כשהמכסה הופכת לתקרה בשירות המדינה

צעירים ערבים רבים שואפים לעבוד במגזר הציבורי: השילוב של השפעה על קבלת ההחלטות במדינה לצד אתגר מקצועי ויציבות תעסוקתית קוסם לרבים. אמנם, רבים מהם לא מאמינים שביכולתם להתקבל לעבודה בשירות המדינה אך גם אלו שמנסים נתקלים בחסמים לא מעטים.

עוד בערוץ הדעות:

רצון ההמון

ממדרגות הרבנות לגיהנום

שלושה שלבים לשלום

האיילת והחרב

הפצצה האמיתית

לא אחת כבר דובר בקשיים שמערימה "המדינה" בפני מועמדים המעוניינים להיכנס למועדון הסגור שלה ובכלל זה הדיון בתת הייצוג של עובדים המשתייכים לקבוצות מודרות, ובראשן החברה הערבית. החדשות הטובות: ישנן שורה של החלטות ממשלה לתיקון המצב הכוללות יעדים מספריים; וצעדים לתיקון כבר מתבצעים בשטח, והמרכזי שבהם הוא הקצאת משרות ייעודיות לקבוצות מסוימות. על פניו, סיטואציה אידיאלית – העדפה מתקנת מסובבת את גלגלי השינוי החברתי והפערים מצטמצמים

אולם. ציוץ שהתפרסם לאחרונה בחשבון הטוויטר של דוברות בתי המשפט חושף כיצד הכוונות הטובות מיושמות בשטח בצורה עקומה שסותרת את המטרה של המהלך כולו.

לשון הציוץ המדובר: "לביהמ"ש העליון דרוש מתמחה המשתייך/ת לאוכלוסייה הערבית (לרבות הדרוזית והצ'רקסית) או שאחד מהוריו/ה נולד באתיופיה או שהוא אדם בעל מוגבלויות". אמור, על פניו אין סיבה לתלונה - העדפה מתקנת היא דרך טובה לקדם ייצוג הולם. אלא שהציוץ המדובר זכה לביקורת רבה ברשתות החברתיות: הוא מנוסח באופן כל כך טכנוקרטי ונטול רגישות לסוגיה החברתית שעל הפרק שהוא משדר מסר מנכר במקום המסר המכליל הרצוי.

הניסיון שלנו בעיסוק בייצוג הולם לערבים בשירות המדינה מוכיח שהמסר המנכר הזה הוא לא עניין מקרי, אלא נובע מכך שהרפורמה הדרושה להשגת ייצוג הולם אינה מחלחלת כראוי בשירות המדינה.

"רק לאזרחי המדינה"

כך למשל, לפני כמה חודשים קיבלנו פנייה מסטודנט ערבי למשפטים שחיפש משרת התמחות והתקשר לברר פרטים לגבי משרה כללית שפורסמה. הפקידה, שזיהתה שהוא ערבי על פי שמו והמבטא שלו, שיגרה תגובה כמעט אוטומטית: "המשרה הזו לא מיועדת לבני מיעוטים. יש משרת התמחות נוספת המיועדת לבני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזים והצ'רקסים". "לא הבנתי, למי אם כך מיועדת המשרה הזו?" שאל הסטודנט. "לאזרחי המדינה" ענתה הפקידה.

זוהי רק דוגמה. גם אני בדרכי להתמחות במשרד המשפטים בזמנו נתקלתי בהתייחסויות דומות. מועמדים ערבים ומועמדות ערביות לשירות המדינה נתקלים לא פעם בתגובות שמעידות על כך שהציפייה היא שישתלבו במשרות הייעודיות להן ובהן בלבד. אפילו נתקלתי במקרה בו ערביה התקבלה למשרה כללית שהיא הייתה אחת מהבודדות בעלות הכישורים הנדרשים לה ובאותה שנה בוטל מכרז למשרה ייעודית לערבים באותו משרד ממשלתי. כלומר, אמרו לעצמם, הפקידים הממונים על איוש המשרות - כבר קיבלנו ערביה אחת השנה, עשינו את שלנו.

מובן שהתנהלות זו אינה חלק ממדיניות מכוונת וסביר שגם כוונותיהם של מנסי הציוץ מטעם בתי המשפט ושל הפקידה שענתה לאותו סטודנט לטלפון היו טובות אך התוצאה גרועה מאוד.

ברמה המעשית: הפיכת המשרות הייעודיות, שאמורות להיות תוספתיות ובכך לפצות על חלק מהחסמים העומדים בפני ערבים בקבלה לשירות המדינה בערוצים הרגילים, לאפיק הכניסה הבלעדי לערבים למשרדים הממשלתיים היא שגויה מן היסוד וחותרת תחת מאמצי הממשלה בתחום הזה.

ברמה הציבורית: המסר העולה מהתנהלות זו כלפי ערבים הוא בעייתי ביותר: מלבד המסר הברור שמשתמע מדברי הפקידה, שאני כערבי לא נתפס בעיניה כחלק מאזרחי המדינה, הרי גם לשון המודעה רומזת כי אסור לנו כערבים להגיש מועמדות לכל משרה בשירות המדינה אלא יש משרות המיועדות "לנו" ורק אליהן אנו מצופים לפנות.

בעשור האחרון התקבלו שורה של החלטות ממשלתיות שעניינן הגדלת הייצוג של האזרחים הערבים בשירות המדינה. היעד שהציבה לעצמה המדינה וטרם הושג הוא 10% ייצוג – יעד צנוע המהווה מחצית משיעורם של הערבים באוכלוסייה.

 היעד הזה נקבע במקור ל-2012, גם זאת לאחר דחייה, ונכון לסוף 2014 הוא טרם הושג אך המדינה סוף סוף מתקרבת אליו (9.27% ייצוג לפי הדו"ח האחרון של נציבות שירות המדינה לגבי ייצוג ערבים).

אגב אותו סטודנט שפנה אלינו התקבל בסופו של דבר להתמחות במשרד ממשלתי במשרה ייעודיות לערבים. בזאת הוא מילא את "מכסת הערבים" ומועמדים ראויים רבים, משכילים, איכותיים וחדורי מוטיבציה שהתמודדו על משרות כלליות באותו מחזור נדחו - רק משום "ערביותם" ורק משום שנגמר התקן לערבים.

הפיכת המכסה לתקרה היא סכנה ידועה בקידום ייצוג הולם באמצעות מכסות. הדרך להימנע ממנה היא הטמעה אמיתית, משמעותית ועמוקה של עקרונות של שוויון, ייצוג הולם וגיוון תעסוקתי כיתרון בכל דרגי המערכת. והאתגר הזה עדיין עומד לפתחה של נציבות שירות המדינה.

הכותב הוא דובר לתקשורת הערבית ומנהל ניו מדיה בקרן אברהם