אישה דתייה היא יותר מסך כל ביציותיה
במשך דורות נתנה החברה היהודית לנשים את ההרגשה שהן אשמות בעקרות שלהן ובהפלות שלהן, וגם אם כבר ילדו - דרשו מהן ללדת עוד ועוד, תוך סיכון בריאותן. כך קורה שרווקות דתיות מרגישות "פגומות" אם לא מימשו את האמהות. הגיע הזמן לומר בפה מלא: גם על פי היהדות, מי שלא רוצה או לא יכולה ללדת, היא לא "חצי אישה"
כולנו צריכים לבקש סליחה מתמר, הרווקה הדתייה שכתבה כאן את כאבה, כאב הילדים שלא ייוולדו לה.
כולנו – ובמיוחד המגזר, ובמיוחד הגברים שומרי המצוות, ובעיקר הרבנים. החברה הישראלית בכלל, והממסד הדתי-חרדי בפרט - גורמים לנשים להרגיש חסרות ערך אם אין להן ילדים.
תתאבלו איתי על הילדים שלא יהיו לי/
טור כואב של רווקה דתייה
לכל הטורים של יצחק טסלר
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
במשך דורות ארוכים נתנה החברה היהודית לנשים את ההרגשה שהן אשמות בעקרות שלהן, בהפלות שלהן. וגם אם כבר ילדו - נטעו בהן רגשות אשם מתוך דרישה ללדת עוד ועוד ילדים, גם כשהדבר סיכן את בריאותן הגופנית והנפשית.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בדרך לבג"ץ: "בית הדין פעל בניגוד לכללי הצדק והמוסר"
- תקדים: בית הדין הרבני שלח למאסר אב של סרבן גט
- "ואז הבלנית אומרת לי: ממש רזית. כל הכבוד!"
לא מדובר ביוזמה חדשה. עוד מתקופת התנ"ך חונכו נשים לחשוב שללא ילדים, אין ערך לחייהן. שרה אמנו מוכנה לתת לבעלה את שפחתה כפילגש ("אולי אבנה ממנה"), ורחל מתעמתת עם יעקב ("הבה לי בנים, ואם אין - מתה אנוכי").
לאחר חתימת התנ"ך, המשיכו החכמים להבהיר לנשים כי הן אשמות אם הן עקרות (מיכל, אשת דוד, שנענשה). אם לא די בכך, חז"ל הבהירו שגם כאשר הן מפילות וגם אם הן ימותו בלידה, הכל באשמתן המלאה ("על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן - על שאינן זהירות בנידה, בחלה, ובהדלקת הנר").
מסכנות את עצמן בשביל ילד
למען הסר ספק, אני בהחלט מאמין ב"תורת הגמול", אבל סבור שבמקרים של עקרות, הפלה, ומוות בלידה,
מכתב פתוח
אני רווקה חד-הורית, ברוך השם
הילה
אני מודה כל יום על כך שניתנה לי האפשרות ללדת במסגרת ההלכה, גם ללא בן זוג. אפשר להתווכח על עמדה זו, אבל לקשר אותה לאלימות מינית ללא כל צידוק לוגי - זו אלימות בפני עצמה
אשמים במידה שווה גם הגברים שחטאיהם, מיקרוביהם והגנטיקה שלהם פוגעים במערכת החיסונית של האם והוולד.
אני מכיר היכרות אישית וארוכת שנים נשים דתיות וחרדיות, שלא מבינות כי לידה היא זכות אדירה שניתנה לאישה, אבל לא במחיר של סיכון חייהן. לאורך כל הדורות, הקפידו רבנים להסתיר מנשים את העובדה הפשוטה, שעל פי ההלכה לאישה אין חובה הלכתית של "פריה ורביה". זו חובה שמוטלת על הגבר: ללדת בן ובת. אלא שגברים מעזים לגרום לנשים שילדו לחוש חסרות ערך אם הן לא ממשיכות ללדת עוד ועוד, גם כשהדבר מסכן את חייהן ואת נפשן.
אני מכיר אישה דתייה שגם לאחר שלל הריונות ולידות מוצלחות שהצריכו ניתוחים, התאבלה אחרי הפלה טבעית והתעקשה להמשיך להרות עוד, הגם שהרופאים אמרו שהדבר מסכן אותה ואת העובר.
לצערי גם יצא לי להכיר אישה חרדית חכמה ורגישה, שהתעקשה ללדת עוד ועוד, עד שבהתקף דיכאון שלאחר כמה לידות, קפצה מחלון חדר היולדות אל מותה.
די ללחץ החברתי
כאב לילדים, אני לא יכול להבין באמת כאב של אישה שמתקשה למצוא זוגיות, הגם שהמדע מצא במאה שעברה פתרונות לנשים שלא מוצאות גברים נורמליים (מהסיבה הפשוטה שאין כאלה). אבל כאדם וכשומר מצוות, אני מצווה לומר את האמת: אישה היא הרבה יותר מסך כל ביציותיה.
נשים נעלות מגברים בכל הפרמטרים, וזו כנראה הסיבה שהן המסוגלות ללדת (ולא הגברים). נשים צריכות לדעת שגם על פי היהדות, מי שלא רוצה או לא יכולה ללדת, היא לא "חצי אישה", או "חצי אדם", או "ישות מעוותת". נשים יכולות להמציא, לנהל וליצור. הן יכולות לאמץ. חלקן יכולות לתרום לחברה ולעצמן יותר מאשר נשים שילדו.
לידה היא זכות נפלאה, ואני מכבד כל אישה שמתאבלת על חוסר יכולתה לממש את הזכות הזו. אבל חלק מהזכות של האישה על גופה, היא לקבל כל החלטה על היריון, לידה, או הפלה כשהיא משוחררת מרגשות אשם שהחברה והממסד הדתי מפילים עליה בעזרת טיעונים, שחלקם עומדים על כרעי תרנגולת ופחות מכך.
בהשאלה מסימון דה-בובואר, הגיע הזמן להבין שאישה לא נולדת אומללה. לחצים חברתיים איומים, ממסד דתי שמסרב להתפכח, או לחלופין אמהות פולניות - הם שלעיתים מעצימים אומללות בקרב נשים.
את לא "חצי אישה" גם אם לא זכית להיות אמא
צילום: ShutterStock
יצחק טסלר
מומלצים
