המועצה להשכלה גבוהה: הניתוח הצליח, החולה מת
אני מאמין שצריך שיח משמעותי בנוגע למועצה להשכלה גבוהה. לצערי, היא פשוט לא מצליחה לעשות את עבודתה מספיק טוב, ואם זה כבר קורה זה נובע מחוסר מעורבות ועניין של הדרגים הפוליטיים לאורך השנים, ולא בעודף עניין
בעקבות ההתפטרות של שישה מחברי המועצה להשכלה גבוהה, החל שיח לא קטן על מערכת ההשכלה הגבוהה ועל ההשפעות הקשות. בין השאר על הבעייתיות בהתערבות השר, הבעייתיות במינוי ד"ר לסגן יו"ר המל"ג, הבעייתיות בהדחת סגן יו"ר המל"ג הקודמת ועוד.
עוד בערוץ הדעות:
השאירו את צה"ל מחוץ למדמנה הפוליטית
נתחיל מההתחלה, אני מאמין שמערכת ההשכלה הגבוהה קריטית לנו כמדינה, היא אמורה לשנות את האנושות ולקדם את המדינה, ליצור מחקרים פורצי דרך ולגדל ולפתח סטודנטים וסטודנטיות בעלי מחשבה ביקורתית, יצירתיות ודעה עצמאית ולהוות מקום שהוא הבסיס לחברה מודרנית ופלורליסטית.
ראשית, חשוב לציין כי רוב הפעמים בעבר סיו"ר המל"ג לא היה פרופסור מהאקדמיה, היו גם דוקטורים וגם שופטים, כך שאין במצב הנוכחי שום דבר מיוחד. יתרה מכך, בואו נחשוב על זה מזווית אחרת; אחת הטענות המוצדקות על הפיקוח על הבנקים היא שהמפקח היה בעבר מפוקח וחוזר גם בעתיד להיות מפוקח, או בקיצור, שיטת "הדלת המסתובבת". האם זה מה שאנחנו רוצים גם במערכת ההשכלה הגבוהה? מפקחים שהיו מפוקחים וגם חוזרים להיות כאלו בעתיד? לא בהכרח. לעניין ההדחה של פרופסור חגית מסר-ירון, חשוב להזכיר שאותם חמישה נוספים שהתפטרו איתה השבוע הם אלו שמינו אותה מלכתחילה. הם גם אלו שהדיחו את דוקטור שמשון שושני בתרחיש דומה, כאשר השר לשעבר שי פירון החליף את גדעון סער, כך שהמצב הנוכחי אפילו לא תקדימי למועצה הנוכחית, היא עשתה בדיוק אותו הדבר לא מזמן.
אני מאמין שצריך שיח משמעותי בנוגע למועצה להשכלה גבוהה. לצערי, היא פשוט לא מצליחה לעשות את עבודתה מספיק טוב, ואם זה כבר קורה זה נובע מחוסר מעורבות ועניין של הדרגים הפוליטיים לאורך השנים, ולא בעודף עניין. אספר בכמה מילים מה קורה במועצה להשכלה גבוהה, רוב מה שאנחנו עוסקים בו זה להתווכח על דקויות שלא משנות במאום את הכיוון אליו צועדת מערכת ההשכלה הגבוהה.
פשוט לא רלוונטיים
אז נכון, יש לנו אחלה כיבוד, הרבה חיוכים ויחסים טובים. אבל, וזה אבל משמעותי, אנחנו פשוט לא רלוונטיים. אנחנו מנסים לנהל את המוסדות ברמת המיקרו ולא מנסים לייצר מדיניות ברמת המאקרו. בשנה וחצי האחרונות שבהן אני חבר מל"ג לא ניהלנו ולו דיון אחד מהותי על לאן צועדת האקדמיה בישראל, לא דיברנו על השינוי העמוק שעובר על דרך הלמידה של הסטודנטים בכל העולם, לא דיברנו על מאות אלפי מילים מיותרות שנכתבים במאמרים מיותרים ועל חוסר היכולת שלנו לעודד את החוקרים המצוינים במערכת (ויש המון כאלו).
והכי חשוב, לא דיברנו על איפה אנחנו מצפים שמערכת ההשכלה הגבוהה תהיה בעוד 15 שנים. מה כן עשינו? דיברנו הרבה על שם תוכנית לימודים, על חבר בוועדה והאם הוא מתאים או לא מתאים לבדוק משהו מסוים ועל עוד יותר מדי פרטים טכניים קטנים שהיה עדיף להשאיר לצוותים המקצועיים של המל"ג.
יש סוד אחד חשוב שלא מספיק מדברים עליו, רוב האוניברסיטאות לא סופרות את המל"ג ולאט לאט גם יתר המוסדות לא סופרים את הרגולטור. למה? כי הוא פשוט לא עוסק בעיקר! ושוב, זו בעיה ארוכת שנים שלא התחילה אתמול או שלשום. היא נעוצה בין השאר במי הם חברי המל"ג, מאיפה הם מגיעים ובשאלה האם בכלל רוצים שהם יעסקו במדיניות הכוללת או שמא משכנעים את כולנו שטוב שנעסוק בפרטים הקטנים.
אז כן, אני שמח שנוצר שיח על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, רק שנדרש פה אומץ להגיד לציבור את האמת: הבעיה היא לא בשר כזה או אחר, הבעיה היא בעיית שורש ברלוונטיות ובדרך הפעולה של המועצה להשכלה גבוהה.
גלעד ארדיטי, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, משמש כנציג הסטודנטים במועצה להשכלה גבוהה. התאחדות הסטודנטים בישראל היא ארגון הגג של 65 אגודות סטודנטים ומעל ל-310,000 סטודנטים וסטודנטיות ברחבי הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
