ראש הנחש: החרם האקדמי על ישראל

אם מחפשים תשובה לשאלה כיצד מצאה עצמה דווקא ישראל במוקד קמפיין נגד הלגיטימיות שלה - כדאי לבחון את הדרמה שהתחוללה בנובמבר האחרון בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לאנתרופולוגיה. מאות משתתפים דנו בשאלה: "האם להצטרף לחרם אקדמי על ישראל?" והחליטו להעמיד את ההחלטה הסופית להצבעה בין אלפי חברי האגודה.

עוד בערוץ הדעות:

להפסיק להתעלם מהקטל הפרוע בדרכים

על בושה ודעה קדומה

על מה השמאל משפיע בשטחים?

קונצרט הצדק המוחלט

רוצחים להם את הילדות

אם צריך לסמן נקודת קפיצה לקמפיין האנטי-ישראלי, יש לפנות למדשאות, למחוזות החופש, לז'קט והג'ינס - אל הקמפוס. כ-300 גופים, למעלה מ-1,000 חוקרים, בארה"ב לבדה, מחרימים את ישראל. לכך מצטרפים אלפים בבריטניה, אירלנד ומדינות נוספות עם קו קיצוני כנגד האקדמיה הישראלית. מגמת החרם לוכדת יותר ויותר אזנים כרויות, מרעילה עוד ועוד נפשות צעירות ברעיונות עוועים המוכשרים תחת גלימת הפרופסור.

דיוויד לויד הוא פרופסור בכיר לספרות אנגלית באוניברסיטת ריברסייד בקליפורניה. הוא לא מהסס להשתמש בפלטפורמות האקדמיות שמעמידה האוניברסיטה לרשותו בכדי לקדם חרם על ישראל. הוא יזם כנס אנטי-ישראלי בתמיכת הפקולטה שהוא חבר בה, והוא גם המרצה האחראי על קורס הנלמד באוניברסיטת קליפורניה הכולל תכנים כמו "פלסטין וישראל: מתנחל- קולוניאליזם ואפרטהייד".

לויד לא לבד. ליסה דיוגן היא פרופסור באוניברסיטת ניו-יורק החוקרת חברה ותרבות, אבל עד לאחרונה היא גם, ובעיקר, נשיאת האגודה ללימודים אמריקניים. פרופ' דיוגן היתה זו שהובילה את החלטת האגודה להחרים חוקרים ישראלים. דיוגן אף סייעה בארגון הכנס: "מעגלי השפעה: ארה"ב, ישראל, רשות פלסטינית" שכלל 21 דוברים תומכי קמפיין ה-BDS (חרם, הסטת השקעות וסנקציות כנגד ישראל) ואירח בתחומו סדנאות עבודה כיצד להחרים את ישראל.

חרם, מטבעו, אינו יודע גבולות. כשמשפחות שבדיות מחרימות את מוצרי חברת "סודה-סטרים"; כשסטודנטים אמריקנים מגדפים את עמוד הפייסבוק של לורן היל כדי שתבטל הופעתה בישראל; וכשהתאחדות הסטודנטים הבריטית מחליטה לצדד בחרם על ישראל - הם פועלים תחת כנפי הרעיונות שמקדמים לויד, דיוגן וחבריהם, המעניקים היבט נאור ואקדמי לחרם. הקריאה הפלסטינית בשנת 2005 לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על ישראל הועצמה תחת כנפי האקדמיה באירופה וארה"ב. זוהי המדגרה, חממת הרעיונות, כאן נמצא הדלק האידיאולוגי המבעיר את להט הקריאות 'ציונות היא גזענות' ו'ישראל אפרטהייד'.

לאחרונה נעשה צעד חשוב- הקמת מערך ממלכתי שירכז את הטיפול בחרם על גווניו האקדמיים, התרבותיים והכלכליים. יש להתחיל בהקדם טיפול סדור, עקבי, בינלאומי ולא

 מתפשר בראשי הנחש האנטי-ישראלי, המחרימים האקדמיים. שיתופי פעולה מדעיים ומחקריים בינלאומיים הם-הם לחם חוקה של מדינת ישראל. בעידן הגלובלי, זהו יתרונה היחסי.

יש לפעול במקביל ובאופן רב-שכבתי: ראשית, לעודד ממשלות לאסור חרמות בקרב אוניברסיטאות, ממשלתיות ופרטיות. דוגמה טובה לכך הציגה לאחרונה בריטניה כאשר אסרה על רשויות מקומיות להחרים גופים ומוצרים. שנית, יש לקיים שיח בין ראשי האקדמיה בישראל לבין מקביליהם בעולם על הסכנה בערעור היסודות עליהן נבנתה האקדמיה: הידברות לפתרון סכסוכים ותרבות של מחלוקת. שלישית, יש להרחיב את היקף המפגשים הבלתי-אמצעיים, אין תחליף לשיחה 'בגובה העיניים' בין צעירים ישראלים לבני-גילם בחו"ל. ולבסוף עלינו לאחד את השורות, ארגונים יהודים ופרו-ישראלים ברחבי העולם, לפעול יחד לניקוז הרעל האנטי-ישראלי מהקמפוסים. זה אפשרי, זה בידינו.

הכותב הוא ממייסדי מטה הסברה לאומי במשרד ראש הממשלה