שתף קטע נבחר

 

"פרנקופוניה": לילה מורכב במוזיאון

יתכן שסרטו החדש של המאסטר הרוסי אלכסנדר סוקורוב דחוס ומורכב מדי, אבל "פרנקופוניה", המצולם רובו ככולו במוזיאון הלובר בפריז, הוא חוויה אסתטית ואינטלקטואלית לאלו המעוניינים בה. האם אתם מרגישים אמנותיים?

המאסטר הרוסי אלכסנדר סוקורוב לקח על עצמו משימה שאפתנית במיוחד כשצילם את "תיבה רוסית" בשוט אחד ארוך לאורכו ולרוחבו של מוזיאון הרמיטאג' בסנט פטרבורג, והשמועות גרסו שגם סרטו החדש "פרנקופוניה" ילך באותה הדרך. בסופו של דבר הוא בחר בטכניקה אחרת, מאתגרת בפני עצמה. מהרגע הראשון ברור שלא מדובר בסרט רגיל, כי סוקורוב עושה שימוש קצת אחר באמצעי המבע הקולנועיים: הסאונד, העריכה, הצילום וגם התסריט. כולם פועלים לכאורה נגד המדיום.

 

הוא מספר לנו, בגדול, על ההתנהלות של פקיד הממשלה הצרפתי ז'אק ז'וז'ארד (לואי דו דה לנקסין) מול הממונה הנאצי פרנץ וולף מטרניך (בנג'מין אוצראט) על שימור התרבות והאמנות הצרפתית בזמן משטר וישי, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לצרפת ובכללה לפריז. השניים מנסים להסתדר, משני צידי המתרס, על רקע החשיבות שהם מייחסים לאמנות שאוצר בתוכו ומסמל עבורם מוזיאון הלובר. 

 

הטריילר של "פרנקופוניה"

הטריילר של "פרנקופוניה"

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

זה רק הבסיס הנרטיבי, הפרום למדי, שעליו מתבסס "פרנקופוניה". משם הוא יוצא קדימה ואחורה ולצדדים בזמן ובאירועים, ומעלה דיון על מקומה של האמנות בעולם המערבי בכלל, בתפקיד שהיא משחקת בעל כורחה כאמצעי להפגנת כוח במערכות צבאיות, ובאופן שבעזרתה ודרכה מצהירים על זכות מסוימת של תרבות להתקיים, ושוללים את זו של תרבות אחרת.

 

עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:

 

הדיון מדובר באמצעות ווייס אובר ברוסית של סוקורוב עצמו, שמדבר אל הדמויות ההיסטוריות, אל הדמויות ביצירות האמנות, אל רוחות סמליות שרודפות אותו - רוחה של המהפכה הצרפתית, רוחו של נפוליאון בונפרטה ואלינו כצופים. הוא משוטט בלובר בזמנים שונים, מדבר על חשיבותו, מתייחס לאופן שבו רוקנו אותו מרוב היצירות בזמן השלטון הנאצי כדי לוודא שיישארו בטוחות במקרה של הפצצה, ובטוחות גם מידיו של היטלר עצמו.

 

במקביל הוא משוחח עם חבר שלו, ככל הנראה בזמננו אנו, שנמצא על ספינת משא בלב ים סוער שמובילה יצירות אמנות יקרות ערך. הסמליות ברורה, ועדיין מצליחה לייצר תחושות קשות כשהסערה מתגברת, והספינה, האנשים והיצירות שעליה נמצאות בסכנה. בכלל, גדולתו של הסרט היא בהצלחה שלו לייצר תגובה רגשית ועניין רוב הזמן, למרות המבנה והסגנון המכביד, במתכוון.

