הלכות זק"א: אסור לצלם גופות, מותר לנשק את המת, חובה לקבור חבל תלייה
רבני הארגון פרסמו לראשונה חוברת הדרכה למתנדבים: איך מבקשים סליחה מנפטר? מותר לעשן ליד גופה? והאם צריך לסכן חיים כדי לטפל בחללים? עורך החוברת: מתפללים שתשמש רק ללימוד תיאורטי
הטיפול הראשוני בקורבנות אסונות ופיגועי טרור, ובעיקר בגופות ההרוגים, הוא מהמשימות הקשות לביצוע מבחינה נפשית. עבור מתנדבי זק"א, שרובם שומרי תורה מצוות, מדובר גם באתגר דתי לא פשוט. כעת, לראשונה מאז נוסד הארגון לפני 26 שנים, מפרסמים עבורם רבנים לקט של הלכות, דינים ומנהגים הנוגעים לעבודת הקודש שלהם: לא לסכן את חייהם, אסור לצלם גופה, מותר לנשק את המת, חובה לקבור חבל תלייה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
חוברת "הלכות זק"א" - על פי פסיקות יו"ר ועד רבני הארגון, הרב יעקב רוז'ה - חולקה בימים האחרונים למתנדבים העוסקים ב"חסד של אמת" (כינוי לפעולות למען המתים, שאינם יכולים להכיר טובה ולגמול בחזרה). על מנת שיישאו אותה איתם בקלות לכל זירת אסון, ויוכלו לקבל מענה מיידי, בזמן אמת, לשאלות דתיות המתעוררות בה - הודפס ונכרך הקובץ במהדורת כיס בת יותר מ-100 עמודים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בואו למכור את החמץ שלכם בקלות ובמהירות - כאן
- ביי-ביי ניו-יורק: "בישראל החיים פי-עשרה יותר טובים"
- ילדים, היום נצייר אייפון טמא/
צפו ב"נייעס"
רוב ההלכות המופיעות בחיבור מתייחסות למלאכת הטיפול במת והקבורה, ואלה קשות לקריאה ונוגעות בעיקר למי שעוסקים בכך. סעיפים אחרים רלוונטיים גם לציבור הרחב – וחלקם אף אקטואליים מתמיד.
"גם אם בני המשפחה או הנפטר עצמו אינם מעוניינים בקבורה, לא שומעים להם. במקרה זה חלה חובת הקבורה על הציבור או על שליחי הציבור הנאמנים, והם מתנדבי זק"א"(צילום: ירון ברנר)
כך, למשל, באחד הפרקים הראשונים נקבע כי המטפלים בגופות לא יספרו לאחרים את אשר ראו - מפני כבוד המת ומחשש לסכן את השומעים. הרבנים הוסיפו כי "בוודאי שאין לצלם נפטרים ולהעביר שום תמונה מזירת האירוע" (אלא לשם זיהוי), והבהירו כי "מי שעושה כן חייב לבקש מחילה מאותם נפטרים" (בדרך של התנצלות על קברם בפני עדים).
לא אומרים שלום במחיצת המת
ככלל, חכמי ההלכה אסרו לעשות בבית הקברות או במחיצת הגופה פעולות שאינן קשורות ישירות למת. הרבנים
בר מצווה לנידון למוות:
לראשונה בחייו הניח תפילין
איתמר אייכנר
טקסס: אסיר יהודי שנידון למוות על רצח, קיבל אישור חריג לעבור טקס בר מצווה בגיל 40, ולהניח לראשונה בחייו תפילין. הרב שערך את הטקס: "שלושה חודשים לקח לי לשכנע את הכלא להסכים. במקום החשוך ביותר בעולם הצלחתי להביא קצת חיוך"
נשאלו האם מתנדבי זק"א, הנחשפים למראות קשים, רשאים לשיר בפה בזמן העבודה כדי לרומם את רוחם. תשובה: מותר בשקט, ואפילו כמה אנשים יחד – ובפרט אם הדבר "עוזר להתגבר ולהמשיך בעבודת הקודש". העישון בפני המת נאסר משום "קלות ראש", ואולם אם המטרה היא דחיית ריח רע הנודף מהגופה – מותר.
בפרק אחר נקבע כי אדם הנמצא במחיצת המת לא יאמר לאחרים "שלום" או ישאל "מה שלומך?" אך "מותר לברך את חברו בשאר ברכות כגון 'תהיה בריא', 'תצליח' וכדומה".
ההלכה קובעת כי דם שיוצא מהגוף ברגע המוות או אחריו טעון קבורה יחד עם הגופה, ואם הוא נבלע בחפצים ולא ניתן לאוספו - יש לקבור גם אותם. בעקבות הטבח שבוצע בנובמבר 2014 בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים בזמן התפילה, נשאלו הרבנים מה דין התפילין שנספגו בדם. התשובה: רצועות העור ייקברו, ואילו ב"בתים" ניתן להסתפק בניקוי חיצוני יסודי (אלא אם הדם חדר לתוכם והכתים את יריעות הקלף).
שאלה נוספת: "כאשר מדובר בתלייה, האם יש חובה לקבור גם את החבל שעליו נתלה הנפטר?" התשובה: "כלי שגרם למותו של אדם (...) נאסר בהנאה וטעון קבורה". על פי ההלכה, נכתב, הטיפול במתאבד איננו שונה מבכל מת אחר, ורק הקבורה עצמה תהיה בחלקה נפרדת. יחד עם זאת, חכמי ההלכה ישאפו תמיד להוציא אדם כזה מההגדרה ההלכתית של "מאבד עצמו לדעת", גם כאשר ברור עובדתית שהרג את עצמו. בין היתר, הם יאמצו סברות שונות ומשונות - כולל דחוקות ביותר - כדי לטעון לנסיבות מקלות המתירות לטמון את גופתו בחלקה רגילה.
