שירותי הביטחון נגד עמק הסיליקון
למתקפות הטרור בפריז, בסן ברנרדינו וגם בשער שכם בשבוע שעבר ניתנו רמזים עבים ברשתות לא מוצפנות, שהיו אמורות להיות נגישות לגורמי הביטחון
הודעת הרשת החברתית טוויטר כי מאז אמצע 2015 סגרה יותר מ־125 אלף חשבונות המזוהים עם ארגוני טרור, ובראשם דאעש, היא לא יותר מ"כוסות רוח למת". אמנם, ארגון "המדינה האיסלאמית" מנהל ברשתות החברתיות קמפיינים למטרות גיוס, תעמולה, לוחמה פסיכולוגית והסתה לטרור, אך הוא משתמש בהן בשיטה מבוזרת ומסוכרנת. כלומר, עושה שימוש בפלטפורמות החברתיות השונות כמעין "פונדקאיות".
עוד בערוץ הדעות:
ערבית באוטובוס זה הרבה יותר מסתם שלט
מירי רגב צודקת: ענישה קולקטיבית אינה חוקית
לא המחסור בתוכניות מדיניות הוא הבעיה
עצרו את הסחף בדעת הקהל בגרמניה
כאשר מערך ההסברה של דאעש ממצה את המשאבים ברשת חברתית אחת (לדוגמה בשל חסימת חשבונות הארגון ברשת חברתית מסוימת), הוא פועל למציאת רשת חברתית "פונדקאית" חדשה וחוזר חלילה. כך עברו פעילי הארגון לפני יותר משנה משימוש מאסיבי בטוויטר לרשתות חברתיות אחרות כגון KIK ו־VK, ובהמשך לרשת החברתית טלגרם.
ארגוני ביון ואכיפה ברחבי העולם מתקשים מאוד לעמוד בקצב ההתפתחות הטכנולוגית כפי שהוא בא לידי ביטוי בשימוש על ידי דאעש. בטוויטר גם מודעים היטב לכך שדאעש "נטש" אותה לטובת פלטפורמות אחרות מזמן. אז מה באמת עומד מאחורי הודעת החברה?
הקדמה הטכנולוגית העניקה לשירותי הביטחון בעולם המערבי כלי מעקב מתקדמים, שעד לפני זמן לא רב נחשבו דמיוניים. כמויות ואיכות המידע שנאסף בכל רגע נתון על אזרחי המדינות השונות, מיקומם ופעילותיהם הפכו את פעולות ארגוני הטרור לשקופות מתמיד. למתקפות הטרור בפריז, בסן ברנרדינו וגם בשער שכם בשבוע שעבר ניתנו בשבועות שלפני הפיגועים רמזים עבים ברשתות לא מוצפנות, שהיו אמורות להיות נגישות לגורמי הביטחון.
זיהוי איומים בעידן הנוכחי
הכישלון בניטור המפגעים הפוטנציאלים משקף את הבעיות הניצבות בפני זיהוי איומים בעידן הנוכחי. בשנה שעברה החל מאבק ציבורי ומשפטי בין חברות האינטרנט הגדולות בעמק הסיליקון לממשל האמריקני וסוכנויות אכיפת החוק, הנסוב סביב טכנולוגיית הצפנה שחברות כגון גוגל ואפל מעוניינות להטמיע במוצריהן. ראש ה-FBI, בעדות בקונגרס, יצא נגד מגמה זו בטענה שהיא תקשה על רשויות החוק לבצע את עבודתן ובכך תיפגע הלחימה בטרור שמנהלת ארה"ב נגד דאעש.חברות מדיה חברתית (כגון פייסבוק וטוויטר) וחברות מנועי חיפוש (כגון גוגל) מנתחות את הקלדות המשתמשים ובונות מאגרי מידע עצומים לניתוח ההתנהגותי של הגולשים ברשת. "הלקוחות" הופכים להיות נתונים שיניבו רווחים. הדבר נעשה על ידי החלפת מידע עם חברות עסקיות המעוניינות בקטגוריות של התנהגות צרכנית כזו או אחרת, כמו דעות, תשוקות ורצונות. מידע זה יכול להימסר לרשויות החוק וגורמי אכיפה. אך חלוקת מידע עם גורמים אלה נתפסת על ידי הלקוחות כבגידה באמון.
חברות פרטיות כגון טוויטר (כפי שעלה ממסמכי אדוארד סנודן) חוששות ששיתוף פעולה עם גורמים מדינתיים יפגע באמינות המוצר שלהן, יצמצם את הפעילות בהן וכתוצאה מכך יפגע ברווחיות שלהן. בעוד החברות נענות לדרישות לפעולות צנזורה נקודתיות (כמו בחשבונות הטוויטר של "המדינה האיסלאמית", שנסגרים פרק זמן קצר לאחר פתיחתם), הן פועלות בנחישות נגד ניטור רחב של פעולות משתמשיהם. החוקים הקיימים לא יכולים לכפות על החברות לשתף עם רשויות אכיפת החוק פעולה באופן גורף, ולכן הן תלויות ברצונן הטוב.
עד כה, ידן של החברות הפרטיות על העליונה. אין זה אומר שבעתיד הקרוב לא יתרחשו שינויי חקיקה שישרטטו מחדש את הגבולות ה"ווירטואליים" בין חופש הפרטיות לבין צורכי ביטחון לאומי.
ד"ר דניאל כהן, עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר דניאל כהן
צילום: יח"צ
מומלצים