 

 

מבחינת נראות, חלק גדול מהסרט סטטי, ומזכיר לפרקים את היצירה הספק קולנועית "המזח" (שהיוותה בהמשך את הבסיס ל"12 קופים"), שהיא למעשה רצף של תמונות סטילס עם קריינות. הדובר פונה ליצירות האמנות, מדבר אל הדמויות או עליהן בזמן שאנחנו רואים אותן, המצלמה מתקרבת אל התמונות השונות בקלוז אפים אטיים שמשווים לתמונות עומק ותלת ממדיות, תנועה בתוך תמונה קפואה. השימוש הזה מצליח לייצר תחושה דינמית, אבל הוא גם מעט מעיק בגלל השימוש הרב שנעשה בו.

 

יש כמה צורות צילום בסרט, מלבד זו הסטטית שהזכרנו: צילום ריאליסטי של סוקורוב במשרד שלו, מדבר אל החבר בלב ים, שיטוט מצלמה מעל פריז ובתוך הלובר, החבר עצמו בלב ים שמופיע על מסך מחשב מקוטע במצלמת רשת, ספק שחזורים - ספק חומרים מקוריים היסטוריים מימי מלחמת העולם השנייה שעברו טיפול ותוספת סאונד, וצילום הסרט, שמסומן באופן ברור עם סימון של אקשן, חריכה של המסך כדי לשוות לו גוון ישן וגם פס של מעין פילם בצד. כל התנודות האלו מזכירות קצת את העבודות של פיטר גרינאווי, אם כי הן הרבה יותר קלות לעיכול.

 

כל זה נשמע עמוס, והסרט אכן כזה. הוא עשיר עד כדי קושי לעקוב בדימויים ובדיבורים, כשגם המלל מתקשר בכמה רמות - המונולוג הבלתי פוסק של סוקורוב שמזכיר לנו שוב ושוב שמדובר בסרט, דיאלוגים של ז'וז'ארד הצרפתי ומטרניך הגרמני שמדברים על המוזיאון ועל יצירות האמנות שבו, קולותיו של החבר על הספינה ורעשי קשר ורחשים סטטיים נוספים שעולים על הסאונד של הדובר ומפריעים, וגם פס קול סטנדרטי, מוזיקה ושירי ילדים מצרפת, גרמניה ורוסיה.

 

הנרטיב הוא מצד אחד קטן מאוד, התרחשות בין שני אנשים בתקופה בלתי אפשרית, ואפילו מעט סלחנית כלפי נציג הממשל הנאצי שנטען שבגדול מנסה לעשות ככל האפשר כדי לא לתת לממונים אליו להגיע ולקחת את היצירות. מצד שני יש כאן גדול מאוד ורחב יריעה - היחס ליצירות אמנות וחשיבותן לאורך מאות ואפילו אלפי שנים, וכיצד היחס של בני האדם בעלי הכוח אליהן משליך על עיצוב התרבות והאופי האנושי.

 

 

סוקורוב מביע מודעות עצמית משעשעת כשהוא פונה אל הצופים ומציין שהוא מקווה שלא נמאס להם לשמוע אותו מלהג. הוא מתנצל, אבל לא מרפה מהדיון בסוגיה שרודפת אותו לדבריו. 87 הדקות של "פרנקופוניה" אינן קלילות, רחוק מכך, אבל הוא מצליח לטפל בנושא הכבד בצורה בהירה וברורה, למרות שילוב הטכניקות המורכב שבחר.

 

למרות שהסרט מצריך מעט סבלנות, הוא מעביר תחושות נוגעות ללב ואפילו כואבות במיוחד כשהוא מגיע לתובנות ומסקנות על היחס הנאצי לתרבויות אחרות, ברות מזל פחות. סוקורוב לא חס על הצופים שלו ולא מייפה עבורם את המציאות, אבל הוא כן מרפד אותה בהמון מראות יפים ומרהיבים. התוצאה היא מעין שילוב של יצירה קולנועית עם הרצאה היסטורית, אמנותית ופילוסופית רגישה ויוצאת דופן.

 

"פרנקופוניה" (צרפת/גרמניה/הולנד) - במאי: אלכסנדר סוקורוב. שחקנים ראשיים: לואי דו דה לנקסין, בנג'מין אוצראת', וינסנט נמט. אורך הסרט: 88 דקות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים