על נשים והנדסה במאה ה-21

מזה שנים אני מוצאת את עצמי מופתעת מחדש אל מול המספר הנמוך של נשים הבוחרות להתמחות במקצועות ההנדסיים. מספר הסטודנטיות לתואר ראשון בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן גוריון בנגב עומד על 27-28% בשבע השנים האחרונות. מספר זה אינו שונה בהרבה בתואר שני ושלישי. מדוע נשים נמנעות מלימודי הנדסה? האם זו בחירה אישית? ואולי אבולוציונית, כפי שטען בפני פרופסור שפגשתי בתקופת לימודי לדוקטורט בהנדסת חשמל? לחלופין, זו יכולה להיות בכירה תרבותית, הסללה, שבאה מהבית וממערכת החינוך.

עוד בערוץ הדעות:

השאירו את צה"ל מחוץ למדמנה הפוליטית

פסיכוזה ישראלית מסוכנת

שכחנו את "מדינת היהודים"

ועדת השרים לחקיקה היא הכי פחות חשובה

שירותי הביטחון נגד עמק הסיליקון

הנתונים המספריים מראים שכבר בבתי הספר, כשניתנת הבחירה, מספר התלמידות שנוטות לבחור מקצועות הנדסיים וטכנולוגיים (כמו גם את לימודי הפיזיקה) נמוך משמעותית מזו של התלמידים. לעומת זאת, התלמידות שבחרו מקצועות אלה משיגות בממוצע ציונים גבוהים יותר בבחינות הבגרות מחבריהן לכיתה. מגמה זו אינה שונה באופן ניכר במערכת ההשכלה הגבוהה. נתונים אלה שוללים, לדעתי, את ההסבר האבולוציוני ומותירים את האפשרויות האחרות.

המודל החברתי הפטריאכלי, ששלט במשך דורות רבים, מנע מנשים להיכנס אל שוק העבודה, ועודד אותן להתרכז בניהול הבית וגידול הילדים. לא מן הנמנע שמודל זה עדיין משפיע במידה זו או אחרת על בתי אב רבים בחברה הישראלית של המאה ה-21. אין ספק שהיחס לנשים השתנה במאה השנים האחרונות. אם סבתי הייתה צריכה לנדוד בתחילת המאה הקודמת ברחבי גרמניה בכדי למצוא מקום שיקבלה כאישה ללימודי הרפואה, כיום שייכות מגדרית אינה מהווה תנאי קבלה ללימודים גבוהים. כל האפשרויות פתוחות בפנינו (הנשים), ובידנו להחליט איך ברצוננו לממש אותן וכיצד.

למעשה, נראה שהשאלה אם אישה תעבוד מחוץ לבית או תהיה עקרת בית, במציאות העכשווית, לא תמיד קיימת. יוקר המחיה והשאיפה לקיים רמת חיים גבוהה מצריכים הכנסה של שתי משכורות, לכל בית אב. למראית עין האפשרויות פתוחות היום באופן שוויוני, אבל העובדות מראות שדווקא במקצועות ההנדסה המבוקשים ביותר בשוק, והמשכורות גבוהות בהתאמה, מיעוט הסטודנטיות בולט במיוחד. לדוגמה באוניברסיטת בן גוריון, בשנת 2015 12% מהסטודנטים לשנה א' ללימודי הנדסת חשמל, 10% להנדסת מכונות, 17% להנדסת בניין, ו-13% להנדסת מחשבים הן נשים. נדמה לי שמיעוט הנשים במקצועות אלה נובע ברובו מחוסר הבנה של מהות המקצועות הנ"ל והיכולות הנדרשות בכדי להצליח בהם.

מודה, אני בעצמי מעולם לא היססתי והדרך אל מקצועות ההנדסה הייתה מאוד ברורה עבורי. ייתכן שהשורשים לכך נעוצים בבית שבו גדלתי. הורי (שניהם מורים להיסטוריה וגיאוגרפיה) נטעו בכל אחד מאיתנו, ארבעת ילדיהם (שני בנים ושתי בנות) את ההרגשה שביכולתנו לעשות כל מה שנרצה. אינני יודעת איך זה מסתדר עם "תאורית הגנים", אך לשלושה

 מאיתנו תארים בהנדסה, ולרביעי תואר (Ph.D..) במתמטיקה ומחשבים. כיום אני חוקרת בדרגת פרופסור חבר במחלקה להנדסת חומרים באוניברסיטת בן גוריון, מגשימה את חלומות הילדות לגלות ולפתח חומרים חדשים.הסוד האישי שלי להצלחה היה, ועדיין הינו, ארגון סביבה תומכת (הורים, בן זוג, והמנחים באוניברסיטה במהלך הלימודים).

במהלך הדרך הייתי עדה לקשיים הספציפיים העומדים בפני נשים בנסותן לפתח קריירה בתחומי ההנדסה. קרה שנתקלתי ב"תקרת הזכוכית" ולפי כך אני מבינה ממה היא בנויה. לכן החלטתי להירתם למען שינוי עבור הדורות הבאים (שלוש בנותי מהוות מוטיבציה לא קטנה לשנות את המציאות). במסגרת תפקידי באוניברסיטה לקחתי על עצמי את תפקיד קידום הנשים בפקולטה להנדסה. הפעילות שלנו מתחילה בבתי הספר בעידוד תלמידות תיכון לבחורבלימודי מדע וטכנולוגיה וליווי שלהן במהלך הלימודים, עבודה עם הסטודנטיות שלנו בכל התארים, ותמיכה ועידוד של חברות סגל צעירות. אני מאמינה שהמאמץ ישתלם עם השנים, לנשים וגברים, ולחברה הישראלית כאחד.

נורית אשכנזי היא פרופסור חבר במחלקה להנדסת חומרים באוניברסיטת בן גוריון, ויועצת הדיקן בפקולטה להנדסה לקידום נשים. מפגש הנשים להנדסה ייערך במסגרת היום הפתוח באוניברסיטת בן גוריון בנגב ביום חמישי הקרוב 25.2.