עוד הקשו המתנדבים: "קרובי הנפטר רוצים לנשק אותו. מה דעת ההלכה בנושא זה?" תשובה: "לבנו ולבתו אסור, אבל לשאר מתים מותר".
חובה לקבור את המת
אנשי זק"א פועלים בזירות פיגועים – לעתים כבר רגעים ספורים לאחר האירוע, בשעה שיש חשד כי טרם הסתיים.
המתנדבות השקופות של מדינת ישראל:
"אנחנו כל כך לבד"
טלי פרקש
ממש כמו החיילים הבודדים, מגיעות מאות בנות דתיות להתנדב לשירות הלאומי בישראל, מדי שנה. המטרה: לתרום. בפועל, המדינה לא מכירה בהן, והן לא זכאיות כמעט לשום הטבה מאלו הניתנות לחיילים הבודדים. "ביום ראשון החברות חוזרות עם האוכל של שבת שאמא בישלה, ואת לא. בשבת או בחג, את צריכה למצוא לעצמך מקום, במדינה שאת לא מכירה בה כלום"
האם מצופה מהם לסכן את חייהם למען עבודת הקודש? תשובת הרבנים: אסור להיכנס לסכנה כדי לטפל בחללים. יש להמתין עד שתחלוף. מאותה סיבה אין לטפל בגופה "נגועה" באופן שהרופאים קבעו שעלול להביא לידי הידבקות במחלות – ואף אם המשמעות היא כי היא לא תטוהר לפני הקבורה, כפי שדורשת ההלכה.
סעיף נוסף עוסק בחלקי גופות הנמצאים במכון הפתולוגי באבו-כביר, לשם נתיחה שאחר המוות – בהסכמת המשפחות. "האם מבחינתנו יש לעשות כל מאמץ להביא את כל החלקים והרקמות לקבורה, ובכך למנוע חילול כבוד המת?" שאלו מתנדבי הארגון. הרבנים השיבו: "גם אם בני המשפחה או הנפטר עצמו אינם מעוניינים בקבורה, לא שומעים להם. במקרה זה חלה חובת הקבורה על הציבור או על שליחי הציבור הנאמנים, והם מתנדבי זק"א".
על השאלה האם מותר להעביר גופה ממקום למקום לצורך תרומת קרנית, לדוגמה, במקום לקוברה מיד, אין תשובה חד-משמעית בחוברת. כותביה סירבו להכניס את ראשם בין "פוסק הדור" הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, שאסר זאת - לבין "מרן" הספרדי, הרב עובדיה יוסף, שהתיר.
"נפל" הוא עובר שמת בתוך הרחם בשלב מתקדם של ההיריון, או בזמן הלידה. ההלכה קובעת כי יש להעניק לו שם, ובמקרה של זכר גם למול אותו (ללא ברכה) – ואז לקוברו, ומשפחתו אינה יושבת שבעה.
לא מחללים שבת על מת
איך מטפלים בגופה בשבת? הרבנים פסקו כי באופן עקרוני העיסוק במת (בשונה מהצלת נפשות) איננו מתיר את חילול היום הקדוש, ולכן מותר לצאת לשטח אירוע לצורך טיפול בחללים רק ברגל, באופניים (ללא שימוש פנס ופעמון) או עם נהג שאינו יהודי. גם לטלטל את הגופה ולהעבירה ממקום המוות אסור עד צאת השבת - אלא אם יש חשש לביזיון המת, או לכבודם של אנשים חיים העלולים להיפגע מכך.
בנוגע לאיתור וחיפוש נעדרים נפסק, כי אם ההערכה היא שהאדם נמצא במצב של סכנת חיים (ואפילו אם רק מתעורר ספק בכך) – ניתן לחלל שבת עבורו, כולל שימוש בכריזה, הדפסה, נסיעה ברכב וכדומה. עם זאת, לאחר שהוא נמצא, או שהוסר החשש ל"פיקוח נפש", יש להפסיק מיידית את הפעולות האסורות - כל אחד במקום ובזמן שהידיעה הגיעה אליו. החזרה לנקודת המוצא תהיה ברגל, באופניים או על ידי נהג נוכרי.
הטיפול במתים מעורר גם דילמות מוסריות שבין אדם לחברו, כמו בשאלה האם מותר להשתמש ברכוש הנפטר על מנת לטפל בגופתו - למשל שימוש בחשמל לצורך תאורה ואוורור, או מגבות לספיגת הדם. תשובה: לפי ההלכה, כל רכושו של אדם משועבד לצרכי קבורתו בכבוד הראוי לו, ואין צורך לקבל את רשות היורשים לשם כך.
כדי שלא להיכשל (וזו גם הלכה בפני עצמה), כל העוסקים בגופה מרגע המוות ועד הקבורה צריכים להיות נשואים, יראי שמים, אנשי שלום ושומרי מצוות המקפידים על כל פרט. מזכיר ועד הרבנים הארצי של זק"א, מאיר אליהו אקער, שליקט וערך את החוברת, הביע תקווה שהשימוש בה יהיה רק להלכה (לימוד עיוני) ולא למעשה (יישום בשטח).
לפנייה לכתב/ת 
מענה מהיר לכל שאלה, בזמן אמת
"חובת הקבורה חלה על הציבור"
צילום: זק"א
מומלצים
