להפסיק להתעלם מהקטל הפרוע בדרכים

עוד בערוץ הדעות:

על בושה ודעה קדומה

על מה השמאל משפיע בשטחים?

קונצרט הצדק המוחלט

רוצחים להם את הילדות

המועצה להשכלה גבוהה: הניתוח הצליח, החולה מת

יוזמה להקמת קזינו באילת? ראש הממשלה מעורה בכל הפרטים, מנחה להכין עבודת מטה, מבקש נייר עבודה מסודר ותוכנית פעולה מעשית. מתווה הגז? ראש הממשלה מודיע שכשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו. ואכן, הוא לא בוחל באמצעים ורותם את מלוא כובד משקלו של מוסד ראש הממשלה להצלחת המתווה. בורא רוב בכנסת ובממשלה, כורת בריתות, מטריח עצמו להופעות ממושכות, אליהן התכונן ביסודיות, בפני ועדת הכלכלה ושופטי בג"ץ, לא מרפה עד שמתמלא מבוקשו.

שריפה בכרמל? צפי לסופת שלג בהרים? ראש הממשלה עמוק בעובי הקורה, מקבל עדכונים, דורש פתרונות ומהלכי מנע, מופיע בחדר המצב ומוודא אישית את מוכנותן של הרשויות המקומיות לאתגר. וכך הלאה והלאה, לכל אתגר מענה ולכל בעיה פתרון.

חוץ מבעיה אחת קטנה וחסרת חשיבות, שלה לא מוצא ראש הממשלה זמן וקשב. בעיה שולית, מטרד קל, העולה בחייהם של רק כמה מאות ישראלים בכל שנה ובבריאותם של רק כמה אלפי פצועים ונכים נוספים. בעיה שכל מדינות המערב מוכיחות, מזה עשור לפחות ברציפות, שבהפשלת שרוולים והתייחסות אחראית ומחויבת מצד הממשלות, ניתן להתגבר עליה ולצמצם את פגעיה בחדות.

ומה עם הקטל הפרוע והמתעצם בדרכים?

לכל בעיה, קטנה כגדולה, מפנה ראש הממשלה מרץ וקשב, חוץ מאשר לקטל הפרוע והמתעצם בדרכים. מדינת ישראל נכנסת לשנה הרביעית והרצופה שבה מגמת מספרי ההרוגים בתאונות משקפת מצב אסון. מצב חירום. איך, למרות זאת, לא מוצא ראש הממשלה לנכון להטיל את כובד משקלו לבלימת הקטל המיותר ולהפיכת המגמה? האם יתכן שחדר מצב של סופת אש או שלג, מצטלם טוב יותר מדיון נוקב על הדרכים למניעת הקטל בדרכים?

האכזבה מאדישותו של נתניהו נוכח הנסיגה החדה ברמת הבטיחות בדרכים בישראל, והרוגיה ופצועיה המתרבים בצדה, מחריפה נוכח הישגיהן של המדינות המתקדמות במערב במאבקן הנחוש בקטל בדרכים. בזמן שאצלנו עולים מספרי ההרוגים בעשרות אחוזים, אצלם מצטמצמים המספרים בעשרות אחוזים.

דם נשפך ארצה והממשלה לא נוקטת בפעולות המתחייבות למניעת המשך הקטל. מצופה היה משר התחבורה והבטיחות בדרכים ומראש הממשלה, שיקבלו על עצמם אחריות למצב החמור שנוצר, המאפיין מדינות עולם שלישי, אבל פעולה נחושה איין.

זו טעות. מבחינת הממשלה והעומד בראשה, האחריות אותה אחריות. בצלה של התאונה הקשה בכביש ירושלים תל אביב, עולה המסקנה הקשה: יתכן שרק אחרי זוועה קשה במיוחד, תאונה נוראה בה יקפחו את חייהם עשרות ישראלים, תאונה שלא היתה אמורה להתרחש לו היתה המדינה נושאת באחריותה וממלאת את תפקידה, יתכן שרק אחרי קטסטרופה כזו, יאות סוף סוף ראש הממשלה לכנס את דיון החירום המתבקש וידרוש עבודת מטה ובסופה תוכנית פעולה מיידית.

עבור רבים מאיתנו, שיפצעו ויהרגו עד אז, זה כבר יהיה מאוחר מדי.

הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק