הפצצה האמיתית
אין די מורים ולכן אין מספיק בוגרי תיכון בתחומי המדעים. הדבר מוביל לכך שצה"ל מתקשה לספק את צרכיו הטכנולוגיים, ומספר הסטודנטים למדעים ולהנדסה הולך ויורד
לאחרונה האזנתי לרדיו ו"שפשפתי את אוזניי": "אפלייד מטריאלס", מחברות ההיי-טק המובילות בישראל, העניקה חסות לחדשות הבוקר תוך הדגשה שהיא מחפשת מהנדסים ומתכנתים. בעוד שבעבר, בוגרי מגמות מדעיות והנדסיות באוניברסיטאות עמדו בתור לעבודה בחברות ההיי-טק, הרי שהיום החברות מחזרות אחריהם ומציעות להם תנאי שכר גבוהים ביותר (מצב שלכשעצמו מרתיע חברות בין-לאומיות מפני פעילות בישראל).
עוד בערוץ הדעות:
מל"טים גרעיניים? אין לזלזל באיום התודעתי
נתוני משרד האוצר מציגים תמונה עגומה של שחיקה במעמדה של ישראל כמובילה בתחום החדשנות, בעיקר עקב ירידה משמעותית במספר מקבלי התארים במדעים בעשור האחרון. ראש הממשלה נתניהו אף הודיע שהמדינה תתיר ייבוא עובדים זרים להיי-טק. לפני שנים אחדות אמר לי מנכ"ל חברת פארמה גדולה שהוא צופה, לצערו, שבתוך כמה עשורים ייאלץ לייבא כימאים מהמזרח הרחוק, או לחלופין להעביר לשם את מפעליו.
מדינת ישראל אינה מייצאת עוד תפוזים וכותנה. כיום אנו מייצאים למעשה את מה ש"מצוי בין אוזנינו": ההיי-טק אחראי לכ-40% מסך הייצוא של מדינת ישראל. אין ספק, אפוא, שחוסנה הלאומי של מדינת ישראל מושתת על המדע, ההנדסה והטכנולוגיה העילית.
לאן נעלמו ההייטקיסטים החדשים? הם לא נעלמו, הם פשוט לא נוצרו. אם רק במחצית מבתי הספר בישראל אפשר ללמוד כימיה ברמה של חמש יחידות לימוד; אם מספר לומדי המתמטיקה כמקצוע מוגבר ירד בשנים האחרונות מכ-13,000 בשנה ל-8,500 בלבד; אם רק 8% מהתלמידים בשנתון מסיימים לימודי פיזיקה ברמת חמש יחידות; ואם בפריפריה קשה ללמוד מדעים - אנחנו בבעיה גדולה מאוד.
הפתרון
הפתרון טמון בהוראה, אך לפי דיווחי הלמ"ס, הגיל הממוצע של המורים למדעים הולך ועולה. בסוף שנות התשעים, 15% מהמורים לכימיה היו בני יותר מ-52, ו-32% היו מתחת לגיל 40. כיום מחצית מהמורים לכימיה הם בני 52 ומעלה, ורק 15% בני פחות מ-40. חסרים לנו מורים ובעיקר מורים טובים. הבעיה חמורה עוד יותר בפריפריה הגיאוגרפית, שם בבתי ספר רבים אין מגמות כימיה, עקב מחסור במורים.
המשבר מחריף והולך: אין די מורים ולכן אין מספיק בוגרי תיכון בתחומי המדעים. הדבר מוביל לכך שצה"ל מתקשה לספק את צרכיו הטכנולוגיים, ומספר הסטודנטים למדעים ולהנדסה הולך ויורד. למשל, על פי השנתון הסטטיסטי מספר הסטודנטים לכימיה באוניברסיטאות קטן בין השנים 2005 ו-2010 ב-27%. מכאן נובע שאין מספיק בוגרים שיהפכו להייטקיסטים, וסביר להניח שגם מספר המורים יקטן, משום שרק מעטים מהבוגרים יפנו להוראה. לפיכך יהיו כמובן פחות תלמידים, וחוזר חלילה.
לשמחתנו, משרד החינוך והעומדים בראשו מבינים את חומרת הבעיה, וקבעו כי אחד מארבעת היעדים של תכנית העבודה לשנת 2016 הוא "מצוינות בתחומי המדעים ובפרט במתמטיקה".
לאתגר הצטרפו ענף ההיי-טק, על משאביו הכספיים ומשאבי האנוש שלו (המסייעים בהוראה), גופי המגזר השלישי העוסקים בקידום תכניות ותכנים בחינוך מדעי (בהם מכון דוידסון לחינוך מדעי), קרנות שונות, צה"ל וגופים אחרים.
כדי להחזירנו למסלול הנכון, חשוב שלא רק גורמי החינוך השונים והתעשייה יכירו בבעיה, אלא המדינה כולה, ובפרט הממשלה ומשרד האוצר. לא מדובר בספרינט, אלא במירוץ ארוך שצריך להתמיד בו במשך שנים רבות. זוהי הפצצה האמיתית. המשבר הזה מסוכן הרבה יותר מהפצצה האיראנית, ומהווה איום אמיתי ומשמעותי על חוסנה של מדינת ישראל ועל עתידה.
ד"ר אריאל היימן, מנכ"ל מכון דוידסון לחינוך מדעי שמקיים בימים אלה את שבוע החינוך המדעי ברחבי הארץ. לפרטים נוספים: http://science-now.weizmann.ac.il
לפנייה לכתב/ת 
