"הפאה הראשונה שלי": הדוגמנית שהתגיירה מתעדת
קיה גליצה הצטלמה לקמפיינים ברחבי העולם - אבל משהו היה חסר. כך הפכה הדוגמנית הגרמנייה לחיה שרי, חרדית שהתחתנה בשידוך. "הקושי שלי היה שלא יכולתי להריח אותו", היא מספרת. "ידעתי שהוא נראה טוב, אבל זה היה קשה לי". החברות הישראליות ליוו אותה במסע
הדוגמנית הגרמנייה הפכה לאישה חרדית: מאז שהייתה ילדה חיפשה קיה מאייר-גליצה רוחניות, ומצאה אותה לבסוף ביהדות. היום היא חיה שרי, שמגוללת בשיחה מגרמניה את סיפורה הבלתי ייאמן עד לגיור, בשנת 2012, ול"שידוך" (בדרך המסורתית).
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כבר מכרתם את החמץ? היכנסו ומכרו בקלות ובמהירות
כשאני שואלת על החוויות שלה עם שיטת השידוכים, היא מודה בכנות שזה היה "מורכב". "הבעיה היא שאני יכולה להכיר אותו רק בצורה מסוימת, ואז צריכה להחליט אם לקחת את זה צעד אחד קדימה. בכנות, הקושי האישי שלי היה שלא יכולתי להריח אותו. ידעתי שהוא נראה טוב ומקסים, אבל זה היה קשה לי".
ולכסות את הראש בפאה?
"זה היה ממש קל. לא אהבתי את השיער שלי, ושמחתי מאוד לכסות אותו לתמיד. זה היה ונשאר כיף. הגעתי לישראל לקניות לחתונה, ומירי, חברתי, הצטרפה אלי. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בישראל זה שהחברות הישראליות שלי זרמו איתי. כשבאתי ואמרתי להן 'אני צריכה לקנות פאה', התגובה הייתה מעולה. אף אחת לא חשבה שזה מוזר, להיפך. זה מרגיש לי טבעי שאני לא צריכה להסביר את עצמי שאני אוכלת כשר, או מתלבשת באופן מסוים".
איך הייתה הכימייה בסלון הפאות ביניכן לבין הנשים החרדיות שם?
"זו הייתה חוויה מדהימה, ובסופו של דבר, חדשה לכולנו. מירי כהן הסתובבה שם בג'ינס וגופייה כשהיא מתעדת את כל התהליך. אבל זה הרגיש מאוד בסדר. הייתה אווירה טובה, המון צחוקים. בכל מקרה, כשהגעתי לגרמניה עיצבתי את הפאה מחדש בסגנון שיותר מחמיא לי. אז פשוט לא יכולתי להגיד להן מה אני רוצה בדיוק".
לבד, בלי יכולת לשתף
החברות הישראליות (והחילוניות) שלה מתקופת הדוגמנות, החליטו לזרום עם הדרך החדשה. אחת מהן, מירי כהן - סטודנטית לקולונוע - תיעדה את קניית הפאה של קיה (חיה), שנישאה לאחרונה, והפכה אותה לסרטון קצר ומרגש על חברות וקבלת האחר.
"היא לא ממש מתמצאת פה, ורציתי לעזור לה", כהן מספרת. "במקביל, הייתי צריכה לעשות תרגיל דוקומנטרי
שום דבר בחייה של מאייר-גליצה לא רמז על התפנית הדתית שתבצע בגיל 21. "נולדתי וגדלתי בהמבורג בבית לא דתי בכלל", היא מספרת ל-ynet, "אף אחד מהחברים של הוריי לא היה דתי באיזושהי צורה. אחת הסבתות שלי הייתה אמנם אישה דתית, אבל הם לא. אולי האמינו באל, אבל בטח שלא בדת".
מאייר מספרת כיצד מגיל צעיר התפללה. "מרגע שלמדתי לדבר", כדבריה. "כל יום לפני השינה הייתי מתפללת. לפעמים זה היה גם במהלך היום עצמו, אבל הייתי עם זה לבד. לא היה לי אף אחד שיכולתי לדבר איתו על זה, או לשתף אותו בתחושות שלי".
פגשה את היהדות בזכות הדוגמנות
במבט לאחור, המפגש הראשוני עם היהדות היה למאייר-גאליצ'ה כבר בבית הספר היסודי. "הייתה לי חברה יהודייה בכיתה. אני זוכרת שתמיד ביקשתי ממנה לבוא איתה לבית הכנסת, אבל היינו קטנות וזה לא יצא".
בגיל 13 החליטה קיה לקחת את אמונתה הנוצרית יותר ברצינות. היא הוטבלה לנצרות, והחלה לבקר בקביעות בכנסייה. "ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל הרגשתי כמו בהצגה. שום דבר לא הרגיש לי אמיתי או קשור. זה לקח שנה, אבל בסוף הפסקתי ללכת. המשכתי להתפלל בבית, אבל זהו זה".
בגיל 14 הפכה לדוגמנית בינלאומית. "זה קרה די במקרה", היא מספרת. "ליוויתי חברה שרצתה להיות דוגמנית לסוכנות. היא לא רצתה ללכת לבד, ובסוכנות פשוט הציעו לי להיות דוגמנית".
שבועיים אחר כך כבר הייתה מאייר על המטוס ברכה לעבודה ראשונה. מאז הספיקה להסתובב בין בירות האופנה מילנו ופריז, לצד יעדים אקזוטיים כמו יפן, ניו-זילנד והאיים המלדיביים, לוקיישנים להפקות אופנה שונות. "הייתי פשוט ילדה צעירה מאוד. בסופו של דבר, את מפתחת מעגל חברות קרוב. ואז מתחילים ביקורים הדדיים אחת אצל השנייה, וככה הגעתי לישראל".
"רק אני חזרתי לרב"
אלא שהשהות בישראל לא קירבה אותה באיזשהו אופן אל היהדות. "הייתי בקיבוץ אצל חברה, אהבתי
את המקום, אבל לא היה לזה הקשר דתי משום סוג. ההיפך. מבחינתם היה עדיף שהבת שלהם תתאהב במוסלמי מאשר ביהודי דתי. כולם סביבי היו יהודים, אבל אם חגגו משהו - זה היה קריסמס".
מתי התחלת לראות את היהדות כדת?
"רק שחזרתי להמבורג החלטתי להכיר יותר". קיה מספרת שהחלה לקרוא ספרים על יהדות שהזמינה באינטרנט, ועולם חדש נפתח בפניה. "עם כל דף שהפכתי, אמרתי לעצמי שזה מה שחיפשתי כל חיי.
"לא נולדתי יהודייה, לא הייתי מחוייבת בשום צורה לחוקים דתיים, ועם זאת זה דיבר אלי. אני זוכרת שאבא שלי אמר לי פעם שדת זה נחמד, בתנאי שזה לא מפריע לשום דבר. אני הרגשתי הפוך. שאני לא רוצה דת שתתנהל במנותק מהחיים שלי, אלא שתהיה מעורבת בהם באופן מלא".
לדבריה היא לא בזבזה זמן, וקבעה פגישה עם הרב שלמה ביסטריצקי, רב העיר וחסיד חב"ד. "הגעתי לפגישה, ואני זוכרת את עצמי אומרת לו: אני צריכה את העזרה שלך, כי אני רוצה להתגייר. הוא אמר לי בתגובה, 'ספרי לי מי את ולמה את רוצה את זה?' דיברנו, וכל השיחה הייתה לי הרגשה שהוא מנסה 'למרוח' אותי ולהתחמק. הוא כל הזמן אמר לי משפטים כמו 'את צריכה ללמוד הרבה', או 'זה מחייב וזה קשה. למה את צריכה את זה?' וניסה לסיים את השיחה בכך שהציע לי ללמוד עוד ולחזור אליו".
רק אחר כך סיפר לה הרב כי הוא מקבל לפחות חמש פניות בשבוע ממקומיים שמתעניינים בהליך גיור. אחרי הדחייה המסורתית הראשונית הנהוגה במקרים של גיור, רובם לא חוזרים: "היחידה שחזרה הייתי אני. בסופו של דבר, ההחלטה שלקחתי על עצמי משמעותית לא רק עבורי, אלא בעזרת ה' עבור הדורות הבאים, במיוחד כמי שמגיעה מהעם הגרמני. זו מחויבות עמוקה שהגיע מהמקום הכי פנימי בתוכי".
המפגש בין החוזרת בשאלה לגיורת
החיבור בין כהן לבין מאייר-גאליצ'ה היה מורכב במיוחד. העובדה שכהן "יהודייה מלידה" עשתה את המסע ההפוך ועזבה את הדת, הוא חלק מהגוון המיוחד של הקשר ביניהן שהסרטון הקצר מעניק לו הצצה חטופה.
"היו לנו המון שיחות על הנושא", אומרת כהן. אני מרגישה שיש לי מטענים מאוד גדולים על הדת, בעוד
שקיה מגיעה ממקום הרבה יותר פשוט ונקי. היה לי מאוד לא נוח לחכות מחוץ לסלון לפני שנכנסנו. לא רציתי לחזור למקומות האלה. העוברים ושבים בהתחלה ממש הסתכלו עלינו לא טוב, ואפשר לראות את זה בסרטון. אבל אחרי שאחת מהנשים פשוט התעניינה מי אנחנו ומה אנחנו עושות פה, כולם הפשירו מיד. זה התפתח לדינמיקה מאוד יפה. מה שכן, היא בכל מקרה משכה הרבה מאוד מבטים, אני מניחה שזה בגלל שהיא פשוט כל כך יפה".
בסרט אומר קיה לכהן: "אני מרגישה שאם את נולדת יהודייה, כמוך למשל, את לא יכולה לעשות מה שאת רוצה כי אין לך בחירה. אבל אם את בוחרת להתגייר, יש לך אפשרות בחירה. יש לך בחירה לחיות כמו שחיית לפני כן, לא לשמור שבת, אבל אם את מחליטה לעשות יותר, אם את מחליטה לעשות גיור, אז לפחות תעשי את זה כמו שצריך".
קראו עוד בערוץ היהדות :
