לטווח הקצר, כי אנחנו נחנקים מפקקים ומזיהום האוויר שהם גורמים

בשנת 2015 עלו על כבישי ישראל כרבע מיליון כלי רכב חדשים, ומנתוני הלמ"ס הגידול הוא יותר מ-4% בשנה. יתרה מזאת, מספר כלי הרכב הנוסעים כיום על כבישינו הוא יותר מ-3 מיליון. אין זה חדש שהגידול במספר כלי הרכב עולה לאין ערוך מהגידול בתשתית הכבישים. לדוגמה, ב- 2013 הוצגו ממצאים כי אורך הכבישים הסלולים בארץ היה 18,600 ק"מ, כלומר גידול של פי 2 מ-1970. לעומת זאת, כמות כלי הרכב גדלה באותן שנים פי 11, וכמות הק"מ שגמאו כלי הרכב גדל פי 10. דמיינו לעצמכם כי נעמיד את כל כלי הרכב בישראל בשורה לצד הכביש, אורך השיירה יהיה 15,000 ק"מ (בהנחה שבממוצע כל רכב יתפוס 5 מטרים).

 

עוד בערוץ הדעות:

עצרו את הסחף בדעת הקהל בגרמניה

בין כבוד האדם של המיעוט לכבוד הלאומי

לשוב להיות מדינת סטארט-אפ

מי שמדבר על חלוקת י-ם מוסיף חטא על פשע

אלוהים לא מרחם על פועלי הבניין

 

ואכן כולנו חשים בכל יום, שהפקקים במרכז הארץ נמשכים כמעט ברצף לאורך כל שעות היום. הצפיפות בכבישים הולכת וגדלה ועמה גם מספר התאונות, רמת זיהום האוויר עולה, זמני הנסיעה מתארכים, ויש בזבוז זמן יקר של מרבית האוכלוסייה ושל המשק.

 

תוכניות רבות למשרד התחבורה, אך הן רחוקות מלהשיג את הגידול העצום במצבת כלי הרכב. יתרה מזאת, אחד הנהנים העיקריים מגידול זה הוא אוצר המדינה, שעל כל רכב חדש גובה כמחצית מערכו לכיסו. לפיכך, אף נציג ממשלה לא ינסה לפגוע בהכנסה זו. במרדף אחר פתרונות לפקקים, לא יעזרו הרחבות הכבישים או סלילת כבישים חדשים מפני שהתהליך איטי ויקר, ועד לסיומו, הוא כבר אינו תואם לגידול במצבת כלי הרכב.

 

מדינת ישראל חולקת בעיה זו עם מרבית מדינות העולם, אך במרביתן הבינו כי הישועה תגיע דרך תחבורה ציבורית יעילה והגבלת הביקוש לנסיעות ברכב פרטי באמצעים כלכליים. כדוגמה טובה נתבונן במדינת סינגפור שהוקמה ב-1965, הרבה אחרי הקמת מדינת ישראל, ולמדה להתמודד עם הבעיה בצורה יעילה יותר מאיתנו.

 

אז מה עושה סינגפור?

ראשית, היא השקיעה בתחבורה הציבורית שלה, והקימה רכבת תחתית חדשה ויעילה משולבת במערכת של אוטובוסים ומוניות. בנוסף לכך, בסינגפור ניתן לרכוש רכב רק לאחר קבלת אישור לרכישת רכב (Permit). האישורים נמכרים במכרז מדי שנה, והם תקפים לאחזקת רכב למשך 10 שנים. משמע, המדינה שולטת במספר כלי הרכב ולא מאפרת את הגדלתם, אלא בצורה מדודה - אישור שכזה יכול להגיע לסכום של כעשרת אלפים דולר לשנה.

 

שלישית, במטרה לעודד את חידוש צי הרכב, כל בעל רכב שמוציא את רכבו מגבולות סינגפור זוכה בזיכוי על חלק גדול מהמס אותו עליו לשלם בעת רכישת רכבו החדש. יתרה מזאת, בכניסות למרכז העיר מוצבים שערים אלקטרוניים, הגובים דמי כניסה למרכז העיר בשעות העומס. כמו כן, רכב ישן חייב לעבור גריטה, אחרת לא ניתן לרכוש רכב חדש במקומו כשבעל הרכב משלם על גריטתו.

 

הפתרון הסינגפורי מבוסס על היגיון רב עם גישה פרקטית לפתרון הבעיה. מן הראוי לציין כי השלטון בסינגפור יציב, ולא מתחלף מדי כמה שנים, ולכן מסוגל לתכנן ולבצע תוכניות ארוכות טווח.

 

סביר שלא נוכל לאמץ את כל השיטה הסינגפורית, בעיקר בשל ההבדלים באופי השלטון, אך בהחלט ניתן להשקיע הרבה יותר בתחבורה ציבורית פרטית ויעילה שתיתן פתרון אפילו לטווח הקצר, כי אנחנו נחנקים מפקקים ומזיהום האוויר שהם גורמים. יתרה מזאת, אין כל טעם לאמץ צעדים 2 עד 5 לפני השיפור הנדרש מהתחבורה הציבורית אותו ניתן למדוד בהפרש זמני הנסיעה ברכב פרטי לעומת תחבורה הציבורית כפי שמציגות אפליקציות ניווט כמו WAZE.

 

ד"ר אמנון גונן, ראש התוכנית לניהול במכללה האקדמית לישראל

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים