לא המחסור בתוכניות מדיניות הוא הבעיה

שני כנסים חשובים ומעניינים שהתקיימו בחודש האחרון עסקו בבחינה מעמיקה של מצבה האסטרטגי של ישראל, ניתוח האיומים לצד הצבעה על הזדמנויות וניסיון לשרטט מפת דרכים למדינת ישראל במציאות המיטלטלת שסביבנו נוכח האתגרים הפנימיים הניצבים לפתחנו: הכנס הראשון, בחסות משותפת של המועצה לשלום ולביטחון יחד עם מכון תמי שטיינמץ למחקרי שלום, המרכז ללימודים בינלאומיים ע"ש דניאל אברהם, מרכז "מולד" להתחדשות הדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת "מהגרעין האיראני לגרעין הסכסוך הישראלי פלסטיני" והשני - הכנס הבינלאומי השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, ה-INSS.

עוד בערוץ הדעות:

ברוכים הבאים לפקקי ישראל

עצרו את הסחף בדעת הקהל בגרמניה

בין כבוד האדם של המיעוט לכבוד הלאומי

לשוב להיות מדינת סטארט-אפ

מי שמדבר על חלוקת י-ם מוסיף חטא על פשע

למרות שאופי הכנסים היה שונה - הכנס הראשון היה אקדמי באופיו, בעוד הכנס השני הפגיש יותר אנשי מעשה ופוליטיקאים - המסקנות של שני האירועים היו דומות: למרות הטלטלות שסביבנו, למרות חוסר היציבות והשינויים האסטרטגיים הטקטוניים שאנחנו חווים בשנים האחרונות, אופציית הסטטוס קוו, ניהול הסכסוך וההימנעות מהכרעה והחלטה נחושה על שינוי היא אולי נוחה לטווח המיידי והקצר, אך מסוכנת עד הרסנית לטווח הרחוק יותר לעתידה של מדינת ישראל.

עם כל המורכבות שאין להתכחש לה, המציאות האסטרטגית פותחת בפני ישראל אפשרויות מדיניות-ביטחוניות חדשות וייחודיות, העשויות להקנות לישראל יתרונות אסטרטגיים אם תדע ליזום ולפעול. הסתכלותנו נוכח האתגרים העומדים לפתחה של המדינה צריכה להיות מהזווית של הביטחון הלאומי ולא רק מהבחינה הביטחונית הצבאית הצרה. המועצה לשלום ולביטחון, המאגדת בשורותיה מאות חברים וחברות בעלי עבר ביטחוני וציבורי עשיר, אימצה גישה זו בשנים האחרונות ולכן בראייה הכוללת אנו עומדים על הדגשים הבאים:

1. חובתנו לעשות הכל כדי לשמור את ישראל לדורות כמדינתו של הלאום היהודי, דמוקרטית, שיוויונית ובטוחה.

2. מדינת ישראל חייבת, למען קיומה הבטוח לדורות, לפעול למען היפרדות מהלאום הפלסטיני שימצא את הגדרתו במדינה פלסטינית המתקיימת בשלום לצידה של מדינת ישראל.

3. האיום המרכזי לקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית הוא האפשרות – הריאלית - להידרדרות לעבר המדינה האחת, המכונה בטעות דו לאומית, שבה לא יהיה רוב יהודי ולא תהיה דמוקרטיה. את המאבק באיום זה שמנו לעצמנו כנושא מרכזי בו נעסוק ומפניו נתריע בשנה הקרובה.

הדרך להגיע ליעדים אלה עוברת דרך חתירה להסכם עם הפלסטינים בגיבוי וסיוע של המדינות הערביות הסוניות, איתן מתפתחת זהות אינטרסים חד פעמית, ובמעורבות של המעצמות ובראשן ארה"ב. בצד אלה, מתחייב גיבוש מחדש של החברה הישראלית, לרבות הציבור הערבי והחרדי, שביחד ולחוד הינם מרכיב מרכזי בדמוגרפיה כמו גם בכלכלתה ויציבותה של ישראל.

זוהי משוואה מסובכת שגורמת לגורמים פוליטיים ואחרים בישראל לברוח למסלולים שהם לכאורה קצרים וקלים יותר. בין אם אלה פתרונות חד צדדיים, הסתמכות על הכוחות האזוריים שיוציאו עבורנו את הערמונים הפלסטינים מהאש, או ציפייה שהאו"ם, אירופה וארה"ב יכפו עלינו הסכם - כל אלה לא ימנעו את הגלישה במדרון חלקלק לעבר המדינה האחת, פלסטינית-יהודית. לצד אלה קיים גם "ניהול הסכסוך" והשימור המלאכותי של מה שקרוי סטטוס קוו, שכידוע אינו בנמצא בטבע.

הדרך המוצעת אינה צפויה להיות פשוטה כלל והיא לא תוביל אותנו למטרה הרצויה אלא אם כן נחליט ללכת בה ונהא מוכנים לקחת את הסיכונים הנדרשים. לצורך כך דרושה מנהיגות והכרעה דמוקרטית.

אין אנו ששים להציג עוד תוכנית לפתרון כל הבעיות והסכסוכים. איננו סבורים שיש תוכנית אולטימטיבית כזו. במשך השנים פורסמו עשרות תכניות ומדי יום אנו מתבשרים על עוד תוכנית שראתה אור. לא המחסור בתכניות הוא הבעיה, אלא היעדר החזון והמנהיגות הנחושה. בכך ראוי וחובה לעסוק - מהו החזון למדינת ישראל ומי המנהיגות שתוכל להיות מחויבת להוביל אותנו להגשמתה.