רצון ההמון
במסווה ציני של כיבוד רצון העם, מתרחש בעידן הרשתות החברתיות והגיבורים העממיים תהליך פופוליסטי של חנופה לאזרח הקטן, שהמשכו הבלתי-מובחן, לפעמים, הוא חיזור אחר האספסוף
לאט לאט, לנגד עינינו המתקהות והולכות, הופכת אחת מתפארות הדמוקרטיה - רוממות האדם הפשוט והצבתו במרכז - לעיוות בעייתי ומסוכן המטיל צל על אותה דמוקרטיה עצמה.
עוד בערוץ הדעות:
מל"טים גרעיניים? אין לזלזל באיום התודעתי
במסווה ציני של כיבוד רצון העם, מתרחש בעידן הרשתות החברתיות והגיבורים העממיים תהליך פופוליסטי של חנופה לאזרח הקטן, שהמשכו הבלתי-מובחן, לפעמים, הוא חיזור אחר האספסוף.
חנופה שלטונית להמון ניתן לזהות גם במקומות תמימים, כביכול. חלקם הלא מבוטל של מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות הקרוב הם אנשים טובים, אזרחים וחיילים מהשורה, שעשו מעשים בודדים יפים ואף אמיצים. כל אחד מאלה זכאי לציון לשבח, אך איש מהם לא הרים מפעל חיים בעל ערך ציבורי או לאומי מהסוג שמזוהה, ובצדק, עם הזכות להדליק משואה לתפארת המדינה. ועדיין, ברמה כזו, ריצוי-ההמונים לא גורם נזקים.
לערער יסודות ומוסדות משמעותיים
הבעיה מתחילה כשפוליטיקאים מחליטים לערער יסודות ומוסדות משמעותיים יותר מאירוע הלפידים השנתי, אם כמטרה אידיאולוגית בפני עצמה ואם כאמצעי לקידום עצמי. אז, הופכת החנופה להמונים מדרך תקשורת נחותה לנשק קטלני. לרוב זה קורה, מפתיע ככל שנשמע הדבר, באמצעות סיסמאות פשטניות ומתלהמות שגורפות הזדהות ואהדה סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר, בחסות כאבים ופחדים, עצבים חשופים ויצרים גועשים. כך היה בקריאות משלהבות של פוליטיקאים בכירים (לא, ח"כ סמוטריץ' - ח"כ לפיד היה שם הרבה לפניך) שלא להותיר בחיים פלסטינים המנסים לפגע. כך היה במאמצים לטהר חייל שסרח, כפי שהעלה תחקיר צה"לי, בלי קשר להליך המשפטי. ויש, כמובן, עוד ניסיונות רבים לשיסוי האזרח ברשות השופטת - כשהיא נוטה לקבל החלטות שלא הולמות את הקו הנדרש, כמובן.
זוהי השיטה ואלה עקרונותיה. כך תישא חן. כך תבנה את מעמדך הציבורי וכך תיבחר. כך תסלול את דרכך להנהגה - עד לראש הפירמידה.
ואגב, לא תמיד זה קורה רק בצד הימני של המפה. מטרידים גם דבריה של ח"כ מרב מיכאלי בעניין אי קיצור עונשו של משה קצב: "כל החלטה אחרת של הוועדה הייתה בגידה באמון הציבור והפקרת הקורבנות". כי מהו אמון הציבור אם לא דעת הקהל. ותפקידה של דעת קהל בדמוקרטיה הוא לבחור את נציגיה ולהביע
את דעותיה, ולא לנסח מחדש, בגרון ניחר ועל פי קריטריונים עממיים, את החלטות בית המשפט ועדת השחרורים, או את הוראות הפתיחה באש, גם אם משהו מאלה אינו לרוחה.
כמה טוב שיש כאן, לפחות - כמו בכמה מדינות לא הכי מתקדמות ולא הכי דמוקרטיות - מפקד צבא ישר ואחראי, שדואג לשמור לא רק על ביטחוננו, אלא על שלטון החוק ואף על צו המצפון. נראה שמול אויבינו הרבים, ראש המטה הכללי חזק מספיק. נותר רק לקוות שיחזיק מעמד מול האספסוף, ובעיקר מול אלה שמספקים לו רוח גבית.
לפנייה לכתב/ת 
