ערבית באוטובוס זה הרבה יותר מסתם שלט

בסמוך לבית החולים סורוקה בבאר שבע ניצבת תחנת אוטובוס של חברת מטרופולין שבה עוצרים אך ורק קווים הנוסעים ליישובים ערבים-בדואים ברחבי הנגב. לפני כחודש, כשביקרתי במקום, שמתי לב שלמרות שכל הנשים שעמדו בתחנה וחיכו היו בדואיות, במקום עצמו לא היה אף שלט בערבית - המידע מונגש לציבור בעברית בלבד. ניתן היה להניח כי לפחות חלק מהנשים שהמתינו במקום אינן דוברות או קוראות עברית. ואם לא הן, אז אחרות (או אחרים) שיהיו שם בזמן אחר. מבחינתן המידע הזה שקוף, כשם שהן שקופות להנהלת חברת מטרופולין. ואני נשארתי עם השאלה, למה לספק מידע רק בעברית לקהל נוסעות ונוסעים ששפת האם שלו היא ערבית? הרי השכל הישר מחייב שהמידע יהיה נגיש ויעיל לציבור שאמור להשתמש בו, במיוחד כשמדובר בשפה המוגדרת שפה רשמית בישראל.

עוד בערוץ הדעות:

מירי רגב צודקת: ענישה קולקטיבית אינה חוקית

לא המחסור בתוכניות מדיניות הוא הבעיה

ברוכים הבאים לפקקי ישראל

עצרו את הסחף בדעת הקהל בגרמניה

בין כבוד האדם של המיעוט לכבוד הלאומי

ביום האחרון של שנת 2015 ממשלת ישראל אישרה תוכנית כלכלית רחבת היקף לצמצום פערים בין הציבור הערבי לציבור היהודי, על ידי התחייבות לתיקון מספר משמעותי של מנגנוני הקצאה תקציביים והפיכתם ממנגנונים מפלים למנגנונים שוויוניים. נושא התחבורה הציבורית קיבל שם מקום של כבוד וחשיבות מיוחדת. מתוך הבנת החשיבות של חיבור ישובים ערבים למרכזי כלכלה ותעסוקה מוקצים בתכנית משאבים בסדר עדיפות גבוה לשיפור משמעותי של התחבורה הציבורית ולהנגשת מידע בערבית שתקל על ההתמצאות ותגביר את השימוש באוטובוסים וברכבת.

חשוב להבין כי נוכחות השפה הערבית במרחב הציבורי איננה מותרות. זהו צורך תפקודי יומיומי. רבים מבין הערבים המשתמשים בתחבורה ציבורית הם קשישים, נשים וילדים, ואלה פעמים רבות אינם יודעים עברית ונאלצים להיעזר בקרובי משפחה על מנת לנצל את התחבורה הציבורית, או לוותר על יציאה ממקום מגוריהם.

חברת "עפיפי", מפעילת התחבורה הציבורית השלישית בגודלה בארץ (אחרי דן ואגד) הבינה את החשיבות המעשית והסמלית של הנגשת מידע בערבית. בדרבון של פעילי עמותת סיכוי, הנהלת החברה החליטה לא לחכות להנחיות ממשרד התחבורה או לפיתוח מאגר מידע בערבית על ידי משרד התחבורה, אלא נכנסה לפני שנה לתהליך מורכב של הטמעת כריזה ושילוט אלקטרוני בערבית בכל הקווים והאוטובוסים שלה, מתוך הבנה כי מידע בערבית תורם לשיפור השירות, ובכך גם עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי של החברה עצמה.

מידע בערבית המופיע לסירוגין על חזיתות האוטובוסים ובתוכם, ומושמע בכריזה, מעלה את אפקטיביות השימוש בתחבורה הציבורית בקרב הציבור הערבי ומגדיל את שיעור המשתמשים בה, אבל גם תורם לתחושת השייכות שלהם למרחב הציבורי. מעבר לכך שהערבית היא השפה הרשמית השנייה במדינה, הימצאותה במרחב הציבורי תורמת להכרה וקבלה של תרבותם השונה, ולהפחתת הניכור שחשים יהודים ישראלים רבים למשמע השפה הערבית. זהו צעד נוסף לשינוי בתפיסת השפה הערבית בציבוריות הישראלית, והפיכתה משפת אויב לשפת שכן, שותף ואזרח ככול האזרחים במדינה.

לצד היוזמה המוצלחת של "עפיפי", מפעילות התחבורה הציבורית האחרות מפגרות הרחק מאחור, בטענה שמשרד התחבורה

 לא מחייב אותן להנגיש מידע בערבית. ייתכן שמשרד התחבורה אינו מחייב, אבל המציאות מחייבת. אנחנו מצפים שגם המפעילים האחרים של התחבורה הציבורית ירימו את הכפפה וינגישו מידע בערבית באתרי האינטרנט שלהם, בשילוט המתחלף על האוטובוסים ובתוכם ובמערכת הכריזה.

במקביל אנחנו מצפים שמשרד התחבורה יחייב את המפעילות והרשויות להנגיש מידע בערבית בכל ערוצי המידע של התחבורה הציבורית ויוודא שהם מבצעים את המחויבות הזו. בכך הוא יתרום את חלקו לקידום שוויון במתן שירותים לכלל האזרחים, לצמצום הפערים ולהקטנת הניכור בין האזרחים היהודים לערבים.

חסיה חומסקי פורת, מנהלת פרויקט מרחב ציבורי משותף בעמותת סיכוי