לשלם יותר מיסים כדי להוריד את יוקר המחיה

הסנאטור ברני סנדרס, המתמודד בבחירות המוקדמות לנשיאות ארה"ב, נשאל לאחרונה כיצד תכניתו להעלות מיסים מיטיבה עם אנשים עובדים. סנדרס השיב כי באמצעות העלאת המיסים ימומן ביטוח בריאות נרחב לכולם וכך למעשה יחסוך משלם המיסים כסף. כיצד? מערכת הבריאות האמריקנית, המבוססת על ביטוחים פרטיים, היא אחת היקרות בעולם המערבי. תוספת של 500 דולר בשנה במיסים, תחסוך למשפחה 5,000 דולר בשנה בתשלומים על בדיקות, טיפולים ותרופות, שאותם יוכלו לקבל במסגרת הביטוח הממלכתי.

עוד בערוץ הדעות:

אז איך אתה ישן בלילה, נבחר ציבור שלי?

הבו חומר ולבנים ונבנה - היי-טק בערים ערביות

שיימינג ככלי שיפוטי

מי מפחד מהאלה העברית

על המשמעות של תשלומים פרטיים על שירותים מופרטים, לעומת תשלום מיסים על שירותים ציבוריים, עמד כבר בשנות ה-1990, הסוציולוג הדני גוטה אספינג-אנדרסן, אשר השווה הוצאה ממוצעת של משק בית שבדי ואמריקני על שירותים שונים. אספינג-אנדרסן מצא שאחוז ההוצאה מתוך ההכנסה, היה כמעט זהה בארה"ב ובשבדיה. אלא שהמשפחה השבדית הוציאה את רוב הכסף במיסים, בעוד המשפחה האמריקנית הוציאה את רוב הכסף בתשלומים למוסדות פרטיים.

כלומר למרות המיסוי הנמוך וההפרטה, יוקר המחייה היחסי לא היה נמוך יותר באופן משמעותי בארה"ב. השוני המשמעותי היה לאן הכסף הלך: למוסדות פרטיים או למדינה. השבדים משלמים יותר מיסים, (שרובם ישירים ולכן יחסיים לגובה ההכנסה), אך מקבלים בתמורה שירותים ציבוריים אוניברסאליים, שאיכותם וזמינותם אינה תלויה בכמה כסף יש להם. האמריקנים, מאידך, משלמים מעט מיסים וקונים שירותים פרטיים, אך איכות וזמינות השירותים (חינוך, בריאות וכיוצא באלה) תלוי בכמות הכסף שיוכלו לשלם עבורם. מי שיש להם יותר יקנו שירות טוב יותר, מי שאין להם יישארו עם השירות הפחות טוב, או אפילו ללא שירותים כלל.

מאז מחקרו של אספינג-אנדרסן, שירותי הבריאות האמריקניים הלכו והתייקרו. למה להציע בזול מה שאפשר למכור ביקר? וכך מצאו עצמם אמריקנים ממעמד הביניים משלמים יותר ויותר כסף פרטי על שירותים שאינם טובים יותר ואולי אף טובים פחות מאלו שרוב אזרחי מערב אירופה מקבלים בחינם או בסבסוד משמעותי, בתמורה למיסים הגבוהים יותר שהם משלמים.

ישראל - ארצות-הברית

דיון זה איננו רק אנקדוטה מהבחירות בארה"ב. הוא רלוונטי מאוד לדיון ביוקר המחייה בישראל. נתונים שמפרסם מרכז אדוה, על הכנסות של קופות החולים ושל חברות הביטוח הפרטיות מביטוחי בריאות ותשלומים עבור תרופות וטיפולים, מראים כי אזרחי ישראל משלמים מידי שנה יותר כסף מכיסם הפרטי עבור שירותי בריאות. כך, בשנת 2000 הסתכמו הכנסות קופות החולים (לא כולל דמי בריאות) וחברות הביטוח הפרטיות מתשלומי הציבור בכ-4.6 מיליארד שקל (מותאם למחירי 2014). מאז גדלו תשלומי הציבור בכחצי מיליארד שקל בממוצע מדי שנה, עד שבשנת 2014 הגיעו לסך של 12 מיליארד שקל. כמעט פי 3 מאשר בשנת 2000. הגידול העקבי הזה בתשלומים פרטיים, רק על שירותי בריאות, הוא מרכיב מרכזי בעלייה הדרמטית שחלקים נרחבים בציבור הישראלי חווים בשנים האחרונות ביוקר המחייה. במקביל הלכו וגדלו הפערים בין מי שיכולים להרשות לעצמם לשלם יותר ולקנות ביטוחים וטיפולים נוספים, לבין מי שלא.

ברוח המודל האמריקני, גם בישראל קוצץ מס ההכנסה באותן שנים, אך קיצוץ זה

 לא מקזז את תוספת ההוצאה הפרטית על שירותים שצומצמו או הופרטו. בנוסף, הקלות המס בישראל היטיבו בעיקר עם בעלי הכנסות גבוהות, וכלל לא השפיעו על כמחצית מהשכירים שהכנסתם נמוכה מרף המס. באותו זמן המיסים העקיפים, בהם המע"מ והבלו על הדלק דווקא עלו.

אז נכון שמעצבן לשלם מיסים, אך תשאלו את עצמכם מה עדיף: לשלם לגופים עסקיים המחפשים למקסם רווחים על חשבוננו, ומספקים שירותים בהתאם ליכולת שלנו לשלם? או שאולי עדיף לשלם יותר מס הכנסה (המשולם כאחוז מהשכר) ולקבל שירות איכותי יותר ונגיש יותר לכולם.

גיא פדה - יו"ר הועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית (ע"ר), ומרצה באוניברסיטה הפתוחה